תא"מ 27471-02-13 לוי נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל (מ.ע.צ) בע"מ

זוהי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע עקב מפגע נטען בכביש שבאחריות הנתבעת, באיזור שער הגיא.

התובע העיד כי נסע מכיוון ירושלים לת"א, עצר בשער הגיא, לתחנת הדלק בצד ימין. הוא הרגיש אי נוחות, חשב שיש ל תקר, וכשעצר עלה רכבו על בזנט בצד הדרך. לדבריו היה הבזנט מוסתר על ידי צמחייה. עקב כך נפגע רכבו. לדבריו, אחרי מספר ימים תיקנו את המפגע.

בתמצית, טענה הנתבעת להגנתה כי התובע פגע במעקה בטיחות במקום בו מתחיל המעקה כשהוא עולה בשיפוע מגובה הכביש. כן טענה כי לא מדובר במקרה חירום ועל כן לא היה עליו לעצור בשוליים, וכי לא היה עליו לנסוע לעבר צמחיה מבלי לדעת מה מצוי מאחוריה ולכן יש לזקוף לחובתו אשם תורם מלא.

לבית המשפט הוצגה תמונה של המקום ובו מצוי הבנזט. מדובר בברזל לא קטן המוסתר אחרי שיח ולאחריו יש שיחים נוספים, עץ, אבנים, אשפה ועזובה רבה. אכן, אין ספק כי הנתבעת, כמי שבאחריותה לתדאוג לתקינות הדרך ולהסיר ממנו מכשולים, היתה צריכה לדאוג גם להסרת אותו בזנט או לפחות לדאוג לנקות את האזור סביבו כדי שניתן יהא להבחין בו. קשה לקבוע לפי התמונה האם אכן מדבובר בתחילתו של מעקה בטיחות, שכן נראה כי מדובר בבזנט מבודד שלא קשור גדר.

אלא שבנסיבות העניין סבורני כי יש התובע פע בחוסר סבירות. ראשית יצוין כי קיימת סתירה בין האמור בכתב התביעה, בו נטען כי התובע החל בנסיעה לאחר שעצר ואז נפגע, לבין העדות בבית המשפט בה אמר כי רכבו עלה על הבנזט כאשר ירד לשוליים ואז ניזוק. כפי שנראה אין נפקות להבדל במקרה זה.

התאונה ארעה בשעות היום, באור מלא. התמונה מראה רק את אזור הבזנט והעזובה סביבו אך לא צולמו הדרך או השוליים מהכיוון שממנו הגיע התובע, ובכך נמנע מבית המשפט מלבחון האם היתה לתובע אפשרות לעצור לפני הבזנט והעזובה ולא לעלות עליהם, כמו גם לבחון האם השוליים היו רחבים מספיק כדי לאפשר עצירה שלא במקום בו עצר.

בכל מקרה, מהתבוננות בתמונה ניתן להבחין כי פרט לבזנט המוסתר על ידי השיח נמצאת גם אבן גדולה מאד. זאת, פרט לעוד צמחיה עבותה, עצים והרבה אשפה, שלא ניתן שלא להבחין בהם ממקום שבתו של הנהג. בנסיבות אלו של המקום, סבורני כי נהג סביר לא היה צריך להתקדם ולעלות על כל אלו והיה עליו לעצור מרחק סביר לפניהן. לטעמי די להבחין באבן הגדולה הבולטת ובשיח כדי להמלך ולא להתקדם הלאה (הבנזט מצוי הלאה מהן בהמשך). גם אם לא היה הרבה מקום לפנים, הרי שלאחר שבדק את התקלה ועלה חזרה לרכבו היה עליו לנסוע מעט לאחור ולא להמשיך בנסיעה ישר ולעלות על השיחים, האבן ושאר העזובה. סבורני כי הנהג לא פעל כפי שנהג סביר היה צריך לפעול בנסיבות העניין.

לפיכך, מצאתי כי יש להשית עליו אשם תורם בשיעור 100% ועל כן דין התביעה להדחות.

כל צד יישא בהוצאותיו.