ת"פ 42878-01-14 מדינת ישראל נ' פלוני(עציר)

הרקע.

כתב האישום המקורי אשר תוקן במהלך הדיונים, הוגש ביום 21.1.14. בצמוד להגשת כתב האישום, הגישה התביעה בקשה למעצר הנאשם עד תום הליכים. סופו של דבר שהבקשה התקבלה, ומשפטו של הנאשם החל לפני בעודו עצור.

בדיון שהתקיים לפני ביום 9.6.14 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון. על פי הצהרתם, כתב האישום יתוקן, הנאשם יודה ויורשע על פי הודייתו בעובדות כתב האישום המתוקן. עוד הוסכם כי בטרם טיעונים לעונש יופנה הנאשם לשירות המבחן לקבלת תסקיר לעניין העונש. התביעה הצהירה במסגרת הסדר הטיעון, תגביל עצמה לעתור לעונש מאסר בפועל למשך 3 שנים, וכן עונשים נלווים.

כאן המקום לפרט במה הודה הנאשם. כפי שיפורט להלן, לא בכדי החלטתי לפרוש בהרחבה עובדות כתב האישום לפי שהדבר נחוץ לשם שלימות התמונה העובדתית, ומתוך כך הבנת המחלוקת העמוקה בין הצדדים בתיק זה.

המתלוננת, אלמנה - אישה חרדית - והנאשם, קיימו קשר זוגי. על פי האישום הראשון, כשנה עובר ליום 5.1.14, גילתה המתלוננת כי היא בהריון מהנאשם. המתלוננת ביקשה מהנאשם, לבל יספר דבר היותה בהריון מהנאשם שכן היא אלמנה וחרדית , עובדה שאינה מקובלת בחברה זו. הנאשם, לא כיבד רצונה זה של המתלוננת ובאמצעות מסרונים סיפר לבתה של המתלוננת, כי אמה בהיריון, וזאת מבלי להזדהות שהוא שולח ההודעות.

עולה לפיכך שהנאשם הודה בעבירה של פרסום יש בו פגיעה בפרטיות.

על פי האישום השני, הנאשם נהג להשאיר פתקים מטרידים, כלשון כתב האישום, על חלון רכבה של המתלוננת בניגוד לרצונה. כתב האישום מפרט דברי הנאשם בפתקים הללו. וכך כתב בין היתר: "אני שבור ומיואש מתענה ומתייסר בלעדייך את חסרה לי כאילו לקחו לי את הנשמה והנשימה. לא יודע אם אצליח לשרוד את שיברון הלב והייאוש...אני מפנה את הדירה והופך לחסר בית. דבר שיוסיף ייאוש ודכדוך ובורא עולם יודע לאן זה יוביל"..."הייתי נסער וכאוב לא מגיע לך. אני מביע חרטה עמוקה ומבטיח לעצמי לא לחזור על התנהגות לא ראוייה..." "לא אוותר ולא אתן לעצות אחיטופל להפריד אותך ממני...את החיים שלי, הנשמה, הנשימה שלי את אחת ויחידה... לא אוותר עלייך לעולמים"

עולה לפיכך שהנאשם הודה בעבירה של פגיעה בפרטיות-בילוש או הטרדה אחרת.