ת"צ 52339-06-11 אזולאי נ' עיריית אלעד ואח'

לפניי בקשה לפי סעיף 19 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 לאישור הסדר פשרה בין התובע הייצוגי לבין הנתבעת.

השתלשלות ההליך

1. תמצית בקשת האישור - ביום 30.6.11 הגיש התובע הייצוגי בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד הנתבעת להשבת כספים שנגבו ביתר בגין היטל אגרת שמירה שנגבתה שלא כדין (להלן: "בקשת האישור" ו"היטל השמירה", בהתאמה).

   גביית ההיטל כפי שהדבר נעשה על ידי המשיבה נקבע כלא חוקי בבג"צ 7186/06 מלינובסקי נ' עיריית חולון (29.12.09). ההיטל שגובה המשיבה אינו חוקי. אישור שר הפנים לחוק עזר לאלעד (שירותי שמירה), התשס"ו-2006 (להלן: "חוק העזר") שפורסם ביום 15.2.06 ברשומות ושמכוחו גבתה הנתבעת, היטל שמירה נועד למטרות של שמירה ואבטחה מול פעילות חבלנית עוינת (להלן: "פח"ע"). הוא לא למטרות שלהן עושה הנתבעת שימוש בהיטל השמירה, כגון: שמירת סדר ציבורי, מוקד בקרה, אבטחת רכוש ועוד, שאלו פעולות שעל המשיבה לממן מכספי הארנונה. התובע הייצוגי אינו תוקף את חוקיות חוק העזר אלא תוקף את השימוש שהנתבעת עושה בכספים שנגבו מכוחו, שלא למטרות לשמן יועדה גביית ההיטל.

2. בהחלטה מיום 28.4.13 אישרתי את בקשת האישור וקבעתי בין היתר כך: "נראה כי המבקש הוכיח לכאורה שכספי היטל השמירה משמשים לתשלום לחברת רשת ביטחון, ושחברה זו מספקת למשיבה גם שירותי שמירה 'רגילים' שאינם אמורים להיות ממומנים מכספי ההיטל. בנסיבות אלה אני סבורה כי המבקש הוכיח ברמה הנדרשת בהליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, כי קיימת אפשרות סבירה שהשאלה המשותפת לחברי הקבוצה, קרי גבייה של כספים בגין היטל שמירה שלא כדין, תוכרע לטובתם" (שם, בסעיף 28) (להלן: "ההחלטה המאשרת").

   הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית שאושרה היא – "נישומים אשר חויבו בהיטל שמירה בתחום שיפוטה של המשיבה בשנתיים אשר קדמו למועד הגשת התובענה ועד ליום 4.4.11" (שם, בסעיף 36) (להלן: "התובענה הייצוגית").

   עילות התובענה הן השבה מכוח סעיף 1(א) בחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, עילות נזיקיות של רשלנות והפרת חובה חקוקה (סעיפים 35 ו-63 בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הפרת חובת תום הלב הכללית ודיני המשפט המינהלי.

   השאלה המשותפת לחברי הקבוצה היא האם הנתבעת גבתה מחברי הקבוצה כספים בגין היטל שמירה שלא כדין.

   הסעד הנתבע הוא השבת סכומי היטל השמירה שנגבו ביתר בשנתיים שקדמו למועד הגשת התובענה ועד ליום 4.4.11 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

3. בהחלטה המאשרת בחנתי האם חוק התיקון שלהלן מהווה חדילה באופן שאין מקום לאשר את בקשת האישור. ביום 4.4.11 כשלושה חודשים עובר להגשת בקשת האישור, פורסם חוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה) התשע"א-2011, (להלן: "חוק התיקון"). ביום 27.12.11 הוארך תוקפו של חוק התיקון עד ליום 31.12.13. חוק התיקון הכשיר למעשה גבית היטל בעד שירותי שמירה ואבטחה, מכוח חוקי עזר שהיו קיימים ערב חוק התיקון, וזאת החל מיום כניסתו לתוקף ביום 4.4.11. ב"כ המבקש אישר בדיון שהתקיים ביום 3.1.12 כי תקופת התובענה מסתיימת ביום 4.4.11, מועד כניסתו של חוק התיקון לתוקף (פר' עמ' 1 ש' 12-11)).

   בהחלטה המאשרת קבעתי כי מכיוון שהנתבעת לא טענה ולא הוכיחה ש"פסקה מגביית חובות שהתגבשו מכוח חוק העזר לפני חוק התיקון ושטרם שולמו, הרי שלא הוכח, לצורך סעיף 9 בחוק כי המשיבה חדלה מן הגבייה. שעל כן אין מקום לדחות את הבקשה מטעם של חדילה" (שם, בפסקה 19).

4. לאחר קדם המשפט שהתקיים בתובענה הייצוגית שאושרה ביום 20.2.14, הודיעו הצדדים כי הם מנהלים מגעים ביניהם על מנת להגיע להסכמות.

5. ביום 9.11.14 הגישו הצדדים את הבקשה שלפניי לאישור הסדר פשרה (להלן: "הבקשה לאישור הסדר פשרה" ו"הסדר הפשרה", בהתאמה).