ת"ק 13893-04-15 - פסקדין

בפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 12.03.15.

בדיון שהתקיים בפני ביום 08.10.15, העידו התובעת והנתבעת שכנגד והדגימו אופן התרחשות התאונה. כמו כן, הוצגו בפני תמונות מקום האירוע, תמונות נזקי הרכב וחוות דעת שמאי מטעם התובעת.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכל הראיות שהובאו בפני, נחה דעתי כי דינן של התביעה והתביעה שכנגד להתקבל באופן חלקי, כך שחלוקת האחריות בין התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: התובעת) לבין הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: התובעת שכנגד), הינה בשיעור 70% לתובעת שכנגד ו – 30% לתובעת, ולהלן נימוקי קביעתי זו:

נוכח מיקום הנזקים בכלי הרכב, היינו חזית ימין של רכב התובעת וצד שמאל אחורי של רכב התובעת שכנגד, אני מוצאת את גרסת התובעת לפיה רכב התובעת שכנגד סטה ימינה ונעצר כך שנתיב הנסיעה היה פנוי, כבלתי סבירה, שכן במצב שכזה בעת ביצוע פניה שמאלה ע"י התובעת שכנגד, מצופה היה לראות פגיעה של חזית רכב התובעת בדופן רכב התובעת שכנגד (במרכז הרכב). יחד עם זאת, אני למדה ששני כלי הרכב, כפי הנראה, לא היו מקבילים לחלוטין קודם לביצוע הסטיה שמאלה, שכן אז היינו מצפים לראות פגיעה בחזית-שמאל של רכב התובעת ולא בחזית –ימין. משמע, אכן הייתה סטיה קלה של רכב התובעת שכנגד ימינה לפני ביצוע הפניה שמאלה.

התובעת שכנגד אישרה, כי ביצעה סטייה שמאלה באזור בו יש קו הפרדה רצוף. כן, הוסיפה כי כלל לא ראתה את רכב התובעת קודם לרגע הפגיעה ושלמעשה הייתה עסוקה באיתור כתובת באזור אותו איננה מכירה.

בהתנהלותה של התובעת שכנגד, אשר לא שמה ליבה אל המתרחש על הכביש, סטתה קלות ימינה ואז ביצעה פניה שמאלה, באמצע נתיב נסיעה ובמקום בו יש קו הפרדה רצוף, גרמה היא למעשה – בחוסר זהירות ותוך התרשלות, להתרחשות התאונה.

יחד עם זאת, כפי שהובהר לעיל, איני רואה בתובעת שכנגד כאחראית הבלעדית להתרחשות התאונה, היות ומעדות התובעת ומשיעור הנזקים לרכבה, עולה בבירור שלא נסעה במהירות המתאימה לתנאי הדרך ולא שמרה די מרחק מרכב התובעת שכנגד. זאת ועוד, מעדות התובעת עולה כי "שתי שניות" לאחר סטיית רכב התובעת שכנגד ימינה, סטה הרכב שמאלה ואירעה הפגיעה. נראה, כי לולא אצה לתובעת הדרך לעקוף את רכב התובעת שכנגד, ואילו הייתה בוחרת להמתין עוד פרק זמן של "שתי שניות", תוך שמירת מרחק סביר מרכב התובעת שכנגד, יכולה הייתה למנוע את התאונה.

באשר להוכחת הנזקים:

התובעת הציגה חוות דעת שמאי מטעמה, לפיה נגרם לרכבה "אובדן גמור", וכי סך הנזק לאחר הפחתת ערך שרידים הינו 11,400. שכ"ט השמאי ששולם, בסך 500 ₪.