ת"ק 7114-12-14 עזאם ואח' נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ ואח'

 צד ג' רשות הטבע והגנים הלאומיים

1.פסק-דין זה ניתן על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 וזאת מכוח הסכמת הצדדים, כמפורט בפרוטוקול מהיום.

2.כבר בראשית הדברים אדגיש, כי בעובדה שהצדדים הסכימו והסמיכו את בית המשפט להכריע על דרך הפשרה, יש להצביע על כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת, אשר יהיו בה קביעות וממצאים חד משמעיים ביחס למי מהצדדים. בעניין זה כבר נקבע בפסיקה: "הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "יקוב הדין את ההר" ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו. המשפט מכיר בחשיבות ערך האמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה- המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי- בין ערכים מתנגדים. דווקא החיפוש אחר ערכים ובהם החיפוש אחר האמת מביא את המשפט לצורך הדורש לאזן בין ערכים מתנגשים (ראה אהרון ברק- על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז (תשנ"ו) 11). (ת"א (ת"א) 726247/06 סלקום ישראל בע"מ נ. בריטניה ישראל מעוף נכסים והשקעות בע"מ).

3.כפי שהובהר והוסכם על ידי הצדדים, פס"ד זה אשר ניתן על דרך הפשרה אינו מנומק. בעניין זה אזכיר את ההלכה כי מוטב שפס"ד על דרך הפשרה לא ינומק בשל מורכבות השיקולים העומדים בבסיסו ואשר אינם ניתנים למדידה ומשקל (ראה רע"א 3876/01 פלסט בע"מ נ. שיטרית, שם סקר בית המשפט את הבסיס להלכה זו).

4.לאחר שעיינתי בכל המסמכים שבפני ושקלתי את טיעוני הצדדים ולאחר שהבאתי בחשבון את אחריותן של הנתבעת ושל צד ג' (אשר טענו כל אחת כי האחריות להתרחשות התאונה מוטלת על האחרת),אך גם אחריות תורמת מועטה של התובע שנהיגה זהירה יותר מצידו יכלה לצמצם את היקף הנזק,אני מחייבת את הנתבעת ואת צד ג' לשלם לתובע סך כולל של 9,200 ₪ בחלוקה כדלקמן:

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,700 ש"ח.

אני מחייבת את צד ג' לשלם לתובע סך של 3,500 ₪.

הסכומים ישולמו לתובע תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בשולי פסק הדין, אשוב ואפנה לדברים שנכתבו על ידי כבר בפסק הדין בתיק 10621-03-13 שניתן ביום 29.5.14, על פיו כי כעולה מהעדויות שנשמעו, הכביש בו ארעה התאונה אינו בטוח לנסיעה ויש עדיין סכנה של התדרדרות אבנים הפוגעות בנוסעים בכביש. לא ברור מדוע לא נמצא עד היום פתרון ובמידה שלא ניתן להבטיח ביטחון הנוסעים, על הנתבעות לשקול מניעת אפשרות הנסיעה בכביש לחלוטין.

מאחר שמדובר בתביעה קטנה, אין בסמכות ביה"מ זה ליתן כל סעד מעבר לסעד הכספי ולגזרת המחלוקת המצומצמת שבין הצדדים ואולם, מצאתי חובה לציין את הדברים ולהביאם לתשומת לב הנתבעת וצד ג'. והדברים חמורים שבעתיים משלמרות חלוף הזמן ולמרות הדברים שנכתבו עוד לפני חצי שנה, מסתבר שגם עד היום לא נעשה דבר נוסף למניעת הסכנה!!!