ת"ק 10615-12-13

1.בפני תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים שארעה בין רכבו מסוג שברולט (להלן: "הרכב"),לבין רכב הנתבעת 1 בו נהג הנתבע 2 מסוג טויוטה (להלן: רכב הנתבע").

התובע עתר לפיצוי בגין נזק, ע"פ חוות דעת שמאית שצירף, שכ"ט השמאי והוצאות נוספות.

2.הנתבע 2 הודה באחריותו לתאונה וטען כי ניסה לעקוף את הרכב כשפנתה שמאלה וכי שני הצדדים ניסו לברוח מהפגיעה, אך לא הצליחו.

3.הנתבעת 3 טענה כי בהתאם לחקירה, שערך חוקר מטעמה, עלו ממצאים מטרידים ביחס לכוונות התובע ונתבע 2 לזכות בתגמולי ביטוח שלא כדין וכי המדובר בתיאום בעניין, תוך הסכמה ביניהם להתחלק בהשתתפות העצמית.

הנתבעת 3 טענה כי ע"פ סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח ,במקרה בו מדובר במסירת עובדות כוזבות בכוונת מרמה, פטורה המבטחת מחבות.

לגופם של דברים טענה הנתבעת 3 כי התאונה ארעה באשמת התובע עת ירד לשולי הכביש ובעת שרכב הנתבע היה במהלך עקיפה, סטה שמאלה ופגע בו.

הנתבעת 3 הגישה דו"ח חקירה, אלא שהחוקר לא התייצב לדיון והנתבעת 3 הבהירה כי לאור מצבו הבריאותי ,אינה עותרת לקביעת מועד נוסף אליו יזומן החוקר.

דיון

4.לאחר שעיינתי בכל המסמכים שבפני ,התרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות הצדדים ושקלתי את טענותיהם, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות שכן האחריות להתרחשות התאונה מוטלת על התובע.

ראשית אציין כי לא מצאתי לקבל את טענת נתבעת 3 כאילו ע"פ סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח התשמ"א (להלן: "החוק"),היא פטורה מחבות. נטל ההוכחה להוכחת כוונת מרמה ע"פ סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח התשמ"א-1981,מוטל על המבטחת. בהתאם לפסיקה יש לפרש סעיף זה על דרך הצמצום ובמקרים של ספק להטות את הכף לטובת המבוטח (ראה רע"א 3128/94 אגודה שיתופית ביהכ"נ רמת חן נ. סהר חברה לביטוח בע"מ פד'' נ(3)281. גם אם די בראיות נסיבתיות כדי להעיד על כוונת מרמה, יש צורך ברמת הוכחה גבוהה.

במקרה דנן, משהחוקר לא התייצב לעדות, הרי הדו"ח שהוגש לתיק אינו קביל ולפיכך, גם אם המדובר בנסיבות אוביקטיביות שמנעו מהחוקר להעיד ,הרי הדו"ח לא עומד עוד בפני כראיה.