תא"מ 27846-04-10 שיח חאלד ואח' נ' חן ואח'

1.לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקש בהיעדר התייצבות ביום 19.3.12, בגדרו חוייבו המבקש (הנתבע מס' 1 בתביעה) ואדם נוסף – מר אלי חונדיאשוילי (שניהם ביחד להלן: "הנתבעים") לשלם למשיבים, ביחד ולחוד, סך 9,866 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה, וכן חוייבו הם בתשלום סכום האגרה בסך 347 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,717 ₪ (להלן: פסק הדין).

2.המדובר בתביעה שעניינה נזקי רכוש שנגרמו למשיבים עקב שריפה ברכבם, שהחלה, עפ"י הנטען בכתב התביעה, חנותו של המבקש. הנתבעים לא הגישו תצהירים במועד ואף לא התייצבו לישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 19.3.2012, ומשכך ניתן פסק הדין כנגדם. עתה, בחלוף למעלה מ-4 שנים, עותר המבקש (הנתבע מס' 1 ), כאמור, לביטול פסק הדין.

3.המבקש טוען בבקשתו כי פסק הדין לא הומצא לו והוא לא זומן לישיבת ההוכחות כדין (ראה הנטען בסעיף 10 לתצהיר המבקש התומך בבקשה לביטול פסק הדין). עוד טוען המבקש כי הנתבע הנוסף – נפטר זה מכבר, ודבר פסק הדין נודע למבקש לאחר שהוטל עיקול על חשבון הבנק של העיזבון ושל המבקש. לבסוף טוען המבקש כי אינו בעל הדין הנכון כיוון שהיה רק שכיר בחנות שהייתה בבעלות הנתבע המנוח.

4.בתגובתם טוענים המשיבים כי דיון ההוכחות שבמהלכו ניתן פסק הדין, נקבע בנוכחות ב"כ המבקש דאז במהלך ישיבה מקדמית שהתקיימה ביום 31.5.11, ואף המבקש עצמו נכח באותה ישיבה, ומשכך, משלא התייצבו המבקש או ב"כ לישיבת ההוכחות אין למבקש להלין אלא על עצמו. עוד טוענים המשיבים כי העובדות האמורות בבקשה ובתצהיר הינן סתמיות ונטענו בעלמא, וכי אין בבקשה כל טענה שיש בה כדי להצביע על סיכויי ההגנה. משכך, לטענת המשיבים, דין הבקשה להידחות.

5.לאחר הגשת התגובה, הגיש המבקש בקשה נוספת ובה עתר לביטול פסק הדין ולעיכוב הליכי הוצל"פ. המבקש הוסיף כי המשיבים לא הוכיחו את בעלות מי מן הנתבעים בנכס המקרקעין בו אירעה השריפה, ואשר על פי הנטען על ידם, גרמה לנזקים לרכבם, וכן לא הוכח כי קיימת יריבות כלשהי בין הצדדים, ומכאן שסיכויי הגנתו טובים. עוד טוען המשיב כי מחדלו נובע מכך שההזמנה לדיון ופסק הדין נשלחו לכתובת הלא נכונה – ומשכך יש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7.ראשית, הבקשה הוגשה, כאמור כ-4 שנים לאחר מתן פסק הדין, בעוד שעל פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 יש להגיש את הבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד עד חלוף 30 יום ממועד קבלת ההחלטה. המבקש טוען כי פסק הדין לא נמסר לו, אלא לכתובת שגויה ועל כן פסק הדין לא הומצא לו מעולם. אכן, עיון בתיק מעלה כי פסק הדין לא נמסר לכתובת שמסר המבקש במעמד הדיון ביום 31.5.11, אולם במקביל נמסר פסק הדין לבא-כוחו דאז עו"ד פלד, אשר אישרה כי ניתן למסור לכתובתה את כתבי בי-דין של המבקש. מעבר לכך, לא ניתנה ע"י המבקש כל הודעה לפיה שיחרר את ב"כ מייצוג או, וכן לא ניתנה הודעה לפיה אין להעביר כתבי בי-דין לכתובת באת-כוחו. על כן ההמצאה אל ב"כ המבקש הייתה המצאה כדין, וממילא אין בפניי כל טעם מיוחד להארכת מועד. מעבר לכך, המבקש לא ציין אימתי נודע לו לראשונה על העיקול, ומשכך לא ניתן לקבוע האם הבקשה הוגשה בחלוף המועד בו ידע בפועל על פסק הדין – אף לשיטתו.

די בכך על מנת לדחות את הבקשה. אולם לפנים משורת הדין אדון בבקשה לגופה.

8.כאשר לא נפל פגם בפסק הדין שכן המבקש ידע אודות מועד הישיבה אך לא התייצב אליה, אין לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, ולבית המשפט נתון שיקול דעת רחב באשר לביטול פסק הדין (ראו: ע"א 5000/92 יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח' פ"ד מח(1), בעמ' 835-836). לפי ההלכה הפסוקה, על מבקש ביטולו של פסק דין להוכיח שני יסודות מצטברים; האחד הוא מתן סיבה טובה למחדלו של המבקש- הנתבע שגרמה לאי התייצבות במועד, והאחר - הוכחת סיכויי הצלחת הגנתו - אם יבוטל פסק הדין .

ראו:

• גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) עמ' 371.

  י. זוסמן , "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 735 עד 738.

  9.באשר לסיבת המחדל, כאמור, במעמד הדיון ביום 31.5.11 נכחו המבקש ובא-כוחו ואף נשמעו דברים מפי המבקש ודברים אלה נרשמו בפרוטוקול הדיון, ומשכך אין מקום לטענת המבקש לפיה לא קיבל זימון לדיון (הנטענת בסעיף 10 לתצהירו). מעבר לכך, המבקש לא הגיש כתב הגנה במועד, ואף לא הגיש תצהירים בתיק, ולכך מצטרפת העובדה שלא הופיע לישיבת ההוכחות שנקבעה בנוכחותו, והגיש את הבקשה לביטול פסק הדין בחלוף 4 שנים מנתינתו. חוששני שיש בהתנהלות זו משום זלזול בבית המשפט, בהליך ובצד השני, ובמקרים מעין אלו כאשר המחדל הוא כה משמעותי, יש בו כדי להאפיל על התשובה לשאלה השניה (ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (6.4.2008)), וכאשר התנהלות צד עולה כדי זלזול בהליכים המשפטיים ייטה בית המשפט שלא לדון בסיכויי ההצלחה (ראו: רע"א 6379/09 פלוני נ' פלונית (19.8.2009); רעא 6905/11 ‏ ‏פסי גולדנברג בפשט''ר נ' זהבה רובנר (פורסמה בנבו, 31.12.12)). המבקש טען כי לא קיבל זימון אולם, כאמור, הדיון נקבע בנוכחותו, ובבקשה שלפניי אין כל הסבר מדוע לא התייצב המבקש, מדוע לא בדק מה עלה בגורל התיק, מדוע לא בירר עם ב"כ מה עלה בגורל הסכסוך, ומדוע לא התייצב ב"כ.