תא"מ 26306-09-12 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' מרזוק ואח'

לפניי תביעתה של חברת פרטנר תקשורת בע"מ (להלן: "פרטנר" או "התובעת") שעילתה – חוב של הנתבעים – או מי מהם – בגין יתרת רכישת ציוד ובגין שימושים ברשת. סכום התביעה – 7,259 ₪. בגין תביעה זו התנהל הליך שדרש לא פחות מ-56 החלטות, וישיבת הוכחות המחזיקה לא פחות מ-99 עמודים פרוטוקול.

התביעה, שהוגשה מראשיתה כתביעה לסכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל נגד הנתבע 1, מבוססת על שורה של הסכמים שבהם התקשר הנתבע 1 (להלן: "מרזוק"), באמצעות השם המסחרי שלו – "מזור הנדסה ושמאות" (עסק המופעל על ידו כעוסק מורשה, ללא אישיות משפטית עצמאית) ובאמצעות הנתבע 2 (להלן: "עילם").

התובעת טוענת, כי הנתבעים לא פרעו את חיוביהם כלפיה, ועל כן נותרה יתרת החוב נושא ההליך.

טענות הנתבעים הן, בתמצית, אלה:

• מרזוק טוען כי הוא עצמו לא התקשר עם פרטנר מעולם, ועל כן – אין לו כל יריבות עמה;

• עילם מודה בהתקשרות עם פרטנר, אולם טוען כי חלק מהחתימות על גבי הסכמי ההתקשרות לרכישת ציוד או לשדרוגו – אינן חתימותיו, כי אם זיופים;

• בנוסף טוען עילם, כי חויב על ידי פרטנר בחיובים שגויים, העולים על המוסכם.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ושבתי ועיינתי בחומר הראיות שבתיק, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל במלואה, וכי יש לדחות את גרסת הנתבעים על קרבה וכרעיה. להלן אפרט נימוקיי למסקנתי זו בתמצית, כמצוות הוראות תקנה 214ז לתקנות סדר הדין האזרחי.

אחריותו של מרזוק – טענתו היסודית של מרזוק, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב ההגנה היא כי:

"במסמך נרשם כ'שם הלקוח' שם העסק של נתבע מס' 1 'מזור הנדסה ושמאות מקרקעין' ומס' ע.מ. של נתבע מס' 1 '64815640' אולם כאמור, מעולם נתבע מס' 1 לא פנה לתובעת בבקשה להתקשר עמה, לא ביקש להירשם כלקוח שלה ואף לא ידע על ההתקשרות בהסכם הנ"ל." (ס' 20 לכתב ההגנה).