תא"מ 27124-05-14 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' טפירו ואח'
|
תא"מ בית משפט השלום תל אביב - יפו |
27124-05-14
2.3.2015 |
|
בפני השופטת: ד"ר פנינה נויבירט |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
תובעת: כלל חברה לביטוח בע"מ |
נתבעות: 1. איריס טפירו 2. שומרה חב' לביטוח בע"מ |
| פסק דין חלקי | |
מונחת בפני תביעה, שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 8.6.13 בצומת פל-ים בין כלי רכב נושא מספר רישוי XXXXX ובין כלי רכב נושא מספר רישוי XXXXXX (להלן: "התאונה").
אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.
העידו בפני המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.
בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין בסוגיית האחריות בלבד על דרך הפשרה, על פי סע' 79 א לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן עם נימוקים קצרים, וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.
לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי נהגת רכב הנתבעות היא הנושאת באחריות לתאונה.
עדותה של הגב' זיוה רבייב, נהגת התובעת, אשר הובאה כתימוכין בגרסת התובעת, היתה קוהרנטית וברורה, והיא תיארה התאונה לפרוטרוט באופן אמין ומשכנע. נהגת התובעת העידה, כי ברכב הנתבעות נהגה בחורה צעירה, כבת עשרים, וכי עימה ברכב היתה בחורה נוספת. היא טענה, כי התאונה התרחשה בעיצומה של פניה שמאלה, כאשר רכב התובעת בנתיב השמאלי ביותר ואילו רכב הנתבעות בנתיב שמימינו. לטענתה, במהלך הפניה סטה רכב הנתבעות לעבר נתיבה, ו"חתך" את נתיבה על מנת לבצע פרסה. נהגת התובעת טענה, כי לאחר התאונה, כאשר שוחחה בטלפון עם אימה של הנהגת ברכב הנתבעות, אשר היא הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), טענה בפניה הנתבעת, כי היא זו שנהגה ברכב בעת התאונה. נהגת התובעת הכחישה האמור בכל מכל.
עדויותיהן של הנתבעת ושל הגב' רעות סירוטה, אשר הובאו כתימוכין בגרסת הנתבעות, לא הפריכו את גרסת התובעת. ההיפך הוא הנכון. שתיהן סיפקו גרסה עמומה ובלתי משכנעת להשתלשלות העניינים שהובילה לתאונה. הנתבעת 1 ורעות סירוטה אישרו, הלכה למעשה, כי לנתבעת 1 בת בגיל התואם את הגיל של הנהגת ברכב הנתבעות, אליבא דגרסת התובעת. עם זאת, טענו השתיים, כי בעת התרחשות התאונה היו בדרך אל ביתה של הנתבעת 1, אשר היתה בביקור רופא, וזאת על מנת שהגב' סירוטה תשמש לה לחברה בתור. לדבריהן, עת שהתקרבו לרמזור והאטו, פגע בהן רכב התובעת מאחור והסב לרכב הנתבעות נזק גדול. השתיים טענו, כי רק הגב' סירואטה באה בדין ובדברים ומסרה את מספר הטלפון שלה לנהגת התובעת. זאת על אף גילה הצעיר וחוסר נסיונה של הגב' סירוטה, אשר העידה על עצמה: "אני לא יודעת איך מתנהלים בדברים כאלה" (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 20-21). הנתבעת והגב' סירוטה לא סיפקו הסבר משכנע לכך. הנתבעת טענה, כי נהגת התובעת לקחה את מספר הטלפון של הגב' סירוטה, נסעה ו"פשוט נעלמה", כלשונה (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 22-24) עוד טענה הנתבעת, כי נהגת התובעת לקחה את מספר הטלפון של הגב' סירוטה, שכן הנתבעת עצמה שכחה את מכשיר הטלפון הנייד שלה בביתה, והיתה עסוקה בטיפול בפגוש הרכב שנפל (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 27-28). הסבר זה תמוה, אין בו כדי להסביר מדוע לא באה הנתבעת בדין ובדברים עם התובעת, ומדוע נמנעה הנתבעת ממתן מספרה לתובעת, וכי הנתבעת אינה יודעת את מספר הטלפון שלה? לעומתה, הגב' סירוטה כלל לא טענה לאורך כל עדותה כי נהגת התובעת ברחה מזירת התאונה. לדבריה, הנתבעת לא מסרה את פרטיה, שכן נשארה ברכב, ולאחר מכן יצאה לטפל בפגוש הרכב שנפל (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 23-24). גם גם הסבר זה מעורר תהיות, בחירתה של הנתבעת, להשאר ברכב, ולאחר מכן להשאר מאחורי הרכב ולהותיר הטיפול בתאונה ובנזק שנגרם לרכבה בידי נערה צעירה, אשר הרכב כלל אינו בבעלותה, אינה מתקבלת על הדעת. זאת בפרט נוכח הנזק המשמעותי שנגרם לרכב הנתבעות. התנהלות זו מותירה רושם של ניסיון להעלים את זהותה האמיתית של הנהגת ברכב הנתבעות.
אגב, בעדותה אישרה הגב' סירוטה, כי בסוף האירוע, אכן פנה רכב הנתבעות פניית פרסה וזאת על מנת לשוב על דרכן לביתן בפרדס חנה. גם בכך יש משום חיזוק מסויים לגרסת התובעת.
לפיכך התרשמתי, כי גרסת התובעת להשתלשלות העניינים שהובילה לתאונה משכנעת יותר מגרסת הנתבעות, וכי קיים ספק האם אכן נהגה הנתבעת ברכב הנתבעות בעת התאונה.
לאור האמור הגעתי לכלל מסקנה כי נהגת הנתבעות היא הנושאת העיקרית באחריות לתאונה, אשר נגרמה כתוצאה מחדירתה המסוכנת לנתיב התנועה של נהגת התובעת על מנת לפנות פרסה שלא כחוק.
עם זאת, אף נהגת התובעת נושאת באחריות מסויימת לתאונה. יתכן כי לו היתה קשובה ודרוכה להתפתחויות בכביש, כדוגמת סטיית רכב הנתבעות לנתיבה, היתה יכולה למנוע התאונה, או לכל הפחות לצמצם נזקיה.
לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות בין הנהגות המעורבות, באופן בו תישא נהגת הנתבעות באחריות בשיעור של 90% ואילו נהגת התובעת תישא באחריות בשיעור של 10%.
המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.
ניתן היום, י"א אדר תשע"ה, 02 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|