מדינת ישראל נ' מוצארוה

מן הטעמים שיפורטו להלן החלטתי לזכות את הנאשם.

כתב האישום

1.הנאשם מואשם בכך שביום 7.8.2016 החזיק בשני סכינים במכוניתו שחנתה בחניון ברחוב נחום גולדמן 8 בתל אביב.

הראיות

2.מדו"חות פעולה שכתב השוטר שי קפלן (ת/3, ת/4) עולה כי ב-7.8.2016 התקבלה הודעה על אדם החשוד בביצוע פעילות חבלנית עוינת הנמצא ברחוב נחום גולדמן 8 בתל אביב. כלשון דוח ת/4: "המודיע מדווח על אדם חשוד. ראה אותו בחדשות..." השוטר קפלן יחד עם שוטרת נוספת הגיעו לאיזור. השניים פגשו את המודיע דוד מַזֶה שמתואר בדו"ח כמי "שמוּכּר כאדם שמשחק קלפים בטיילת ביפו עם החברים שלו". מזה טען בפניהם כי הנאשם (שישב במקום) אמר כי הוא רוצה לפגוע ביהודים – השתמש בביטויים: 'אדבח אל יהוד' ו'אללה אכבר'. לפי דברי מר מזה לשוטר, הנאשם הסתובב ברחוב עם סכין מתקפל בצבע אדום והוא בעל רכב שחור גדול (עדות שמיעה זו מובאת רק כראיה לעצם אמירת הדברים). בהסכמת הנאשם חיפש השוטר ברכבו ומצא בתא שבין המושבים הקדמיים סכין מתקבע אדום בתוך נרתיק בד בצבע אדום שחור שבתוכו נמצא גם שטר של 50 ₪ וכן "סכין מטבח עם ידית כחולה". עוד נמצא ברכב פנס "מגלייט" שחור גדול. בחקירתו הנגדית מסר השוטר קפלן שרכבו של הנאשם חנה במרחק של 20-30 מטרים מן המקום שבו היה הנאשם בעת שפגש בו. לשאלת הסניגור השיב השוטר קפלן שאם ימצא אצל אדם שאין נגדו חשד רלוונטי סכין מטבח, יכול להיות שלא יתפוס את הסכין.

3.אחד הסכינים שנתפסו הוא אולר מתקבע מתוצרת חברת Yato בצבעים אדום ושחור שבידיתו משולבים "ביטים" (מברגונים). הסכין האחר שנתפס הוא סכין אוכל עם ידית פלסטיק כחוּלה המיועד ככל הנראה לפי צורתו לחיתוך פירות. תמונות הסכינים סומנו ת/8.

4.העד דוד מזה הוזמן למשפט כעד תביעה, אך הוכרז במהלך עדותו כעד עוין. בתחילת עדותו אישר העד כי אכן היה מודיע בתיק זה, אך לדבריו בשל מצוקה אישית קשה בתקופה הרלוונטית היה בדיכאון והרבה לשתות לשוכרה – לרבות בבוקר האירוע הרלוונטי. אחר כך סיפר כי בעודו יושב ב"זולה" של אדם בשם דוד מורר נכנס אדם שלא הכיר ואמר לו שמורר הרשה לו להיכנס והוסיף ואמר: "אללה אכבר" ("אלוהים גדול" בערבית – א"ה). מספר ימים אחר כך אותו אדם הביא פרחים לטיילת וניסה למכור אותם, אבל בפועל חילקם בחינם כיוון שלא הצליח למוכרם. לדברי מזה, אותו אדם חילק גם פחיות שתיה וכן הביא דגי זהב ושם אותם בצנצנת. העד התרשם כי מדובר במשוגע. ביום אחר אותו אדם סידר במקום לבנים ובהזדמנות נוספת יצא לשחייה ארוכה בים. לדברי העד, בשלב מסוים הבין שאותו אדם נקרא אבו סלאח או אבו סולוח. כיוון ששמע שהמשטרה פרסמה כי היא מחפשת "מחבל" הנושא אותו שם, התקשר להודיע למשטרה על מקום המצאו. עוד הוסיף וסיפר מזה כי באחד הימים ראה את אותו אדם מאיר בפנס אל הים. לדבריו, מעולם לא ראה אותו אדם נושא סכין, ושאם היה נושא סכין "סביר להניח שהיה מנוטרל בשניות". מזה הוסיף ואמר שגם לא שמע את אותו אדם אומר "אדבח אל יהוד", אלא כאמור לעיל "אללה אכבר" בלבד. העד הכחיש מכל וכל את הדברים שנטען שאמר במשטרה, ואמר שהגיע למשפט בלחצו של התובע, אך הוא עומד על אמירת האמת. לאחר הכרזתו כעד עוין הוסיף העד ומסר כי לא פגש את הנאשם לאחר המקרה, אלא רק בשעת עדותו בבית המשפט. העד לא זכר בשעת עדותו שלנאשם הייתה מכונית, אלא הוא סבר כי היה ברשותו אופנוע. העד עמד על כך שלא ידע כי לנאשם מכונית וסכין ולטענתו אמר שראה אותו מחזיק פנס ולא סכין, ונדמה לו שהפנס היה בצבעים שחור ואדום.

5.לנוכח השוני המשמעותי בין עדותו של מר מזה במשפט לעדותו במשטרה הגיש התובע את עדותו במשטרה (ת/5) והיא התקבלה מכוחו של סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. בעדות זו סיפר מזה על כך שהכיר את "אבו סלאח" ב"זולה" של דוד מורר יותר משבוע קודם לכן ונקלע לויכוח מילולי איתו. בהמשך ראה אותו מחלק בטיילת פרחים בשווי של כ-1,000 ₪. בעדות במשטרה טען העד ששמע את "אבו סלאח" אומר "אדבח אל יהוד" ("שחוט את היהודים" בערבית – א"ה) ו"אללה אכבר", וראה אותו משחק ביד בסכין גדול בצבע שחור-אדום. לטענתו, שאל את אבו סלאח אם הוא רוצה להגיע לחקירת השב"כ וזה השיב שהוא עצמו השב"כ. אחר כך רכש אבו סלאח פחיות שתיה ודגי זהב והחל למכור אותם. בכל פעם נסע אבו סלאח עם מכוניתו וכשחזר אמר "אדבח אל יהוד" ובלילות הוציא פנס והאיר איתו לכיוון הים. גם לפי עדותו במשטרה לא ראה את אבו סלאח תוקף אנשים או מראה כוונה לפגוע בהם. גם בעדותו במשטרה סיפר מזה שפנה למשטרה אחרי ששמע דיווח על כך שהמשטרה מחפשת אדם בשם מוסטפא סלאח. בעדות במשטרה אמר מזה שלאבו סלאח רכב גדול "של עבודה" בצבע שחור.

6.מעיון בדוח העיכוב ת/9 עולה כי תגובתו הראשונית של הנאשם לחשד בהחזקת סכין למטרה לא כשרה היה: "זה של העבודה".