ינאי חגאג נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח'

1.השאלה העומדת לדיון בהליך זה היא, אם חייבת המבטחת של המזיק לשלם לניזוק פיצוי בגין הנזק שנגרם לו, בעת שהנהג הפוגע נהג לאחר שרישיון הנהיגה שלו נשלל, וטענתו היא, שלא היתה לו ידיעה על השלילה.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

2.הנתבע 3 הוא נהג משאית (להלן: הנהג), אשר נסע לאחור ופגע ברכב חונה. הנהג ביצע את נסיעתו במהלך העבודה ועל כן נתבע בהליך זה גם הנתבע 2, מעסיקו של הנהג (להלן: המעסיק). הנתבעת 1 היתה חברת הביטוח אשר במועד התאונה ביטחה ביטוח אחריות כלפי צד שלישי את המשאית (להלן: המבטחת).

כאשר הסתבר לנהג כי פגע ברכב חונה עצר, ירד מהמשאית, והצמיד לרכב פתק (נספח א' לכתב התביעה), בו נרשם: "שלום אני מתנצל מראש. חזרתי רברס ופגעתי ברכב שלך סליחה" ובסיום נרשם מספר הטלפון הנייד של הנהג.

התובע פנה לשמאי אשר הכריז על הרכב כאבדן כללי ולאחר מכן, פנה התובע למבטחת אולם דרישתו לפיצוי נדחתה.

3.המבטחת הבהירה כי בית המשפט לתעבורה בירושלים שלל את רישיון הנהיגה של הנהג על פי גזר דין שניתן (בהעדר התייצבות הנהג) ביום 14.12.15, למשך 3 חודשים, וכי הודעה על גזר הדין נשלחה לנהג והתקבלה על ידי בת זוגתו דאז. המבטחת טענה כי מאחר שהנהג ידע כי רישיונו נשלל אך לא הפקיד את רישיונו כנדרש, המסקנה היא כי המשיך לנהוג במשאית בניגוד לדין ובניגוד לתנאי הפוליסה.

המבטחת סבורה כי בנסיבות אלו, יש לקבוע כי רישיון הנהיגה של הנהג לא היה בתוקף בעת האירוע נושא כתב התביעה מיום 18.11.16 ועל כן, הפוליסה לא מכסה את הנזק שנגרם. המבטחת הפנתה בכתב ההגנה להחלטות נוספות הפוסלות את הנהג מלנהוג ברכבו בעקבות שיטת הניקוד, על בסיס החלטת רשות ההוצאה לפועל ובהתאם להחלטה של מכון רפואי לבטיחות בדרכים.

לשיטת המבטחת, כל ההחלטות בדבר פסילה או שלילה של רישיון הנהיגה של הנהג מקורן בשלילה על בסיס מהותי ולא טכני ועל כן, יש בהן כדי להפקיע את הכיסוי הביטוחי ואם מגיע פיצוי לתובע, על הנהג ו/או המעסיק לשלמו.

4.המעסיק טען כי על פי המידע שהוצג לו - הן על ידי הנהג העובד והן על ידי קצין הבטיחות הנותן לו שרות - רישיון הנהיגה של הנהג היה תקף. על כן, לשיטת המעסיק, הוא אינו חב לשלם פיצוי לתובע בשל נסיבות שלא ידע ולא יכול היה לדעת אודות קיומן.

המעסיק הלין על כך כי המבטחת ידעה לכאורה שרישיון הנהיגה של התובע נשלל או נפסל לאחר קבלת מכתב הדרישה מהתובע ולא טרחה להודיע לו דבר, ובכך למעשה אפשרה למעסיק להתיר את המשך הנהיגה של הנהג במשאית באופן שהמשאית בנסיבות אלו, לגישת המבטחת, חסרת כיסוי ביטוחי.

5.הנהג מסר כי לא קיבל את המידע בדבר שלילה או פסילה של רישיונו. הנתבע העיד כי הוא נוהג מזה 32 שנה וכי ידע שהיתה לו שלילת רישיון בשנת 2013 אולם לא קיבל כל מסמך או הודעה על שלילה/פסילה של רישיון הנהיגה שלו בשנים 2015 או 2016.

אין חולק כי הנהג לא התייצב בדיון בתיק התעבורה וכי גזר הדין ניתן שלא בפניו. הנהג אישר כי במועד שנימסר גזר הדין בתיק התעבורה לידי בת הזוג שלו, גר איתה באשדוד אולם עמד על כך שלא ידע שנפסל רישיונו, לא קיבל מסמכים מהמכון הרפואי, ממשרד הרישוי או מבית המשפט. לעניין בת הזוג טען הנהג כי "הקשר שלנו לא היה רציף. אני לא זוכר שקיבלתי ממנה שום מכתב על משפט, לא לפני ולא אחרי".

הוברר עוד בדיון כי הנהג נאשם בתיק תעבורה נוסף (תת"ע 467-05-17), בו התקיים דיון ביולי 2017. הנהג הסכים לכך שאבדוק במערכת הממוחשבת את המסמכים מתיק התעבורה וטען כי באותו הליך לא נאמר לו על ידי בית המשפט או על ידי התביעה, כי הוא לכאורה נהג בזמן שלילה.

דיון והכרעה

אחריות המעסיק

6.אני מקבלת את עמדת המעסיק שלא ידע – ולא היה עליו לדעת - שקיימות החלטות המגבילות את השימוש של הנהג במשאית או את נהיגתו. אני סבורה כי המעסיק פעל באופן ראוי ותקין כאשר ביקש לבדוק את רישיון הנהיגה של הנהג בטרם העסקתו. אני מקבלת את עדות המעסיק, הנתמכת במסמכים שצורפו לכתב ההגנה שהגיש, לפיה התקשר עם קצין בטיחות בתמורה לתשלום כדי שזה יעשה את הבדיקות החודשיות הנדרשות ויחתום על רישיון מוביל כנדרש.

אמנם, ייתכן, שקצין הבטיחות יכול היה לבצע בדיקה יסודית יותר, לרבות במשרד הרישוי ולכל הפחות מדי מספר חודשים, על מנת לברר אם אין הגבלות על רישיון הנהיגה של כל נהג העובד אצל המעסיק. עם זאת, לא הועלתה טענה כזאת מצד מי מהצדדים ולא הובאה כל ראיה בדבר התנהלות סבירה ותקינה של קצין בטיחות בהקשר זה. על כן, לא ניתן לקבוע כי העובדה שקצין הבטיחות פעל באופן בלתי ראוי המהווה רשלנות, לא כל שכן שזו רשלנותו של המעסיק.