תא"מ 25771-05-13 עירית ירושלים נ' שגיא

התובעת טוענת כי הנתבע חייב לה ארנונה לשנים 2009 – 2007, בגין נכס הנמצא ברח' יפו 143 ירושלים, בסך 67,164.21 ₪ נכון ליום 7.11.13. (לאחר תיקון סכום התביעה שהיה גבוה יותר).

המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן בה העלה 2 טענות עיקריות האחת בענין חישוב הריבית דריבית והשניה נוגעת ל- 4 מ"ר יתרים שבהם חויב הנתבע, לטענתו, בכל השנים שבין 1996 ל- 2000. הנתבע מבקש לקזז את תשלום היתר שנגבה ממנו בשל אותם 4 מ"ר מהחוב. לטענת הנתבע הוא חויב בכל השנים לפי שטח נכס של 63 מ"ר בעוד התובעת עצמה מודה נכון להיום ששטח הנכס הוא 59 מ"ר בלבד.

בעניין זה טוענת התובעת כי :

ראשית, לא ניתן לבצע קיזוז בגין חובות ארנונה.

שנית, הנתבע לא הגיש השגה במשך כל אותם שנים על גודל השטח שבגינו חוייב, לפיכך הוא מנוע מלהעלות טענה זו.

לא זו בלבד אלא שטענה זו הועלתה על ידי הנתבע בתביעה קודמת שהוגשה נגדו וטענתו נדחתה בשל כך שלא הוגשה השגה.

בדיון שהתקיים ביום 19.10.14 הוסכם כי המחלוקת היחידה בתיק זה היא האם קיימת לנתבע זכות קיזוז בשל אותם 4 מ"ר יתרים שבגינם נגבו ממנו דמי ארנונה בשנים עברו, ואשר התברר עתה במדידה שעשת התובעת שהשטח קטן ב- 4 מ"ר מהשטח שלגביו חוייב. מדובר בשאלה משפטית בלבד ולפיכך הצדדים הסכימו שיוגשו סיכומים באשר לעצם זכות הקיזוז. היה ובית המשפט יחליט שאין בטענה זו כדי לאפשר קיזוז, יינתן פסק דין לפי הסכום שבתביעה. היה והמסקנה תהיה שיש זכות קיזוז ינסו הצדדים להגיע להסכמה לגבי הסכום הנובע ממנה.

הצדדים הגישו סיכומיהם:

התובעת טוענת כי אין כלל אפשרות לקזז חובות ארנונה. בנוסף לא הוגשה הודעת קיזוז, וכן לא מדובר בחיובים הנובעים מעסקה אחת, לכן לפי הוראות חוק החוזים, לא ניתן לבצע קיזוז.