תא"מ 26820-03-13 אפל ואח' נ' ספדה בע"מ

לפניי תביעה על סך 27,924 ₪ שהגישו התובעים נגד הנתבעת, חברה שעסקה בתקופה הרלוונטית לתביעה במסחר, בשיווק ובהפצה של אריחים וכלים סניטריים.

בחודש יולי 2011 רכשו התובעים מן הנתבעת אריחי בטון לחיפוי קירות חדרי האמבטיה בביתם. זמן מה לאחר התקנת האריחים (פרק הזמן המדויק – לא פורט בתצהירי התובעים, שהסתפקו בתיאור "זמן קצר", ראו סעיף 8 לתצהירי התובעים) טענו התובעים כי האריחים:

"איבדו את ציפוים המקורי, הגוון והברק הייחודיים שהיו להם בעת אספקתם, וכשסר מהם הציפוי, נותרו מהם רק גושי בטון אפורים ומכוערים." (סעיף 8 לתצהירי התובעים)

התובעים פנו אל הנתבעת, ומנהלה של זו, ביחד עם נציג מטעם היצרן, ביקרו בבית התובעים על מנת לבדוק את טענותיהם. משלא קיבלו מענה שהניח את דעתם, פנו התובעים באמצעות בא כוחם עו"ד אז פעמים אחדות (נספח א' לתצהירי התובעים), ובעקבות פניות אלה, אשר ראשיתן בנובמבר 2011, הושג הסדר בין התובעים ובין הנתבעת, שלפיה תישא הנתבעת בעלות רכישתם של אריחים חלופיים, חלף האריחים שנרכשו ממנה, בחנות "נגב קרמיקה". אין מחלוקת כי התובעים אכן רכשו אריחים חלופיים, ואין מחלוקת כי הנתבעת אכן נשאה בעלות רכישתם של אריחים אלה.

המחלוקת בין הצדדים ניטשה על השאלה, האם הסכם הפשרה, אשר לא נערך בכתב, כלל התחייבות של הנתבעת לשאת רק בעלות רכישת האריחים עצמם, או שמא התחייבה הנתבעת לשאת גם בעלות התקנתם של אריחים אלה, קרי – פירוק האריחים הקיימים והחלפתם.

לטענת התובעים, הנתבעת אחראית לנזקיהם, שבאו לידי ביטוי בצורך לפרק את האריחים הקיימים ולהחליפם, וזאת מאחר שהציגה מצגים כוזבים ביחס למצב האריחים ולתכונותיהם. התובעים טוענים עוד (בסעיף 18 לכתב התביעה), כי החלפת האריחים היא בבחינת הודאת בעל דין בהיותם של האריחים פגומים.

לטענת הנתבעת, כפי שבאה לידי ביטוי בתצהיר מר משה ספדה (וראו לעניין זה החלטת כב' הרשם דורון יעקובי מיום 26.2.2014), הודאה בפגמים באריחים – לא הייתה ולא נבראה (וראו לעניין זה סעיף 14 לתצהיר ספדה) וכי החלפת האריחים הייתה בבחינת מחווה של רצון טוב (סעיף 15 לתצהיר ספדה), וכלשונו:

"יודגש ויובהר כי הסיכום בינינו בשעתו היה כי ה[נתבעת] תשלם בעבור רכישת אריחים חדשים שיבחרו ע"י המשיבים ויסופקו עד לפתח ביתם, כאשר בשום שלב לא סוכם כי המבקשת תשא בעלות התקנת האריחים החדשים, נהפוך הוא המשיב 2 אישר בפניי כי הוא יבצע את עבודת התקנת האריחים החדשים מאחר והוא קבלן בניין וזה תחום עיסוקו." (סעיף 18 לתצהיר ספדה).

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות שבתיק, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות במלואה, וזאת מאחר שהתובעים לא עמדו בנטל להוכיח את תביעתם – ולו במקצת.

הכלל היסודי הוא, כי הנטל להוכיח את התביעה, על כל רכיביה, מוטל על כתפי התובעים. על כן, בענייננו, היה על התובעים להוכיח, בראש ובראשונה, את עצם קיומם של פגמים באריחים ושנית – את אחריותה של הנתבעת לפגמים אלה. לאחר מכן, היה על התובעים להוכיח את נזקיהם ברמת הפירוט הנדרשת. למרבה הצער, התובעים כשלו בכל אחד ואחד מן השלבים.

אשר לטענה בדבר פגמים באריחים – טענה זו לא הוכחה. כאשר מבקש צד להליך להוכיח פגם במוצר שרכש, דרך המלך להוכחתה של טענה זו היא על דרך של הצגת חוות דעת מומחה. חוות דעת כזו לא הוצגה לפניי. הטענה כאילו מנהל הנתבעת הודה בפגמים – הוכחשה על ידו, ולא הובאה כל ראיה עצמאית (פרט לעדויותיהם של התובעים, שאליהן אתייחס להלן) להוכחת טענה זו.