דמרי נ' גרין

1. הצדדים חתמו על חוזה שכירות ביום 31.8.17 למשך 12 חודשים, בהתאם לחוזה הכניסה לדירה תהא ביום 3.9.17. זוהי תביעה לפיצוי כספי בגין הפרת חוזה, התובע עותר לקבל 4000 ₪ המהווים חודש שכירות.

2. מדברי התובע הוא חתם על החוזה אולם היה עליו להביא שני ערבים. התובע ביקר בדירה פעם אחת טרם החתימה על החוזה, מכיוון שבעת ההיא מצא את הדירה במצב טוב ותקין חתם על החוזה. במעמד החתימה קיבל מפתח והלך עם ילדיו להראות להם את הדירה. בהגעתם אל הדירה מצאו אותה מלאה בג'וקים שיצאו מארונות המטבח. לטענת התובע ג'וקים זה מטרד שרודף אותו עוד מצרפת והוא לא מוכן לסבול:

"בצרפת שבה גרנו סבלנו מג'וקים כמעט 20 שנה למרות שעשינו את כל הטיפולים" (שורה 21 לפרוטוקול).

עקב מראות אלו, בנו שהיה צריך להיות ערב לחוזה לא היה מוכן לחתום על החוזה. לכן, למחרת הודיע התובע לנתבע כי הוא אינו רוצה את הדירה ועל אף הודעה זו הוא הפקיד את הצ'ק הראשון על סך 4000 ₪. בדיון התברר שהנתבע הפקיד גם את הצ'ק השני גם כן על סך 4000 ₪.

3. לדברי הנתבע חתימת הערבים אינה תנאי, אלא חיזוק בשבילו וגם בהעדר חתימתם הדבר לא שולל את חתימת התובע ואת תוקף החוזה. לאחר תלונת התובע, הנתבע ביקש לפתור את הבעיה בכדי שהתובע יכנס לדירה אולם זה סירב לכך. יש לציין, כי הדירה הושכרה מספר רב של פעמים ומעולם לא היו תלונות על ג'וקים, בנוסף תמוהה תלונתו של התובע, שכן הוא ביקר בדירה טרם החתימה מספר פעמים ולא היה דבר. באשר להפקדת הצ'ק השני נמסר מהנתבע כי לאחר התייעצות עם עורך דין הוא סבר שזכאי לכך מכיוון שהדירה עמדה ריקה חודשיים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן נימוקיי:

א. התובע חתם על חוזה מפורט ובסעיף 5 לחוזה נרשם "השוכר מצהיר כי ראה ובדק את המושכר עובר לחתימת ההסכם, ומצא אותו במצב טוב, תקין, ראוי לשימוש ומתאים למטרותיו והוא מוותר על כל טענה מכל סוג ומין שהוא ביחס למושכר, לרבות טענת ברירת מחמת מום ו/או פגם ו/או אי התאמה". על כן, בית המשפט לא רואה סיבה לפטור את התובע מהצהרה זו.

ב. מכלל הראיות עולה כי הדירה אכן הייתה ראויה למגורים ולא הייתה סיבה להפרת ההסכם מצדו של התובע. ברור מדבריו שנכנע לדעות ילדיו שלא רצו לגור בדירה, ולכן חיפש תירוץ להשתחרר מהחוזה.

ג. העובדה שהערבים לא חתמו על החוזה לא מפחיתה מתוקפו של החוזה וזכותו של הייתה הנתבע לוותר עליהם בכל עת.

ד. התובע בכך שסירב לאכלס את הדירה הפר את ההסכם ועליו לפצות את הנתבע על כך.

ה. הנתבע ידע עוד לפני היום הראשון לשכירות שהתובע לא מתכוון להיכנס לדירה ושהחוזה בפועל בוטל.

ו. לפיכך, מנסיבות המקרה יש לראות את הנתבע כנפגע מהפרת החוזה ע"י התובע ובשל כך זכאי לפיצוי סביר.

כאשר בית המשפט בא לחשב את נזקיו יש לקחת בחשבון תקופה סבירה עד שהדירה תאוכלס.

בנסיבות העניין אני סבור שחודש וחצי זו תקופה סבירה. לכן, הנתבע זכאי ל-6000 ₪ מהתובע.

בפועל, הנתבע קיבל 8000 ₪ ולכן עליו להשיב לתובע 2000 ₪.