טסלר נ' עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

בפניי תביעה כספית על סך 33,400 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעת בקשר לנזקים שנגרמו לו עקב נזילת מים ורטיבות מדירה שבבעלותה לדירתו.

התובע בכתב התביעה ובכתב התשובה שהגיש טען כי הדירה שבבעלותו בדימונה הייתה מושכרת בחוזה עד ליום 10.6.17. לטענתו, ביום 10.1.17 החלו לדלוף מים לדירתו מדירת הנתבעת מארבעה מוקדים שונים – מטבח, אמבטיה , סלון וחדר השינה. נטען כי הדירה אשר התמלאה במים לא אפשרה מגורים בה באופן ראוי. נטען כי פנה אל הנתבעת מיד עם דיווחו של השוכר בדירה בתחילת חודש פברואר 2017. לטענת התובע, על אף שהנתבעת הבטיחה לטפל בתיקון הבעיה בדחיפות, לא נעשה דבר. התובע ציין כי עד לתחילת חודש מרץ 2017 עדיין לא טופלה הבעיה מצד הנתבעת כאשר במקביל השוכר בדירת התובע התלונן והודיע כי לא ישלם שכירות בגין חודשים ינואר, פברואר ומרץ וכן הודיע כי הוא עוזב את הדירה. לטענת התובע, פנה שוב אל הנתבעת לטיפול בבעיה וכן במקביל חתם על חוזה עם שוכר חדש וכן התחייב בפניו כי הליקויים יתוקנו וזאת על סמך הבטחות הנתבעת. לטענת התובע, לאחר שהליקויים לא תוקנו, ביטל השוכר החדש את החוזה והתובע נאלץ להשיב לו המקדמה ששילם בגין חודשיים של שכירות שניתנו מראש. לטענת התובע פנה אל הנתבעת במכתב מיום 3.6.17 ובו פירט דרישותיו. לטענתו, לאחר מספר ימים פנתה אליו הנתבעת ואף הגיעה לראות את הדירה. לטענת התובע ביום 31.7.17 מפקח בשם איגור הגיע לדירה ומתחייב בפניו כי ביום 6.8.17 יתחילו בעבודות בדירתו. לטענת התובע, הוא השאיר את המפתחות לדירה בידי הנתבעת על מנת שלא יהיו עיכובים בעבודה. לטענת התובע ביום 27.9.17, נציגת הנתבעת מודיעה לו כי הדירה מסודרת. לדברי התובע, מכיוון שמדובר בתקופת חגים רק ביום 22.10.17 הגיע לביקור בדירה יחד עם נציגת הנתבעת על מנת לראות כי הליקויים תוקנו. לטענת התובע, בשלב זה נראה כי הליקויים תוקנו. נטען כי באותה עת קיבל מנציגת הנתבעת את המפתחות חזרה והעבירם למתווך על מנת שימצא שוכר לדירה. נטען כי לאחר כחודש מדווח המתווך כי יש רטיבות בדירה. לטענת התובע, בשלב זה ולאור רטיבות פעילה פנה שוב אל הנתבעת ואולם, לטענתו רק ביום 31.1.18 הבעיה טופלה על ידי קבלן מטעם הנתבעת בשם יאסר.

לטענת התובע, המים שנזלו מדירת הנתבעת לדירתו שנמצאת בקומה שמתחתיה גרמו לו לנזקים הבאים: הפסד דמי שכירות בגין 11 חודשים בסך של 1,900 ₪ לחודש החל מחודש מרץ 2017 עד לחודש יוני 2017 וכן הפסד בסך 1,800 ₪ לחודש החל מחודש יולי ועד לחודש פברואר 2018; הפסד עמלת תווך בסך של 1,900 ₪ ששולמה למתווך ביום 2.4.17 וכן פיצוי בגין עגמת נפש, טרחה וטרדה בסך של 10,000 ₪. יובהר כי במהלך הדיון, התובע ויתר על טענותיו בעניין הוצאות ריסוס ונזקים שנגרמו לארון בחדר שינה. התובע צירף לכתבי טענותיו בין היתר, הסכמי שכירות, תכתובת עם הנתבעת המלמדת על הפניות הרבות שערך אליה, חשבונות חשמל ומים באותה תקופה ולפיהם לטענתו לא הייתה צריכה של מים וחשמל ועוד.

הנתבעת מודה כי בדירה השייכת לה הייתה נזילה אשר חלחלה לדירת התובע ומודה כי דירתה היא המקור לנזקי התובע ואולם, הנזקים עצמם מוכחשים. בכתב הגנתה נטען כי בדירה השייכת לנתבעת, דירת עמידר, הייתה דיירת אשר לא אפשרה את כניסתה של הנתבעת לדירה על מנת לתקנה. נטען כי רק לאחר שהנתבעת פתחה בהליכים משפטיים נגדר הדיירת, זו פינתה לבסוף את הדירה ביום 2.8.17. לטענת הנתבעת במהלך חודש יולי 2017 החלה הנתבעת בפינוי פסולת וחפצים מהדירה ופעלה לאיתור הנזילה. לטענת הנתבעת, הבעיה בדירתו של התובע נפתרה ולא הוצגה כל אסמכתא או חוות דעת להעיד על רטיבות. עוד טענה כי לא מדובר ברשלנות מצידה אלא נסיבות חיצוניות לה. הנתבעת צירפה בין היתר תמונות מדירת התובע לפני ואחרי התיקונים שערכה וכן צירפה מסמכים ולפיהם פנתה לבית המשפט על מנת לפנות הדיירת מדירתה.

בדיון שהתקיים בפניי, העיד התובע כי השוכר שהיה בדירה "אליהו" היה אמור להישאר בדירה עד לחודש יוני 2017 ואלם עזב במהלך חודש מרץ 2017 עקב מצב הדירה. לטענתו, השוכר החדש רון וייצמן ראה את הדירה לפני החתימה על החוזה הנוסף, ראה את הנזילות ואולם, על סמך הבטחותיו כי אלה יתוקנו על ידי הנתבעת ולאור הבטחות הנתבעת חתם על החוזה והמתין לכך שהנתבעת תסדר את הליקויים. לטענת התובע, כשראה כי הליקויים לא מתוקנים לפני חג פסח, לתובע לא היה מה לומר לו ואז בוטל החוזה עם רון וייצמן. לטענת התובע, ניתן לראות כי החזיר לו את המקדמה בעבור החודשיים ששילם לו במזומן. לטענתו, עד לחודש יוני הדירה לא סודרה על אף פניותיו אל הנתבעת ועל אף הבטחות נציגיה. עוד טען כי על אף מכתב הדרישה שהעביר בתחילת חודש יוני, מפקח הגיע לדירתו רק בסוף חודש יולי. לטענתו רק ב- 22.10.17 קיבל המפתח חזרה והדירה הייתה מסודרת אז החל בחיפוש שוכר חדש דרך מתווך. לטענתו המתווך התקשר לומר שהנזילה חיה וקיימת. לטענת התובע, פנה שוב אל הנתבעת והתנהל מולה עד שהדירה תוקנה על ידי קבלן בשם יאסר ביום 31.1.18. לטענת התובע מעת שהבעיה טופלה, ביום 4.2.18 נכנסה שכרת חדשה לדירה. לשאלת בית המשפט מדוע לא הקטין את נזקו בכך שתיקן בעצמו את הליקויים השיב כי כל הנזק נבע מהקומה למעלה ומדובר בנזילה חיה וכי היו תקופות שלא היה בדירה יומיים והגיע והכל היה מוצף. משכך, טען כי לא היה יכול להקטין את נזקו. לטענת התובע, נגרמה לו עגמת נפש רבה במהלך אותה שנה בשל הפניות שנאלץ לפנות לנתבעת והריצות לטיפול. לטענתו לא ניתן להשכיר דירה עם נזילה. התובע הסביר כי בעת שחתם עם וייצמן על חוזה חדש נאלץ להפחית ממחיר הדירה מ-1,900 ל-1,800 ₪ עקב הנזילה.

מטעם הנתבעת העיד נציגה, מר נידם, מנהל סניף הנתבעת בדימונה. הוא אמר כי הנתבעת אינה מכחישה שהנזילה היא מדירתה ולטענתו רק בחודש יולי 2017 פונתה הדיירת מדירת הנתבעת. לטענתו, הדיירת הייתה אגרנית ולא מדובר בנזילה של מים זורמים נטען כי כאשר הדיירת השתמשה בכיור היה טפטוף. לטענת הנתבעת לקח זמן לאתר את הדיירת אשר הסתובבה בכל מיני מקומות ולכן הנתבעת לא הייתה יכולה להיכנס לדירה. לטענת הנתבעת הדירה לא הושכרה מסיבות שאינן הנזילה. ואולם, נציג הנתבעת העיד כי לא היה בדירה אלא מפקח העבודה מטעמו. נטען כי השוכר עזב מסיבות אחרות שאינן קילופי הטיח. נציגה הנתבעת טען כי התובע לא הצליח להוכיח שלאחר הטיפול של הנתבעת בדירה, הבעיה חזרה על עצמה כטענתו וגם לא הוכיח שלא היו שם דיירים. נציג הנתבעת טען כי באוקטובר 2017 תיקנה הנתבעת בדירה מלמעלה את הנזילה ובינואר 2018 עשתה הנתבעת שיפוץ כללי בדירה כי הדיירת פינתה את הדירה.

עוד העיד מטעם הנתבעת מר איגור מרצנקו, המפקח מטעם הנתבעת אשר טיפל בדירת התובע (להלן: "המפקח"). המפקח לא זכר תאריכים אך טען כי התובע ידע יותר טוב ממנו את התאריכים. הוא אישר כי היה עם התובע פעם אחת בדירה ועוד שלוש פעמים נוספות בלעדיו.. כשהגיע לדירה לראשונה היו קילופי טיח בתקרת חדר הרחצה, במטבח ובמבואה של הסלון כשהמקור היה מים שנזלו. לדבריו אלה היו נזקי רטיבות מהדירה שלמעלה שלא טופלו. המפקח לא ידע לומר מתי סיימו את השיפוץ. המפקח טען כי היו במהלך התיקון שביצעו עוד מספר פעמים בדירה וכי בדירה לא היו שוכרים בשלב זה והיא עמדה ריקה אך היה בה ציוד. המפקח העיד כי הנתבעת תיקנה את כל התקרה בחדר הרחצה בדירת התובע טיח וצבע, במטבח תיקנה באופן חלקי, הודבקו חיפויי קיר וגם במבואה בוצעו תיקונים. לטענתו, רוב העבודה הייתה בתקרת דירת התובע. לטענתו, השיפוץ ארך כחודש אך לא זכר לומר. עוד אישר המפקח כי התובע הותיר בידם מפתח לתיקון הדירה. לשאלת בית המשפט האם הוא יודע כי הרטיבות חזרה לדירה השיב בחיוב וטען כך בעמ' 4 ש' 26 "כששיפצנו לו בדירה למעלה לא עבדו והמים בה היו סגורים לאחר שסיימנו אצל התובע, התחלנו לשפץ את הדירה למעלה אשר שייכת לנו. חלק מהשיפוץ כלל החלפת האינסטלציה של הדירה וכן החלפת מערכת הדלוחים הרמנו את כל הריצוף ועשינו שם שיפוץ גדול. לצערי אנו עובדים בבניין. כשהתחלנו לפרק הכל חלחלו מים תוך כדי עבודה ברמה קטנה ואף יש לי תמונות להראות. אני אומר שתוך כדי העבודה על הדירה חלחלו המים לדירת התובע. זה חלק מהעבודה ואני לא בורח מכך ואחר כך אנו גם דואגים לתקן." המפקח אישר כי בשלב זה המפתח היה אצל התובע. לדבריו "נדמה לי שהתובע פנה לעמידר והראה לי שיש שוב נזק לדירה של התובע. מיד קישרתי את התובע או המתווך איני זוכר מי מהם עם הקבלן אשר ביצע את השיפוץ בדירה שמעל לתקן אצל התובע כל מה שצריך ואז הוא מתקן. אני אומר שמי ששיפץ את דירת התובע הוא קבלן בשם יאסר. קשה לי לזכור תאריכים". המפקח הציג לפניי שתי תמונות מדירת התובע שצולמו לטענתו על ידי יאסר ואולם, הן לא נשאו כל תאריך וניתן היה לראות בהן רק חלק מסוים מהתקרה בבית התובע ונראו בה קילופים.

לאחר עיון בכתבי בטענות על צרופותיהם ולאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ועדויות שהובאו מטעמם ולאחר שעיינתי בתמונות שצורפו על ידי הנתבעת, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

עדותו של התובע הותירה בי רושם כן ומהימן. התובע העמיד תביעתו על נזקים שאכן נגרמו לו, הוא תמך את התביעה באסמכתאות ובהן, חוזי שכירות לשתי התקופות לשני שוכרים, מסמך בנקאי מיום 6.4.17 ולפיו ניתן לראות כי השיב לשוכר החדש את מקדמת דמי השכירות בעבור חודשיים, תכתובת מזמן אמת ולפיה הוא פונה אל הנתבעת בזמן אמת, בין היתר מכתב מיום 3.6.17 בה הוא מודיע לה כי השוכר הקודם עוזב ונכנס שוכר חדש. הוא מצרף אסמכתאות לפניות נוספות אל הנתבעת לאחר שקיבל את הדירה באוקטובר. מצרף הודעה ולפיה פנייתו נקלטה אצל הנתבעת ביום 28.12.17, מייל מיום 18.1.18 בו הוא מודיע לנתבעת כי הבעיה לא טופלה. פנייה נוספת אשר הנתבעת קלטה ביום 24.1.18. הפניות הנוספות בזמן אמת תומכות בגרסת התובע לכך שהבעיה לא טופלה.

כמו כן, גרסת התובע מצאה תימוכין גם בגרסת העד מטעם הנתבעת, המפקח אשר אישר חלק רחב מאוד מדברי התובע. בין היתר ביחס להשתלשלות העניינים, לכך שהמפתחות הושארו בידי הנתבעת, לכך שהנתבעת הגיעה מספר פעמים לביצוע התיקונים, לכך שגם לאחר התיקונים שבוצעו בדירה, חלחלו מים מהדירה למעלה וזאת עקב השיפוץ היסודי שנעשה בה. כל אלה תומכים בגרת התובע. גם עדותו לגבי המקומות שבהם נאלצה הנתבעת לתקן מאשרים את גרסת התובע כי היו בדירה מספר מוקדי נזק. אני מקבלת כנכונה את גרסת התובע כי לא היה ניתן להשכיר את הדירה במצב בו יש לבצע תיקונים בתקרה ובמקומות נוספים וכן לאחר שהרטיבות חזרה, יש קושי להשכירה. כמו כן, מעדות המפקח עולה כי באותה עת בה בוצעו התיקונים לא היו שוכרים בדירה למעט ציוד אשר התובע הבהיר כי שייך לו. עוד יש לציין כי המפקח מאשר כי הדירה תוקנה שוב על ידי יאסר, הקבלן שביצע את השיפוץ מלמעלה. כמו כן, נציג הנתבעת אישר כי לא ניתן היה לטפל בדירה מלמעלה עד לפינוי הדיירת וכי זה ארך זמן.

כאמור, במשפט האזרחי על התובע להוכיח תביעתו במאזן הסתברויות. לטעמי התובע עמד ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי.

הוא הוכיח כי הנזק נגרם על ידי הנתבעת וכי לנתבעת לקח זמן רב לתקן את הנזק מסיבות שונות שאינן תלויות בו. הוא הוכיח כי גם לאחר שביצעה את התיקונים, שבה בעיית הרטיבות בדירה. הוא הצליח להוכיח כי היה לו שוכרים לדירה והציג חוזי שכירות עמם. על אף שלא הביאם למסור עדות מטעמו, התרשמתי מכך שעדותו בדבר הסיבה שנאלצו לסיים את חוזי השכירות נגעה למצב הדירה בשל נזקי הרטיבות והמים. התמונות שצורפו לכתב ההגנה לימדו כי היו נזקים בתקרה שפגמו בין היתר, במראה הדירה ובמצבה. מעדויות הצדדים עולה כי הנזקים שנגרמו לדירה הצריכו תקיונים במקומות שונים בדירה ואלה ארכו זמן. על אף שנטען על ידי המפקח כי השיפוץ ארך כחודש, המפקח מטעם הנתבעת לא זכר תאריכים ואף טען כי התובע זוכר טוב ממנו התאריכים. אין לי אלא לקבל את גרסת התובע לגבי התאריכים שכן הדירה שייכת לו ואי השכרתה פגע בו ומטבע הדברים היה מדוע לתאריכים ולעובדה כי לקח זמן לטפל. אני מקבלת כנכונה גם את טענתו שלא היה יכול להקטין את נזקו בעת שהרטיבות נובעת מהדירה מעל ובעת שהנתבעת מודה כי לא הייתה לה אפשרות להיכנס ולתקן עד לחודש יולי 2017 לכל הפחות. התובע הראה כי לא שקט על שמריו ופנה אל הנתבעת לתיקון הליקויים בזמן אמת.

מכל הטעמים האלה, אני מקבלת את גרסת התובע כנכונה הן ביחס לשאלת האחריות והן ביחס לנזקים שנגרמו לו.

מטרת הפיצוי הנזיקי היא להעמיד את הניזוק במקום בו היה קודם לנזק, ככל שניתן (ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו (3) 762) וזאת כדי לממש את עקרון היסוד בדיני הנזיקין של השבת המצב לקדמותו (רע"א 378/96 וינבליט נ' בורנשטיין בע"מ, פ"ד נד (3) 247, 261).

אני סבורה כי התובע הוכיח את אובדן דמי השכירות כך שהפסיד דמי שכירות בסך של 1,900 ₪ החל מחודש מרץ ועד לחודש יוני 2017 (לפי החוזה שצירף עם אליהו והארכה לחוזה שחתומה על גביו). כמו כן, הפסיד דמי שכירות בסך של 1,800 ₪ החל מחודש יולי ועד לחודש אוקטובר 2017. כמו כן, הפסיד דמי שכירות גם לאחר מכן, משום שהבעיה חזרה לאחר כחודש ולכן מחודש דצמבר ועד לחודש ינואר 2018. מדובר בעשרה חודשי שכירות – ארבעה חודשים כפול 1,900 ₪ וכן שישה חודשי שכירות כפול 1,800 ₪. ביחס למתווך, מצאתי כי אין לפצות בגין עמלת התיווך שכן נמצא שוכר אחר שהתחייב לגור בדירה ולכן פעולתו לא הייתה לחינם.

ביחס לעגמת הנפש שנגרמה לתובע, רכיב זה הוא בשיקול דעת בית המשפט ולטעמי, הוכח כי נגרמה לו עגמת נפש בדמות טרטור, פניות רבות באמצעות הטלפון ובתכתובת אל הנתבעת והעובדה שארך זמן לתקן ולהשלים את התיקון יש לקחת אלה בחשבון ולפסוק פיצוי על דרך של אומדן בסך של 3,000 ₪.

סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע בגין אובדן דמי שכירות סך של 18,400 לסכום זה יתווסף סך של 3,000 ₪ בגין עגמת נפש וכן סך של 1500 ₪ הוצאות משפט. בסך הכל, תשלם הנתבעת לתובע סך כולל של 22,900 ₪ וזאת תוך שלושים יום מהיום. אחרת יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה (25.1.18) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר רשום.