לפני שניתן לצלול אל "הזירה המהותית", ולהחליט בה - אין מנוס מהתייחסות לטענת המשיב בדבר אי הגשת סיכומי המבקשת במועד ובקשתו להכריע בהתנגדות ללא סיכומי המבקשת.
בדיון שהתקיים בפני ביום 08.08.2016, קבעתי כי יוגשו במקביל עד ליום 15.08.2016, סיכומים בכתב על ידי שני הצדדים בהיקף של שלושה עמודים.
המשיב הגיש את סיכומיו לבית המשפט במועד באמצעי אלקטרוני. סיכומי המבקשת הוגשו גם הם באמצעי אלקטרוני ביום 15.08.2016 אם כי לאחר השעה 17:00, כך שמדובר בהגשה באיחור של יום בהתאם לתקנה 497ג(ו) לתקנות סדר הדין אזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א") הקובעת: "כתב בי-דין שנשלח לפי תקנה זאת אחרי השעה 17:00 בימים א' עד ה' בשבוע או ביום ו' או ביום מנוחה כמשמעותו בסעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948 , או שנקבע בחיקוק, יראו אותו כאילו נשלח ביום החול שלאחריו".
נקודת המוצא בסוגיית הגשת סיכומים נמצאת בתקנה 160 לתקנות סד"א הנושאת כותרת "דרך סיכום טענות", אשר קובעת את הדברים הבאים: "(א) סיכום טענות בעלי הדין יהיה בעל פה, בהקדם ככל האפשר לאחר סיום הבאת הראיות; אולם רשאי בית המשפט, לצוות שיסכמו טענותיהם בכתב, על הפרשה כולה או על שאלה מסויימת שקבע, בין בנוסף על הסיכום שבעל פה ובין במקומו; (ב) צו כאמור יקבע את סדר סיכומי הטענות כאמור בתקנות 158 ו-159, הן שבעל פה והן שבכתב, וכל יתר הדברים הטעונים, לדעת בית המשפט, הסדר בשל צו כזה .... (ד) דינו של בעל דין שלא הגיש כתב סיכומיו במועד הקבוע, כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת".
עינינו רואות, כי תקנת משנה (ד) קובעת שדינו של בעל דין שלא הגיש את כתב סיכומיו במועד הקבוע, כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת. אי הגשת סיכומים בכתב תיחשב כאי התייצבות למשפט, עם כל הסנקציות הנובעות מכך. יחד עם זאת, כל מקרה נבדק לגופו של עניין (להרחבה ראה: בש"א (י-ם) 3407/08 פהימה יונס נג'אר נ' נאיף עבדאללה עיד (17.08.2008)).