מורג נ' ישראל

לפני תביעה על סך 19,200 ₪.

מכתבי הטענות עולה כדלקמן:

בחודש 6.16 חתם הנתבע על הסכם לשכור דירה מהתובע, לתקופה שמ-8.16 ועד 8.17.

כחודש לאחר החתימה על ההסכם, ובטרם נכנס הנתבע לדירה, הודיע הנתבע לתובע כי הוא מבטל את ההסכם. כתוצאה מכך נאלץ התובע לחפש שוכרים חדשים ובינתיים נשא בהוצאות הדירה, לרבות הוצאות משכנתא.

התובע דורש כי הנתבע יפצה אותו בגין שמונה חודשי שכירות (דמי השכירות החודשיים נקבעו על סך 4,500 ₪), ובנוסף – בגין אבדן זמן ועגמת נפש (5,000 ₪) והוצאות (700 ₪).

הנתבע מאשר את הנטען בכתב התביעה באשר לנסיבות כריתת ההסכם וביטולו. לגרסתו, נאלץ לבטל את ההסכם לאחר שבתו הודיעה לו שתעבור לגור עמו, ונאלץ למצוא בית גדול יותר.

הנתבע טוען, עם זאת, כי ביטול ההסכם נעשה בתיאום עם התובע שאמר לנתבע שיש לו שוכר חלופי, אולם בדיון הבהיר הנתבע כי אין בידיו העתקים מההתכתבות עם התובע בה מאשר התובע את ביטול ההסכם. התובע הציג, מנגד, התכתבות במסרונים עם הנתבע.

נוכח האמור, מצאתי להעדיף את גרסת התובע באשר לנסיבות כריתת ההסכם וביטולו, ומאחר שהנתבע ביטל את ההסכם כאמור – הרי שהפר אותו ועליו לשאת בנזקים שנגרמו כפועל יוצא מהפרה זו.

בהתאם להוראות ס'7.1 להסכם השכירות לא יהיה רשאי הנתבע לסיים את החוזה לפני תום התקופה אלא לאחר שמצא שוכר חלופי לשביעות רצונו של התובע. לא נטען כי הנתבע פעל לשם המצאת שוכר חלופי כאמור ואין מחלוקת כי התובע הוא שעמל לשם השכרת הדירה לאחרים, לאחר ביטול ההסכם על ידי הנתבע. סעיף זה קובע גם כי השוכר לא יהיה זכאי להחזר שכר דירה ששילם מראש כל עוד לא נכנס שוכר אחר בנעליו וכי השוכר יישא גם בהפרש שכר הדירה, ככל שהדירה תושכר במחיר נמוך מהמחיר שסוכם עמו.

לא מצאתי בהסכם התייחסות לפיצוי מוסכם שנקבע בין הצדדים.

התובע טוען כי עד ליום הגשת התביעה (במרץ 2017) לא נמצאו דיירים חדשים. בדיון הבהיר כי רק בסמוך למועד הדיון הצליח להשכיר את הדירה, וכי במשך כמעט שנה עמדה הדירה ללא שימוש.

יוזכר כי על התובע הנטל להראות כי פעל להקטנת נזקיו, וגם אם לא עלה בידיו להשכיר את הדירה באותם תנאים כפי שסיכם עם הנתבע – לא הוצגו כל ראיות באשר לפעולות שביצע התובע לאיתור דיירים חלופיים, גם במחיר נמוך יותר. לא הוצגו המודעות שפורסמו על ידי התובע ("פירסמתי באתר יד2" – עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 15), פניות למתווכים, עדויות של שוכרים פוטנציאלים וכיו"ב. לא הוצג גם הסכם השכירות שנחתם בסופו של דבר.

התובע טען גם כי נאלץ לקחת הלוואה לכיסוי עלויות המשכנתא של הדירה, אך גם ראיות לעניין זה לא הוצגו.

כיוון שכך, מצאתי לקבוע את נזקי התובע על דרך האומדנה – ובהתחשב בסכום דמי השכירות החודשיים שנקבעו בהסכם בין הצדדים אני מעמיד סכום זה על סך 9,000 ₪. יחד עם שאר נזקיו הנטענים של התובע אני קובע כי על הנתבע לשלם לתובע סך 10,000 ₪. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לידי הנתבע, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.