ת"ק 8453-11-14

לפניי תביעה לפיצוי על סך של 7,859 ש"ח שעילתה נזק שנגרם לרכבה של התובעת מתאונת דרכים.

1.בכתב התביעה נטען כי ביום 7.5.2014, בשעה 15:40 לערך, עשה דרכו רכב התובעת בנסיעה ישירה בנתיב הימני ברחוב רות ברמת גן. זהו כביש דו סטרי בעל נתיב אחד לכל כיוון. לפתע, רכב הנתבע 1 (להלן – "הנתבע"), אשר הגיח מאחור, עקף משמאל כלי רכב אשר נסעו לפניו תוך סטייה לנתיב התנועה הנגדי. משהבחין הנתבע במשאית שנסעה בנתיב התנועה הנגדי, אשר חסמה את דרכו, הוא ניסה לחזור לנתיב הימני ובתוך כך סטה לנתיב הנסיעה של רכב התובעת, פגע ברכבה וגרם לנזק בדמות מעיכה בחיבור שבין הדלת השמאלית-קדמית לכנף ולשפשוף בטמבון הקדמי בצד שמאל.

2.בעלה של התובעת, שנהג ברכב בשעת התאונה, העיד: "באנו מכיוון רחוב חרוזים, נסענו על רחוב רות בנתיב הימני. הגענו לפני סוף הרחוב ליד מס' 9 עמדה משאית ארוכה, כשהגענו משאית נסעה בנתיב הימני גם ואנחנו באנו מולה. כשבאנו היה כבר טור של מכוניות והיה מצב שאי אפשר היה לעבור כי שתי המשאיות חסמו את הדרך ולאט לאט כיוונו את המשאית שנכנסה נגד הכיוון כדי שתוכל לעבור כדי שהמכוניות יוכלו לצאת ולשחרר את הלחץ. כשהגעתי למצב שאני מצליח לעבור המכונית של הנתבע באה מהצד. כשבאתי להיכנס בין המשאיות הגיחה מכוניתו של הנתבע מאחורי המשאית השמאלית שחנתה אמרתי לו שהוא לא יכול לעבור והוא נדחף ופגע בי בכנף השמאלית אחרי הגלגל בפינה עם הטמבון. השתחררנו הוא עבר אמרתי לו לעמוד בצד להחליף פרטים, הוא אמר בסדר התקדם ונעמד, רציתי לצאת מהרכב אבל לא נפתחה הדלת בגלל שהדלת התעקמה והוא המשיך לנסוע וברח. הצלחתי לרשום את מספר הרכב וניגשתי למשטרה דרכם הגעתי. הבת שלי הייתה נוכחת אך היא נוחתת היום בחו"ל".

3.התובעת, שהייתה נוכחת ברכב בעת התאונה, העידה: "זה קרה בשכונה שלנו, בעלי נסע במסלול אחד הוא בא מצד שמאל כמו שכיוונו אותנו, הוא הגיח מצד שמאל וממש נכנס לנו ברכב. בעלי רצה לצאת מהרכב הוא לא יכול כי הדלת לא נפתחה. בעלי צעק עליו שיעצור בצד. הבת שלי נכנסה להיסטריה כי זה היה הרכב שלה הוא היה חדש, לא תיקנתי את הרכב. הוא עמד בצד הייתי צריכה לצאת כדי שבעלי יוכל לצאת מהצד השני. אז הנתבע ברח. נסענו ישר למשטרה להתלונן". בתה של התובעת, שנהגה ברכב, לא התייצבה למתן עדות מאחר ששהתה בחו"ל (היא הייתה אמורה לנחות ביום הדיון).

4.בכתב ההגנה נטען כי רכב הנתבע נסע בנתיב נסיעתו, כאשר בכביש היו עבודות תשתית, ומשני צדי הכביש עמדו משאיות שכל אחת מהן חסמה את מרבית נתיב הנסיעה. כתוצאה מכך נותר נתיב נסיעה אחד לשני כיוונים ועל כן נאלץ הנתבע לנסוע במרכז הכביש כדי לעבור בין שתי המשאיות. כאשר הגיע למעבר בין המשאיות הבחין הנתבע במשאית צד ג' שהגיעה מהכיוון הנגדי. הוא ביקש לאפשר לה לעבור ולכן הימין לנתיב נסיעתו. או אז רכב התובעת, שהנהגת בו לא שמה לב למתרחש בכביש, והייתה בעיצומה של עקיפה אסורה מימין, פגעה ברכב הנתבע בחלקו האחורי ימני (אזכיר כי ברכב התובעת נהג בעלה, ולא נהגת כלשהי).

5.הנתבע העיד כדלקמן: "חלק מדברי בעלה של התובעת מדויקים. מה שלא נכון זה שהייתי לפניו בתור הוא עמד מאחורי בכלל. כמו שהוא אמר שני המשאיות חסמו את המסלול. הייתה תזוזה של המשאיות וניסו לייצר מעבר. זזתי שמאלה מאחורי המכונית השמאלית כדי לראות הכל היה בנסיעה מאוד איטית ולאחר מכן חזרתי לאותו מקום. אולי הוא לא שם לב הוא נתן גז והיינו מאוד צמודים. סטיתי שמאלה לא יצאתי מהנתיב אין שם הרבה מקום לזוז התחלתי להיכנס חזרה. אין לי תצלום של הנזק ברכב שלי היה לי שפשוף בדלת ימנית קדמית. אני חזרתי לנתיב הוא כנראה לא ראה אותי כל תזוזה של מישהו הוא נכנס בצורה רצינית. אני לא יודע מי הראשון שפגע. התובע [הכוונה לבעלה של התובעת – ט' ח'] יצא מהרכב הייתה לו אפשרות לפתוח את הדלת הוא התחיל להשתולל בתוך הרכב צועק ומקלל ברמות גבוהות אני עצרתי בצד ימין אחרי 20 מ', הסתכלתי מהחלון לראות מה קורה אמרתי לו תבוא והוא התחיל לצעוק ולקלל ובא עד אלי אמרתי לו בוא נשב חיכיתי ראיתי שהוא לא מגיע. התקשרתי למשטרה אמרתי שהייתה תאונה שאלו אם היו נפגעים אמרתי שלא אז אמרו שהם לא מתערבים. אם הייתי יוצא מהרכב היה הורג אותי. התגובה שלו הייתה חייתית עשיתי טעות שלא מסרתי פרטים כי הייתה לו תגובה מאוד חזקה ולכן לא יצאתי מהרכב".

6.לאחר ששמעתי את העדויות; עיינתי בחומר הכתוב שהוגש (הודעות שנמסרו לחברות הביטוח בסמוך לאחר התאונה וחוות דעת השמאי); ובעלי הדין הדגימו לי את אופן קרות התאונה על ידי דגמי מכוניות ובזירה הווירטואלית (באמצעות תכנת "גוגל מפות"), באתי למסקנה שדין התביעה להתקבל. התמונה המצטיירת מהמכלול היא שראשית סטה הנתבע שמאלה מנתיב הנסיעה ועבר לנתיב הנגדי. כשביקש לחזור לנתיב שבו נסעו המכוניות האחרות, אשר ביקשו לעבור בין שתי המשאיות, הוא לא וידא שהוא מצליח לעבור מבלי לפגוע ברכב התובעת לפני שהתקדם קדימה. בעלה של התובעת העיד כי אמר לנתבע שהוא לא יוכל לעבור, אך הנתבע לא שעה לאזהרתו, המשיך בנסיעה ושפשף את רכב התובעת. התרשמתי מדבריו של הנתבע כי הוא מכיר בכך שנהג בחוסר זהירות, אך סבר כי גם לבעלה של התובעת הייתה תרומה לנזק. הוא אישר בהגינותו כי הוא לא יודע מי פגע במי ראשון. גרסתם של התובעת ובעלה הייתה יותר ברורה ונחרצת, וראיתי להעדיפה. לכך יש להוסיף כי בכתב ההגנה טען הנתבע שהפגיעה ברכבו הייתה בחלק האחורי ימני ואילו בעדותו ובטופס ההודעה לחברת הביטוח מסר כי נותר ברכבו שפשוף בדלת הימנית קדמית. הנתבע לא הציג תצלום של הנזק שנגרם לרכבו – תצלום שהיה יכול לסייע באישוש איזו מגרסאותיו. ייתכן שנעשתה טעות בכתב ההגנה. אולם בנסיבות העניין, כשמדובר בגרסה מול גרסה וגרסתה של התובעת לא נסתרה, המדובר בסתירה שדי בה כדי להטות את הכף אל עבר קבלת התביעה. לא ראיתי לזקוף לחובת התובעת את העובדה שבתה לא התייצבה לעדות. בהקשר זה מסרו עדות שניים מבני המשפחה שהיו נוכחים במקום, לרבות הנהג, וניתן טעם מניח את הדעת לכך שהבת לא התייצבה.

7.אשר לנזק – הנתבעים לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת וחוות דעתו לא נסתרה. התובעת זכאית אפוא לפיצוי בסך של 5,327 ש"ח בגין הנזק הישיר; לסך של 1,532 ש"ח בגין ירידת ערך; ולסך של 500 ש"ח בגין שכר טרחת השמאי. לא ראיתי לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני שכן לא הוכח שנגרם כזה.

8.סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 7,359 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (4.11.2014) ועד ליום פסק הדין. כמו כן יישאו הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת בסך של 800 ש"ח.