ת"צ 9723-04-10 המועצה הישראלית לצרכנות נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח'

בקשה לאישור הסדר פשרה במסגרת בקשה לאישור תובענה כייצוגית שעניינה איתור מבוטחים ומוטבים של פוליסות ביטוח, שהכספים המופקדים בהן לא נדרשו.

לטענת המבקשת ("המועצה הישראלית לצרכנות") המשיבות ("חברות הביטוח") נהנות מכספים שלא נדרשו על ידי בעלי הזכויות. נטען כי המשיבות אינן פועלות לאיתור המבוטחים ולהבאת המידע לידיעתם; כי אינן מנהלות כספים אלה בנפרד; כי הן גובות דמי ניהול שאסור להן לגבות; וכי אינן מעבירות את הכספים לאפוטרופוס במועד המתאים לכך. עקב מחדלים אלה, בעלי הזכויות לא מקבלים את כספם, והמשיבות מתעשרות שלא כדין מהתשואה שמניבים להן הכספים שלא נדרשו.

המבקשת טענה להפרת הדין הכללי וחוזר ביטוח מס' 2003/10 משנת – 2003, "נוהל איתור מוטבים וטיפול בנכסים ללא דורש בפוליסות ביטוח" ("החוזר הישן" או "חוזר 2003") שקבע את הפעולות שהמשיבות היו נדרשות לבצע לצורך איתור מבוטחים.

הקבוצה שמבוקש לאשר היא "כל בעלי הזכויות בנכסים המצויים בידי המשיבות, באחריותן או בשליטתן, אשר המשיבות לא הביאו לידיעתם את דבר היותם בעלי נכסים שהמשיבות מחזיקות, בהתאם לחובות המוטלות עליהן אשר יתוארו להלן; לעניין זה "נכסים" הם, בין היתר, כספים שהופרשו לפוליסות ביטוח מכל סוג שהוא או בקשר אליהן, ופקדונות וזכויות אחרות שמי מחברי הקבוצה זכאי או היה זכאי לקבלם".

עילות התביעה: הפרת חובה חקוקה; הפרת חוק האפוטרופוס הכללי, תשל"ח – 1978; הפרת חוק להגנת רכוש מופקד, תשכ"ה – 1964; הפרת הוראות המפקח על הביטוח; הפרת חובת הנאמנות המוטלת על המשיבות; הפרת חוק הנאמנות, תשל"ט – 1979; הפרת הסכם והטעיה לפי חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970; הטעיה לפי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א – 1981; עשיית עושר ולא במשפט; הפרת חובת תום הלב; ורשלנות.

הסעדים שנתבקשו: צווים המורים למשיבות לבצע פעולות מכח הדין ומכח חוזר 2003.

המשיבות טענו כי לא נפל פגם בהתנהלותן וכי לא היה מקום להגיש את בקשת האישור, במיוחד לאור השינויים שחלו במהלך ניהול התובענה בחקיקה הרלוונטית. המשיבות טענו כי פעלו בהתאם להוראות הדין; כי אין להן אינטרס באי איתור המוטבים; וכי אינן מפיקות מכך טובת הנאה.

נטען כי המשיבות פועלות לאיתור בעלי הזכויות ומשקיעות בכך משאבים רבים; כי הן משקיעות את כספי בעלי הזכויות בהתאם להוראות החוזר וגובות דמי ניהול כפי שהתיר להן המפקח; וכי הן מעבירות דיווחים שנתיים למפקח על הביטוח ולאפוטרופוס הכללי.

נטען כי כספי המבוטחים יהיו רשומים על שם המבוטחים גם בעתיד, וכי המשיבות אינן מתעשרות מכספים אלה. למשיבות אין אינטרס באי איתור המבוטחים, אלא להיפך: הותרת הכספים בידי המשיבות משיתה עליהן הוצאות.

כן נטען כי מעמדה של המבקשת וזכותה להגיש תובענה ייצוגית מוטלים בספק, מה גם שהנושאים המועלים בבקשה נתונים לסמכות רשויות אחרות.