ת"ק 21308-08-14

1. לפניי תביעה על סך 31,485.66 ₪ אשר הגיש התובע כנגד עיריית הרצליה.

2. בכתב התביעה טען התובע כדלקמן:

תצרוכת המים הממוצעת בדירתו היא כ 8-9 מ"ק לחודש, שהם כ 90- 118 מ"ק לשנה.

בחודש 10/2011 שלחה הנתבעת לתובע חשבון לתשלום עבור חודשים 7-8/2011 בגין צריכה של 111 מ"ק, כמות שהיא גדולה יותר מכמות הצריכה השנתית. מקרה דומה ארע גם ב 10/2010, כאשר נשלח לתובע חשבון בגין צריכת 55 מ"ק עבור חודשים 7-8/2010, שהינה שווה לתצרוכת של כחצי שנה.

בהתחשב במערכת היחסים העכורה בינו לבין השכן המתגורר מתחתיו הגיע התובע למסקנה כי מדידת המים הגבוהה נבעה מגניבת מים ע"י אדם שהורשה לשהות בדירת השכן במהלך חודשי הקיץ בשנים הנ"ל. נטען, כי גניבת המים בוצעה באמצעות התחברות לצינור המים של התובע תוך ניצול העובדה כי העיריה ביצעה עבודות רשלניות בשנת 2005 בקשר לצינור ושעון המים שלו, כך שצינור המים של התובע עובר בדירת השכן.

נטען, כי הפרש הצריכה בפועל עבור החשבונית מ-10/11 הוא 1,328.90 ₪ והפרש הצריכה בחשבונית מ-10/10 הינו בסך 456.36 ₪. משכך, תבע התובע סך של 1,785.66 ₪ -עלות ההפרש בו חוייב וכן סך 4,500 ₪ בגין הוצאות עריכת והגשת התביעה, 7,200 ₪ בגין הטרחה והוצאות בניהול המערכה וכן 18,000 ₪ בגין פיצוי לדוגמה על הטרחה ואובדן הזמן. סה"כ תבע התובע סך 31,485.66 ₪.

3. ייאמר כבר עתה, כי התובע הגיש בעבר תביעה קטנה כנגד העיריה (תביעות קטנות הרצליה, ת.ק.

33721-03-12, להלן: "התביעה הקודמת") בגין אותם חיובים ואותם סכומים.

התביעה הקודמת נדונה בפניי.

לאחר ששמעתי טענות הצדדים, ניתן ביום 29.3.13 פסק דין במסגרתו דחיתי את התביעה הקודמת, תוך שקבעתי כי התובע לא הרים את הנטל להראות מהי הסיבה לחיובי המים החריגים ואת טענתו כי החיובים החריגים אינם כדין.