קרוצנצקי נ' אביטן

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 24.12.17 בהיעדר התייצבות כנגד הנתבע-המבקש.

בכתב התביעה טען התובע לנזקים שנגרמו לרכבו כתוצאה מפגיעתו מאחור ע"י רכבו של הנתבע בתאונת דרכים. הנתבע לא התגונן ולא התייצב למועד הדיון בתובענה, וזאת הגם שהומצאו לו כתב התביעה וזימון לדיו,ובהמשך גם החלטת ביהמ"ש מיום 22.6.17 על מועד הדיון בצירוף הזמנה לישיבה זו (מסירות באמצעות הדבקה לאחר מספר ביקורים במהלך החדשים יולי ואוגוסט 2017).

פסק הדין ניתן לאחר שבהתאם להחלטת ביהמ"ש בישיבה מיום 24.12.17 המציא התובע תמצית רישום ממשרד הפנים על נכונות כתובתו של הנתבע כפי שהיא מופיעה באישורי המסירה.

ביום 15.1.18 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין, בה נטען כי שב מחו"ל ביום 4.8.18 וקיבל לידיו את פסק הדין. לטענתו, בבירור עם מזכירות ביהמ"ש נמסר לו כי ביום 3.8.17 הושאר מחוץ לביתו מכתב זימון לדיון בביהמ"ש. אין בבקשתו כל התייחסות לגופו של עניין וכל טענת הגנה שהיא.

הבקשה הועברה לתגובתו של התובע-המבקש, אשר בתגובה קצרה ביקש אך להותיר את פסק הדין על כנו.

אין צורך לומר, כי התאריכים הנקובים בבקשת הנתבע אינם תואמים את השתלשלות העניינים העובדתית; אולם גם אם אניח, לטובת הנתבע, כי נפלה בבקשתו טעות דפוס, ומועד שובו מחו"ל הינו 4.1.18, ולא כפי שנכתב, הרי שבקשתו לביטול פסק הדין הוגשה עשרה ימים לאחר שקיבל, לפי הודאתו, את פסק הדין, בעוד שהמועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין הינו שבעה ימים (סעיף 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז - 1976).

הנתבע לא ציין בבקשתו מדוע זו לא הוגשה במועד, וממילא לא ביקש להאריך לו את המועד להגשת הבקשה עד מועד הגשתה בפועל. אוסיף, כי הנתבע לא ציין בבקשתו את תקופת שהותו בחו"ל ולא מצאתי בה התייחסות, קל וחומר הסבר, לכך שלא הגיש כתב הגנה על אף שהחלטת ביהמ"ש מיום 22.6.17 הומצאה לו, כאמור, כדין.

די בכל אלו על מנת לדחות את הבקשה על הסף, ואולם גם לגופו של עניין דינה להידחות, משהנתבע לא התייחס כלל בבקשתו לעניין סיכויי ההגנה שלו ולא הבהיר כלל מהן טענות ההגנה שלו כנגד התובענה; אדרבא, הוא אף לא טען כי יש לו טענות הגנה כלשהן, אלא רק ביקש לקיים דיון בנוכחותו בו יוכל "לטעון את דבריו על פי חוק", ככתוב בבקשתו. כאמור, הנתבע כלל לא הגיש כתב הגנה ולא הביא בפני בית המשפט את טענות ההגנה שיש לו, אם בכלל.

הלכה פסוקה היא, כי סוגיית סיכויי ההגנה של הנתבע מהווה שיקול עיקרי בשקילת בקשה לביטול פסק דין, כאשר הנטל להוכיח את סיכויי ההגנה מוטל על מבקש הביטול, ובמקרה דנא - על הנתבע (ראה רע"א 2694/92 אינג' אליהו פבר נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל). משאין בבקשת הביטול כל התייחסות לסיכויי ההגנה, כאמור, דינה להידחות.

יובהר, כי מטענות התובע בכתב התביעה ומהמסמכים שצורפו אליו עולה כי התאונה ארעה כאשר רכב הנתבע, אשר נסע במהירות ולא הקפיד על שמירת מרחק, התנגש מאחור ברכבו של התובע, אשר עצר לפני כניסה למעגל תנועה.

בנסיבות אלו, נראה כי הסיכוי שבית המשפט ימצא לנכון בסופו של יום לשנות מן הסעד שנפסק ולהגיע לתוצאה שונה הינו נמוך. בהצטרף נתון זה לאיחור בהגשת הבקשה, להעדר נימוקים לאי הגשת כתב הגנה ולהעדר התייחסות כלשהי לסיכויי ההגנה בבקשה, אני רואה לנכון לדחותה.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ג סיוון תשע"ח, 27 מאי 2018, בהעדר הצדדים.