ת"ק 16157-03-15 כהן נ' בן מרגי ואח'

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים לפצותה על נזקים שגרמו לה בסך 30000 ₪.

לטענתה, היא הגיעה לחנות הנתבעת בה עובד הנתבע, וביקשה להחליף מוצר פגום אותו קנתה יום קודם לכן בחנות. היא הציגה לנתבעת קבלה על קניית המוצר אך זו סירבה להחליפו.

התובעת פנתה לנתבע שאישר לה את ההחלפה.

התובעת הייתה בחנות עם בנה בן ה-4 אשר בחר 2 בובות. היא ניגשה לקופה, שילמה את ההפרש בין הבובות למוצר הפגום ויצאה מהחנות.

אז רדפו אחריה הנתבעים, גידפו אותה בטענה שגנבה את הבובות והוסיפו גידופים נוספים, והנתבע לקח ממנה את הבובות בכוח, תוך תקיפתה ותקיפת בנה הקטן ותוך שהוא שובר טבעת שלה.

הנתבעת עודדה את הנתבע במעשיו והיא שותפה להם.

על כל אלה מבקשת התובעת פיצוי בסך 30000 ₪, על התקיפה והעלבון לעיני אנשים ובפומבי, ועל הטראומה לה ולילד.

הנתבעים טוענים שהתובעת הגיעה עם ילדה ודרשה להחליף מוצר, בלא שהראתה קבלה המעידה שהמוצר נקנה בחנות הנתבעת.

בהכירם את התובעת כמי שאינה מהימנה ומחפשת צרות, סירבה הנתבעת לדרישתה.

אז נטלה התובעת שתי בובות ועזבה את החנות.

הנתבעים רדפו אחר התובעת שהתעלמה מקריאותיהם לעצור, השיגו אותה, והנתבע לקח מידיה את הבובות בלא לפגוע בה.

התובעת צרחה וגידפה אותם ליד ילדה הקטן והמבוהל.

אני מעדיף ללא היסוס את גרסת הנתבעים על גרסת התובעת. התרשמתי ממהימנות הנתבעים ומחויבותם לאמירת אמת בבית המשפט.

מהנתבעת התרשמתי שאינה מחויבת כלל לאמירת אמת וכל כוונתה להתעשר על חשבון הנתבעים באמצעות העלילה שהעלילה עליהם.

מעבר לצורך אציין, שבכתב התביעה מדגישה התובעת שהאירוע היה בפומבי ולפני אנשים (משום שלשיטתה יש בכך להעצים את הנזק והפיצוי), וכאשר שאלתי על כך במטרה לאתר עדים שיספרו על האירוע, שינתה התובעת טעמה וטענה שהייתה שם אישה אחת אותה אינה יכולה לאתר.