ת"צ 34936-07-14 עקיבא נ' עיריית הרצליה

תובענה מנהלית ייצוגית להשבת תשלומי ארנונה שנטען כי נגבו שלא כדין ע"י הנתבעת (להלן: "העירייה") מחברי הקבוצה התובעת עבור גלריות במבנים שאינם למגורים.

עיקרי העובדות

התובענה דנן היא תובענת המשך לתובענה המנהלית הייצוגית שנתקבלה במלואה ב-ת"צ 9539-06-12 דוד נווה נ' עיריית הרצלייה (לא פורסם, "פסק דין חלקי" מיום 22.1.2015, ו"פסק דין משלים" מיום 22.12.2015, להלן: "תביעת נווה"). בפסה"ד המשלים בתביעת נווה נקבע, כי על העירייה להשיב לנישומים תשלומי ארנונה שנגבו ע"י העירייה שלא כדין, עבור התקופה שמיום 6.6.2010 ועד ליום 9.12.2012 (להלן: "תקופת ההשבה"), בגין גלריות במבנים שאינם למגורים.

ביום 22.6.2014 הגיש דוד נווה, במסגרת התיק של תביעת נווה, באמצעות באי כוחו, שהם אותם באי כוח גם בתביעה דנן, בקשה לאשר תובענה ייצוגית נוספת ולאחדה עם ההליך בתביעת נווה, להשבת כספים בשל אותה עילה, בגין תקופה נוספת, מיום לאחר אישור תביעת נווה כייצוגית והלאה. העירייה התנגדה להוספת התובענה הייצוגית הנוספת במסגרת תביעת נווה. מסיבות שונות, לרבות בשל העובדה כי באותו מועד דוד נווה כבר אינו בעל עילת תביעה אישית כלפי העירייה, שכן אין חולק כי הוא כבר לא מחוייב בתשלום ארנונה בגין השטח המוגבה שבנכס שבהחזקתו. עוד ציינה העירייה בתגובתה, כי בין אם תאושר הגשת התובענה הייצוגית הנוספת בנפרד, ובין אם תאוחד עם תביעת נווה, היא מבקשת כי בירור תובענה נוספת זו יעוכב עד למתן פסק דין חלוט בתביעת נווה המקורית, הן משיקולי יעילות והן כדי למנוע הכרעות סותרות. בשל התנגדות העירייה להגשת התובענה הייצוגית הנוספת במסגרת תביעת נווה, הגישו ב"כ של דוד נווה, ביום 17.7.2014, תובענה ייצוגית נפרדת, ובקשה לאשרה כייצוגית, היא התובענה דנן, בשם תובע ייצוגי חדש – רן עקיבא.

יחד עם תובענה חדשה זו ביקשו ב"כ של התובע כי תיק חדש זה יאוחד עם תביעת נווה, אך העירייה התנגדה לאיחוד וביקשה כי ההליך יותלה עד למתן פסק דין חלוט בתביעת נווה. בינתיים נתן בימ"ש זה פסק דין חלקי בתביעת נווה, ביום 22.1.2015, בו התקבלה תביעת נווה, ונקבע שעל הצדדים להגיש טיעוניהם בכתב לעניין הגמול ושכה"ט, וכן לעניין סוגיית ההשבה ואופן ההשבה. ביום 11.3.2015 הגישה העירייה ערעור לביהמ"ש העליון על פסק הדין החלקי (עע"מ 1800/15). ביום 18.3.2015 הגישה העירייה את תגובתה לבקשה לאשר את התובענה דנן כייצוגית. בתגובתה ביקשה העירייה לדחות את בקשת האישור, מנימוקים דומים לנימוקים שהעלתה בתגובתה לבקשת האישור ולתובענה בתביעת נווה, ואשר נדחו ע"י ביהמ"ש זה בפסק הדין החלקי מיום 22.1.2015. לחלופין ביקשה העירייה בתגובתה, להתלות את ההכרעה בבקשת האישור עד לקבלת פסק הדין בערעור שהגישה העירייה לביהמ"ש העליון על פסק הדין החלקי, כאמור מנימוקי יעילות ומניעת הכרעות סותרות. בעקבות זאת ובהתייחס לתגובת העירייה לבקשת האישור, נתן בימ"ש זה החלטה ביום 22.3.2015, בה צוין: "לא מובן מדוע הצדדים אינם יכולים להגיע להסדר לפיו התוצאות בפס"ד נווה מחייבות אף בתיק דנן? לשם מה התדיינות נוספת?". העירייה הגישה תגובה, ביום 30.3.2015, ובו שוב ביקשה להתלות את ההליך דנן עד למתן פסק הדין בערעור שהגישה, מטעמי יעילות ולמניעת הכרעות סותרות. ביום 31.3.2015 נתתי החלטה על עיכוב ההליך דנן, מאחר שתלוי ועומד ערעור בביהמ"ש העליון על פס"ד נווה באותם שאלות עקרוניות. בתיק דנן לא התקיים כל דיון, והתובענה נשארה מעוכבת עד להכרעת ביהמ"ש העליון בערעור.

בראשית שנת 2016 הגישה העירייה ערעור גם על פסק הדין המשלים בתביעת נווה (עע"מ 398/16), שאוחד עם הערעור שהגישה קודם לכן על פסה"ד החלקי (עע"מ 1800/15). ביום 19.4.2016 דחה ביהמ"ש העליון את ערעורי העירייה על פסק הדין בתביעת נווה, בעקבות משיכת הערעור ע"י העיריה, בהתאם להצעת ביהמ"ש העליון לעירייה בדיון בערעור מיום 11.4.2016.

לאחר מכן הודיעה העירייה לבימ"ש זה בתיק דנן, ביום 17.5.2016, כי היא מסכימה שבקשת האישור והתובענה דנן יתקבלו באופן שהתוצאה האופרטיבית של פסק הדין בתביעת נווה תחול גם על תקופת ההשבה של התובענה דנן, דהיינו מיום 10.12.2012 ועד ליום 31.12.2016. עוד ציינה העירייה בהודעתה, שהתוצאה של פסק דין נווה תחול על התיק דנן הן לעניין חדילת הגבייה, הן לעניין השבת הסכומים שנגבו בגין הגלריות, והן לעניין אופן ההשבה. עוד ציינה העירייה בהודעתה, כי הצדדים הגיעו להסדר דיוני מוסכם, לפיו הצדדים יגישו הודעה מוסכמת באשר לגובה סכום ההשבה, הכולל הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק רשויות מקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) תש"ם – 1980 (להלן: "חוק הרשויות המקומיות ריבית והצמדה"), ופירוט הנכסים הזכאים להשבה בתקופה הרלוונטית לתובענה. ביום 22.5.2016 נתתי תוקף של החלטה להודעה זו של העירייה.

בהתאם להסדר הדיוני הנ"ל הגישו הצדדים לביהמ"ש ביום 21.6.2016 הודעה מוסכמת לפיה סכום ההשבה הכולל הוא בסך של 5,292,930 ₪ (כולל הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק הרשויות המקומית), וצירפו רשימה של פרטי הנכסים הזכאים להשבה. עוד צירפו הצדדים להודעתם נוסח מוסכם של ההודעה לעיתונות על פרטי פסק הדין ואופן ההשבה. הצדדים גם ציינו בהודעתם כי יגישו טיעונים קצרים בכתב רק באשר לגובה הגמול לתובע הייצוגי ושכ"ט באי כוחו. טיעונים אלה אכן הוגשו לביהמ"ש, וזו הסוגיה שנותרה להכרעה.