ת"ק 50639-12-14 פרי נ' מנגר ואח'

עניינה של תביעה זו הינה לפיצוי מוסכם כתוצאה מהפרה של הסכם התקשרות בין התובע לבין הנתבעים בשכירות משנה וזאת לצורך פתיחת בית קפה השייך לרשת בתי הקפה "קופיז".

ואלה העובדות הצריכות לעניין:

התובע הינו בעל זכות השכירות של חנות בבעלות חברת "מגדלי רוטשילד" (להלן: "החברה" או "הבעלים") . במהלך חודש אוגוסט 2014 פנו הנתבעים- אשר היו בעלי זיכיון לפתיחת בית קפה של רשת "קופיז"- לתובע והביעו בפניו את רצונם לשכור את החנות לצורך הקמת סניף זכיינות של רשת בתי הקפה תוך פינוי התובע מהחנות, סיום הסכם השכירות של התובע מול החברה ותשלום פיצוי לתובע.

בתום דין ודברים בין הצדדים, נחתם ביום 17.8.2014, הסכם בין הצדדים, שעניינו מסירת זכות השכירות לנתבעים בתמורה לדמי פינוי בסך של 220,000 ₪ בתוספת מע"מ (ההסכם צורף לכתב התביעה כנספח א'). ההסכם פירט, בין היתר, את עלות דמי הפינוי, חלוקת תשלומי התמורה, מועד מסירת החזקה בחנות, תשלומי מסים, תנאי העברת המושכר וכן פיצוי מוסכם לצד אשר יחליט להפר את ההסכם בגובה 20,000 ₪. כמו כן, סוכם בין הצדדים כי כניסתו לתוקף של ההסכם מותנה בהסכמת הבעלים להעברת זכות השכירות (להלן: "ההסכם"). במעמד חתימת החוזה שלמו הנתבעים, על פי ההסכם, סך של 5,000 ₪ כמקדמה על החשבון.

טענות הצדדים:

לטענת התובע, לאחר חתימת ההסכם התקיימה פגישה במעמד הצדדים, לרבות בעלי החברה, או אז ניתנה הסכמתה של החברה לחילופי השוכרים כאמור בהסכם. התובע, לשיטתו, אף פעל מול בעלי החברה להוזיל לנתבעים את דמי השכירות בשנת השכירות הראשונה לסך של 14,000 ₪ לחודש במקום סך של 15,000 ₪ כפי שהוא עצמו משלם. עוד לטענת התובע, בסמוך לאחר קיום הפגישה העבירו בעלי החברה טיוטת חוזה לנתבעים על פי ההסכמות שהושגו בפגישה. על סמך התנהלות זו, החל התובע, לשיטתו, בביצוע מכירת חיסול מלאי עסקו בחנות תוך היערכות לפינוי החנות לטובת הנתבעים אולם מסיבות שאינן ידועות לו ניתקו הנתבעים כל קשר עם בעלי החברה עד אשר ביום 19.9.2014, באופן חד צדדי הודיעו הנתבעים לתובע כי הם חוזרים בהם מכוונתם לשכור את החנות תוך שהם מפרים לטענתו באופן יסודי את הוראות ההסכם.

לשיטתו של התובע "ברגע שיצאה טיוטת חוזה אליהם כלומר הם נתנו להם את ברכת הדרך" (עמ' 2 2 שורה 7 לפרוטוקול) די בכך כדי להוות הסכמה לחילופי השוכרים וממילא כדי שהתנאי המתלה יתקיים וההסכם יכנס לתוקפו.

ומכאן תביעתו לפיצוי המוסכם.

הנתבעים מצדם מכחישים את המיוחס להם בכתב התביעה ואף לשיטתם התובע הוא זה שהפר את ההסכם ביניהם ועליו להשיב להם את סך דמי ה- 5,000 ₪ מקדמה שניתנו לו במעמד חתימת ההסכם ואף לשלם להם את דמי הפיצוי המסוכם על פי ההסכם. בפועל הנתבעים לא הגישו כתב תביעה שכנגד, לא שולמה אגרה בגינה וממילא לא הוגש כתב הגנה שכנגד.

לגופו של עניין, טוענים הנתבעים כי הסכמת הבעלים, בסופו של יום, לא ניתנה שכן לא נחתם חוזה בין הנתבעים לבין בעלי החברה וממילא תוקפו של ההסכם בין הנתבעים לבין התובע היה תלוי בהסכמה זו. התובע היה מודע לפערים הכספיים בין הנתבעים לבעלי הנכס באשר לגובה דמי השכירות אשר נבעו ממצג השווא שהציג בפניהם התובע כי גובה דמי השכירות יעמוד על 12,000 ₪.