תא"מ 27756-01-14 הראל חברה לביטוח נ' משה ואח'

הצדדים הסמיכו אותי להכריע את הדין בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 וזאת לאחר שהוסברה להם המשמעות הנובעת מכך, בצירוף הנמקה תמציתית. בנוסף, הסכימו ב"כ הצדדים, כי הקביעות בפסק דין זה בשאלת אחריות הנהגים המעורבים לגרם התאונה, יחייבו לעניין ההליך המקביל בתא"מ 49258-12-13. לאחר ששמעתי את נהג רכב התובעת, מר ארז שייח ואת נהג רכב הנתבעים, מר גבריאל משה, במסגרת דיון שהתקיים לפניי ביום 1.6.16, והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות, בהודעות הנהגים (ת/1)(נ/1), בתמונות הנזק לכלי הרכב המעורבים בתאונה (ת/2)(נ/2), בחוות דעת שמאי התובעת וביתר הראיות, אני סבורה כי יש לחלק את האחריות לגרם התאונה בין שני הנהגים המעורבים באופן בו הנתבע 1 יישא ב 30% מהאחריות לגרם התאונה ואילו נהג רכב התובעת יישא ב 70% ממנה.

לאחר ניתוח מכלול מארג חומר הראיות והעדויות, באתי לכלל מסקנה, כי תרחיש התאונה ההגיוני הסביר והנכון יותר בנסיבות העניין, הינו זה שלפיו, רכב הנתבע 1 נכנס אל הצומת וחצה אותה כמעט במלואה, עת דלק אור ירוק ברמזור הנמצא בכיוון נסיעתו. או אז, משרכב הנתבע 1 הספיק לחצות את רוב הצומת, החל מופע אור ירוק ברמזור בכיוון נסיעת רכב התובעת. מן הראיות ניתן ללמוד, כי נהג רכב התובעת, אשר החל בנסיעה ראשון בכיוון נסיעתו, לא הבחין כי הצומת אינו פנוי ופגע ברכב הנתבעים. מעדותו של הנתבע 1 עולה, כי מדובר בצומת מרכזי וגדול, כאשר נתיב הנסיעה של רכב הנתבעים, הינו נתיב אחד מעוקל. נהג רכב הנתבעים הוסיף והעיד, כי במועד התאונה בוצעו עבודות בכביש וכי קיים מרחק גדול בין הכניסה לצומת מכיוון רכב הנתבע 1 לבין הכניסה לצומת מכיוונו של נהג רכב התובעת.

כללם של דברים:

אשר לאחריות נהג רכב התובעת: ראיתי לקבל את טענת נהג רכב התובעת, כי הוא עצר את רכבו עת דלק האור האדום בכיוון נסיעתו, לפני הכניסה לצומת. נהג רכב התובעת, העיד כי רכבו עמד בנתיב הימני, מבין שני נתיבים, בעת הכניסה לצומת וכן העיד כי בשני הנתיבים בכיוון נסיעתו היו רכבים נוספים, אשר עמדו בצומת והמתינו למופע האור הירוק ברמזור. דא עקא, נהג רכב התובעת העיד בהגינותו הרבה, כי רכבו היה הרכב הראשון מבין יתר הרכבים, אשר נכנס אל הצומת, עת דלק מופע אור ירוק ברמזור בכיוון נסיעתו.

אני קובעת, על יסוד העדויות והראיות שהונחו לפניי, כי נהג רכב התובעת, נכנס אל הצומת, כאשר רכב הנתבע 1, עדיין לא סיים את חצייתו. קרי, נהג רכב התובעת, נכנס אל צומת לא פנוי והיה עליו להמתין עד אשר רכב הנתבע 1 יסיים את חציית הצומת ורק אז להתחיל בנסיעה. העובדה כי היו רכבים נוספים בכיוון נסיעתו, אשר לא החלו בנסיעה ולא היו מעורבים התאונה, מחזקת את העובדה, כי נהג רכב התובעת, נכנס אל צומת לא פנוי, נהג בחוסר זהירות ובניגוד להוראות הדין. מכאן, ראיתי לזקוף לחובת נהג רכב התובעת אחריות בשיעור של 70% לגרם התאונה. תקנה 65 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, המהווה אמת מידה לבחינת סבירות התנהגות נהגים המעורבים בתאונה, קובעת בנדון זה, כדלקמן:

"לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור".

אשר לאחריות הנתבע 1: לא שוכנעתי מטענתו של הנתבע 1 ולפיה, הוא עמד עם רכבו לפני הכניסה לצומת, עת דלק מופע אור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו. עיון בטופס ההודעה (נ/1) מיום 12.4.12 (ארבעה ימים לאחר קרות התאונה), בו מסר הנתבע 1 את גרסתו הראשונית לנתבעת 2, לא צוין במפורש כי לפני הכניסה לצומת, עצר הנתבע 1 את רכבו. רק בעדותו בפני בית המשפט, העיד הנתבע 1, כי לפני הכניסה לצומת הוא עמד עם רכבו. לכן לא ראיתי לתת משקל משמעותי לטענה זו, ולהשתית עליה ממצא של עובדה לטובת הנתבעים. לטעמי, הנתבע 1, נכנס אל הצומת בנסיעה רציפה עת דלק אור ירוק ברמזור הנמצא בכיוון נסיעתו. בנסיבות המקרה דנן, אני סבורה כי אין מדובר ב"מחטף רמזור", אשר בוצע ע"י הנתבע 1, אלא בתרחיש תאונה בו, הן נהג רכב התובעת והן הנתבע 1, נכנסו אל הצומת עת דלק מופע אור ירוק ברמזור בכיוון נסיעתם. אולם, משום שמדובר בצומת גדול ומרכזי, כאשר בין מקום הכניסה לצומת מכיוון רכב הנתבע 1 עד לכיוון הנסיעה של נהג רכב התובעת, קיים מרחק גדול ולאור העובדה כי מדובר בצומת בו הנתיבים מצטלבים בעיקול, הרי שהנתבע 1, צריך היה לוודא כי הוא יכול להשלים את חציית הצומת בבטחה ומבלי לסכן את כלי הרכב האחרים החוצים את הצומת. מכאן, ראיתי לזקוף לחובתו אחריות בשיעור של 30% לגרם התאונה.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת סכום של 6,547₪, בצירוף הפרשי הצמדה כחוק מיום 14.1.14 ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, יישאו הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, בתשלום אגרת בית משפט בסך ששולם ושכר טרחת עורך דין בסכום של 1,500₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. בנסיבות העניין ולאור חלוקת האחריות בין הנהגים המעורבים, כל צד יישא בשכר העד מטעמו, כפי שנקבע בדיון.

נוכח סיום ההליך לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אני פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית משפט.