תא"מ 23394-12-14 אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ נ' כהן

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 23.03.2014, בין כלי רכב, מ"ר 82-746-78 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 14-001-15 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, המחלוקת היא לעניין עצם קרות התאונה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מקבל את גרסתו של נהג המשאית שהתיישבה לנתוני זירת התאונה והייתה מהימנה עליי מאוד, על פני גרסתו של עד התובעת שלא התיישבה עם מוקדי הנזק בכלי הרכב המעורבים בתאונה, ולא הייתה מהימנה עליי כלל ועיקר.

בראש ובראשונה, אני מאמין לנהג המשאית כי חילופי הדברים היו עם נהגת ברכב התובעת ולא עם העד מטעם התובעת. מכאן, שכבר עתה ניתן לומר כי כל גרסתו של העד מטעם התובעת היא גרסה שאינה אמת.