ת"ק 3395-10-15 אור ואח' נ' ספר ואח'

בפני תביעה בסך 30,000 ₪ ותביעה שכנגד בסך 22,200 ₪.

ב-1.4.2009 שכרה התובעת/הנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת") דירה מהנתבע/התובע שכנגד (להלן: "הנתבע") במבנה ובו 62 דירות. למרות היות התובעת שוכרת בלבד, היא לקחה על עצמה, באישור הנתבע (המשכיר) - וביפוי כוחו - את ארגון דוחו"ת ההכנסות וההוצאות של ועד הבית, שהתנהלו עד אותה עת בצורה לקויה, לדבריה.

תוך כך דרשה התובעת מהוועד כי יופרדו החיובים בגין אחזקה שוטפת של הבניין (להלן: "הסוג הראשון") מהחיובים בגין אחזקה שאינה שוטפת - או בגין שיפור הבניין (להלן: "הסוג השני") - כך ש - בהתאמה - ישלמו השוכרים את התשלומים השוטפים בלבד ואילו הבעלים/המשכירים ישלמו את התשלומים בגין אחזקת המבנה או שיפורו.

היות והדבר לא נעשה, הודיעה התובעת לוועד על קיזוז והחזרים לכספים שנגבו ממנה עד אותה עת עבור הסוג השני.

במשך שלוש השנים האחרונות לשהיית התובעת במקום דרשו אמנם חברי הועד מהבעלים תשלומים, בגין הוצאות המוגדרות כאן כתשלומים מהסוג השני, שלוש פעמים, בסך כולל של 2,400 ₪ לדירה - אלא שכשליש מהסכום לא נגבה. לטענתה העלות האמיתית של ביצוע השיפורים שנעשו בפועל - ואשר העלויות לביצועם היו מוגזמות - לדבריה - היתה גבוהה בהרבה מהסכום שנדרש מהבעלים עבורן - וההפרש נגבה מהדיירים עצמם, כהוצאה מהסוג הראשון.

לטענתה של התובעת העלות הריאלית של האחזקה החדשית בה אמור לשאת כל דייר (הסוג הראשון) אמורה להיות 210.22 ₪ (היא לוקחת בחשבון לעניין זה אחזקת המעליות, גינון, נקיון, תשלום לחברי הועד, עלות הנהלת החשבונות, עלות החזקת הבריכה וכל זאת לאחר קיזוז כספים שמקבל הועד מהשכרת דירות בבעלותו).

אולם בפועל, לדבריה, נגבים בין 400 ל-850 ₪ מכל דייר (ממנה 400). בהפרש משתמש הועד לכיסוי הפרשי העלויות של השיפורים שנעשו (כגון, לדבריה, נטיעה מחדש של גינת הפטיו, הקמת גדרות חדשות, הדבקת שיש בשטחים המשותפים, התקנת משאבות מים ועוד).

היות והתובעת לא הצליחה לשנות דבר זה, הגישה תביעה למפקח על רישום מקרקעין נגד הנהלת הבניין ובקשה שיקבע בצו עשה את עלויות תשלום האחזקה השוטפת לפי חשבון העלות הריאלית של תשלומים בגין האחזקה השוטפת (הסוג הראשון) – דהיינו התשלום האמור לחול על הדייירים/השוכרים.

מששמע זאת הנתבע, לדבריה, הבין כי המשמעות של הצלחת ההליך, הנעשה ביפוי כוחו, היא שחלק מהעלויות תחולנה מעתה עליו, ועל כן דרש מהתובעת לפנות לאלתר את המושכר.

התובעת אכן פינתה את המושכר מיידית והחזירה לנתבע את מפתחות המושכר בתאריך 6.5.15, בעת ביקורו באילת, כשהמושכר במצב מצויין, לדבריה.

בישיבה המקדמית שנקבעה אצל כב' המפקח בתאריך 3.9.15 , לאחר הפינוי, הומלץ לתובעת למחוק את תביעתה - בהעדר יריבות עם הועד, היות וכעת אינה שוכרת עוד דירה בבניין; ואכן התובעת עשתה כן וכעת היא מסיטה את תביעתה לבית משפט זה ותובעת את המשכיר לבדו על הפרשי עלויות שנגבו ממנה' כאמור.

תביעתה של התובעת מורכבת מהרכיבים הבאים:

בגין 58 חדשים של תשלום עודף לועד הבית, לטענתה, של 180 ₪ לחודש – 10,440 ₪

דמי שכירות בגין מאי ויוני 2015 ששולמו מראש כשהשכירות לא נוצלה – 3,340 ₪

בקיזוז תשלום הנתבע שהוחזר לה בגין חלק מהפרויקטים בסך 2,417 ₪

ובקיזוז 220 ₪ לחודש אותם לא שילמה התובעת לועד בגין התקופה שבין 1.1.14 ועד 6.5.15 - (התובעת לא ציינה מהו הסכום הכולל)

בסך הכל תובעת התובעת מהנתבע 4,683 ₪ תשלומי השבה, התקשיתי לעקוב אחרי חישובי התובעת המחסירים 3,160 ₪.