לפינר נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ

לפניי בקשה לאישור תובענה כייצוגית בהתאם להוראות חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"), שעניינה בפרשנות הוראת תקנה 2(2) לתקנות הבזק (ריבית פיגורים והוצאות גבייה), תשמ"ז-1987 (להלן: "תקנות בזק").

1.                  המשיבה, בזק – החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן גם: "בזק"), הינה חברה ציבורית הפועלת על פי רישיון כללי לביצוע פעולות ושירותי תקשורת, שניתן לה לפי חוק התקשורת (בזק ושירותים), תשמ"ב-1982 (להלן: "חוק התקשורת").

2.                  הוראת סעיף 16 לחוק התקשורת מסמיכה את שר התקשורת, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע בתקנות את התעריפים לתשלום ריבית פיגורים, הפרשי הצמדה והוצאות גבייה על תשלומים המגיעים למשיבה בעד שירותים הניתנים על ידה ואשר לא שולמו במועד הנקבע לכך.

3.                  מכח הסמכה זו הותקנו תקנות בזק, הקובעות את שיעור התשלומים אותם יישאו לקוחות בזק בגין איחור בתשלום חשבון הטלפון. וכך קובעת הוראת סעיף 2 לתקנות בזק:      

"2.         על תשלום בעד שירות בזק שלא סולק במועד שנקבע לכך בחשבון יווספו לסכום   הנקוב בחשבון –

(1)         ריבית פיגורים לימי החוב, יחסית למספר הימים.

(2)         הוצאות גבייה בסך 10.00 שקלים חדשים ואם הטיפול בגבייה נבע –

(א)       משיק שלא כובד – 24.50 שקלים חדשים.

 (ב)        מהוראת קבע שלא כובדה בידי הבנק - 14.20 שקלים חדשים."