תא"מ 26088-08-14 אליהו חברה לבטוח בע"מ ואח' נ' שמואל ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 31,130 ₪ ותביעה שכנגד כספית ע"ס 30,129 ₪, בסדר דין מהיר שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 16.04.2012, בין כלי רכב, מ"ר 39-149-51 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 29-710-14 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה, ושני עדי ראייה נוספים מטעם הצדדים.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית ודין התביעה שכנגד , שתיהן להתקבל חלקית , באופן שתחולק האחריות בין שתי נהגות הצדדים כפי שייקבע בהמשך להלן.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעת ושל עד הראייה מטעמה, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים ושל עד הראייה מטעמו.

אמנם, גרסתה של נהגת רכב התובעת הייתה מבולבלת במקצת, אלא שגרסתו של עד הראייה מטעמה, שהייתה קוהרנטית מאוד, סדורה, החלטית ואשר הותירה בי רושם של מהימנות, תומכת במידה ניכרת בגרסתה של נהגת רכב התובעת לגבי כניסתה לצומת באור ירוק ולכניסתו של נהג רכב הנתבעים לצומת באור אדום.

לעומת זאת, גרסתו של נהג רכב הנתבעים הייתה מגומגמת מאוד, חסרה פרטים מרכזיים, דבר המעיד שלא היה ער למתרחש מולו בסמוך לפני קרות התאונה. גם העד מטעם הנתבעים, המתיימר להעיד כי ראה את רכב התובעת נכנס לצומת באור אדום כאשר נסע עם רכבו בכיוון הנסיעה של רכב התובעת, אינו מספק גרסה אחת החלטית וברורה לגבי כניסת רכב התובעת לצומת באור אדום, כאשר מתברר כי גרסתו נשענת על ספקולציה גרידא. עד הראייה מטעם הנתבעים מעיד מפורשות כי הוא רק מניח כי רכב התובעת נכנס לצומת באור אדום מכיוון שהוא עצמו עצר את רכבו למופע אור אדום ברמזור כאשר רכב התובעת אשר נכנס לצומת לפניו היה במרחק גדול ממנו (עמ' 10, שורות 7-1 לפרוטוקול). למעשה, אין בפי עד הראיה מטעם הנתבעים גרסה החלטית, אלא רק גרסה ספקולטיבית ובלתי מבוססת. לא מן הנמנע כי רכב התובעת נכנס לצומת בחסות אור ירוק, ועד שהעד מטעם הנתבעים הגיע עם רכבו לצומת, הרמזור כבר הספיק להתחלף לאדום. זאת, אני למד מעצם גרסתו של העד במשטרה, לפיה הוא היה במרחק של 100 מטר מהצומת, בעת קרות התאונה. כך שהנחתו של עד הראייה מטעם הנתבעים היא מוטעית.