ת"ק 57516-10-15 סלומון נ' כסריאל

לפניי תביעה על סך של 10,000 ₪ שעילתה הפרת התחייבות לתשלום דמי תיווך.

העובדות וטענות הצדדים

1.ביום 03.05.15 נחתם הסכם תיווך בין התובע, מתווך נדל"ן במקצועו, לבין הנתבעת.

2.אין מחלוקת בין הצדדים על העובדות הבאות: הנתבעת פרסמה באתר – האינטרנט "יד 2" מודעה בעניין מכירת דירה ברחוב סחלב 17 א' באילת (להלן: "הנכס"). התובע פנה מיוזמתו אל הנתבעת, לאחר דין ודברים ביניהם ביום 03.5.15 נחתם הסכם תיווך במסגרתו התחייבה הנתבעת לשלם דמי תיווך בסך של 10,000 ₪ אם הנכס יימכר. בחודש מאי 2015, התובע הפגיש בין רוכשים שהתעניינו ברכישת הנכס לבין הנתבעת. בסופו של יום, ביום 25.05.15 נחתם הסכם למכירת הנכס, בין הנתבעת לבין אותם רוכשים שהובאו ע"י התובע (המתווך).

3.התובע טוען כי פניותיו לנתבעת לשלם את דמי התיווך לא נענו ולפיכך הגיש את התביעה דנא. מנגד לנתבעת טענה עיקרית לפיה התובע לחץ עליה לחתום על ההסכם. במסגרת סעיף 4 לכתב הגנה נטען כדלקמן: " ... התקשר אלי אלירן [התובע] ואמר שהלקוח שלו רציני ושאם אני רוצה שהבית יימכר שאחתום ואשלם לו על תיווך. עניתי לו שאני לא מעוניינת לחתום ולשלם דמי תיווך ושיש לי עוד זוג שראה את הבית ורוצה לקנות. אלירן התקשר עוד שלוש פעמים וניסה לשכנע אותי להיפגש איתו ואמרתי שאני לא מעוניינת בפגישה. לאחר שלא עניתי לשיחות הבאות שלו, הוא הגיע לבית שלי עם אחד השותפים שלו, דפק על הדלת ועמד שם עם השותף שלו חנן ושניהם לחצו יותר משעה שאחתום למרות שסירבתי רבות לפני – כן. ... אלירן לא הפסיק ללחוץ "תחתמי שאת רוצה את העסקה ואני מבטיח לך שלא תצטרכי לשלם מס שבח או כל מס אחר". ואף איים" "אם לא תחתמי, לא תהיה לך העסקה כי אשכנע את הקונה שלי על בית אחר ותחלמי שמישהו ישלם לך את מה שאת מבקשת". בהמשך אישרה התובעת כי חתמה על הסכם התיווך בציינה: " ... אני מזהה את חתימתי וכתב ידי".

גם במסגרת דיון ההוכחות טענה הנתבעת כי ההסכם נחתם תחת לחץ: "אני חתמתי על המסמך מתוך לחץ" וכן בהמשך: "החוזה הזה תחת לחץ". בהמשך עדותה הסבירה כיצד הופעל עליה הלחץ: "הלחץ שהיה נבע מטלפונים בלי הפסקה ואני לא עניתי לטלפונים והוא הגיע אליי הביתה עם שותף ודפקו לי בדלת, זה מה שקרה". בסיום עדותה אמרה: " ... אני מבקשת לבטל את החוזה שחתמתי בגלל הלחץ שחתמתי". (פרו' מיום 27.01.16 עמ' 4).

דיון והכרעה

4.לאחר עיון מעמיק בטענות הצדדים, מסקנתי היא כי יש יסוד לתביעה ולפיכך התביעה מתקבלת מהנימוקים שיפורטו להלן.

5.לכתב התביעה צורף טופס הזמנת שירותי תיווך במקרקעין, הנושא את התאריך 03.05.15 וחתום על ידי הנתבעת בו נכתב כדלקמן:

"אני מתחייב כי במידה והנכס יימכר ללקוחותיכם או שולחיהם ו/או שהופנו ע"י מתווך מטעמכם לשלם דמי תיווך במפורט להלן מיד עם חתימת הסכם מחייב לרבות זיכרון דברים בין הצד השני לביני לרבות אדם אחר שאני קשור אליהם.

אני מתחייב לשלם לכם דמי תיווך בסך 10,000 ש"ח כמפורט להלן אם יימכר הנכס בכל זמן שהוא לרוכש, ...שנודע לו על הנכס או שהנכס הוצג בפניו כתוצאה מפעילותכם".

6.בפסיקה עקבית נקבעה החזקה כי חתימת אדם על מסמך מהווה אישור לכך שהבין את תוכנו ונתן את הסכמתו לאמור בו וכי "בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על המסמך בלא לדעת תכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאור הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור; ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד; ע"א 6055/04 לנדאו נ' בנק לאומי לישראל). חתימתו של אדם על מסמך מחייבת אותו בתוכנו. בפסיקה שהוזכרה לעיל נאמרו הדברים ביחס לחתימה על מסמכי התקשרות עם בנק הידועים כארוכים ומורכבים, קל וחומר שהדברים נכונים מקום שמדובר בהסכם התקשרות של עמוד אחד פשוט וקל לקריאה ולהבנה. מכאן אני קובע שהנתבעת הבינה וידעה עת חתמה על הסכם התיווך כי כאשר תמכור את הנכס, יהיה עליה לשלם דמי תיווך בסך של 10,000 ₪.

7.טענתה של הנתבעת ללחץ מצד התובע לא הוכחה. אף אם הייתה מונחת תשתית עובדתית לטענה זו סבורני שאין מדובר בלחץ שיש בו כדי להביא לביטול הסכם התיווך. על כך נאמר בע"א 1569/93 יוסי מאיה נ' פרנפורד (ישראל) בע"מ: "בהיותנו כולנו נתונים בלחצים ובכפיות כלכליות מכל עבר, מסקנה נדרשת מאליה היא כי לא כל לחץ ולא כל כפייה מן התחום הכלכלי יניבו זכויות לביטולו של חוזה. ענייננו הוא אך בכפיה או בלחץ שיש בהם פסול מוסרי, חברתי, כלכלי, ואשר חיי עסקים ומסחר תקינים והוגנים לא יכלו לשאתם" (פסקה12).

8.כידוע, זכאותו של מתווך לקבלת דמי תיווך מותנית במספר תנאים. בין היתר, צריך המתווך להחזיק ברישיון בתוקף לעסוק בתיווך; בין הצדדים צרך להיות הסכם בכתב לקבלת שירותי תיווך; על המתווך לבצע פעולות שיווק כמשמען בחוק; ועל המתווך להיות הגורם היעיל בהשתכללות עסקת המקרקעין (סעיף 9 וסעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו – 1996).

בעניינינו, התובע צירף לכתב התביעה תצלום רישיון לעסוק בתיווך; כאמור בין הצדדים נחתם הסכם בכתב לקבלת שירותי תיווך; המתווך הפגיש בין רוכשי הדירה לבין הנתבעת; אין ספק שהתובע היה הגורם היעיל בהשתכללות עסקת המכר שכן כאמור בסופו של יום נחתם הסכם בין הנתבעת לרוכשי הדירה שהביא התובע.

9.סופו של דבר – התביעה מתקבלת.