ת"פ 21898-05-13, 1530-07 מדינת ישראל נ' ו'

הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון שכלל תיקון כתבי אישום באישומים כמפורט:

ת.פ. 21898-05-13 : ב- 7.5.13 בשעה 12:00 לערך, איים על בת זוגו, ק' ט' שאם לא תתנהג על פי רצונו, הוא אינו פוחד מהמשטרה, ואם ילך לעולם הבא, יקח אותה איתו. בהמשך היא עזבה את הבית וחזרה כעבור שעה ונעלה עצמה בדירה. כעבור מספר דקות, שב הנאשם נקש על הדלת וביקש שתכניס אותו, אך היא סירבה ודרשה שילך לבית אחיו ,עד שיתפכח. בתגובה גידף אותה ובעט בדלת.

במועד קודם, ב- 19.4.13, בחצות, בעת שהיה נתון בהשפעת משקה משכר, תקף אותה בכך שבעט ברגלה השמאלית וגרם לה חבלה של ממש, המטומה. בהמשך נטל פטיש והתקדם לעברה תוך שאיים בהתנהגות ובמילים, בכך שאחז בפטיש ונפנף בו, ואמר כי יראה לה מה זה , אולם היא הצליחה לאחוז בפטיש והשליכה אותו מעבר לספה - עבירה של איום ותקיפה הגורמת חבלה של ממש.

הנאשם צירף את ת.פ. 1530/07 והורשע על פי הודאתו בכך שב- 17.4.07 לאחר חצות, איים על אשתו דאז תמרה ו' בכך שנטל סכין, הצמידה לצווארה ואמר לה, שימות ויקח אותה יחד איתו – עבירה של איום.

נתקבלו מספר תסקירים: בתסקיר שהוגש ב- 26.3.14 ,צוין כי הוא בן 45, גרוש, אב ל- 6, 3 בנות מנישואיו הראשונים, שכיום הן בגירות ,וממערכת היחסים הנוכחית 3 בנים, בני 4.5 עד 9. הוא עובד כשכיר ברכבת ישראל כ- 23 שנה. התרשמו כי יש לו יכולת תפקוד תקינה בבסיסה, מאופיינת ביציבות תעסוקתית, אך נוטה לדחוס רגשות, דבר שהביא להתנהגות פורצת גבולות, בעלת מאפיינים אלימים. במעבר ממערכת יחסים זוגית ראשונה לנוכחית לא אפשר לעצמו לעבד ולהפיק לקחים. הם התרשמו מנזקקות טיפולית והמליצו על דחיה לצורך שילובו במערך טיפולי.

במהלך תקופת הדחיה הגיע ל- 5 שיחות באופן רציף, כשמטרתם הייתה לבחון את יכולתו להתחייב לטפול לאורך זמן. הוא שיתף באופן כן אודות קורותיו, תוך תיאור קשיים רגשיים שחש בשנות ילדותו. הם התרשמו שהטיפול יהיה מורכב.

הנאשם הודה במיוחס לו באישום הראשון ולקח אחריות, תיאר כי באותה תקופה התמודד עם קשיים על רקע הגירושין, חשבונות הבנק שלו ומשכורתו עוקלו על ידי גרושתו ונפגעה יכולתו לפרנס, מצבו הכלכלי היה קשה והחל לשתות אלכוהול בתכיפות, יותר מבעבר. הרקע צריכת אלכוהול ותחושות כאב ותסכול והוא התפרץ בצורה אלימה. הוא הביע חרטה ובושה על כך ורצון לפצות את אשתו וילדיו. הם התרשמו שמדובר בהתנהגות אימפולסיבית במצבי דחק על רקע דחיסת רגשות במשך שנים. המתלוננת ביקשה שישוב לביתם. מדובר במערכת יחסים זוגית שערכה כ- 9 שנים, במהלכם, לדבריה, לא חוותה אלימות מצידו, ולא הייתה לה כוונה להתלונן, אלא רק להרחיקו מהבית משום שעבר את הגבול. תיארה אותו כאדם שאיננו אלים וכי לא חוששת מפניו.

הנאשם מודע לצורך בטיפול כדי להביא לשיפור ושיקום מערכת היחסים הזוגית , לכן סברו יש מקום להשיבו לביתו ובתנאי שישתלב בטפול , בשלב הראשון בשירות המבחן, ובהמשך ,בהתאם להתקדמותו ,במרכז למניעת אלימות. כמו כן, המליצו על צו מבחן למשך שנה כדי להבטיח המשך פגישות טיפוליות עמו על בסיס שבועי. הם סברו שקיימת חשיבות לרציפות העסקתו בעבודתו ברכבת ולכן המליצו להוסיף צו של"צ בהיקף של 200 שעות, עונש חינוכי שיקומי.

למרות זאת, הדיון נדחה ובתסקיר שהומצא בדיון ביוני 2014 צוין כי במהלך הדחיה קיימו עמו שתי שיחות וליתר השיחות לא הגיע. לטענתו, החל לסבול מבעיות בריאות. הם בחנו השתלבותו בטפול קבוצתי בתחום האלימות, במרכז למניעת אלימות, ונמסר להם כי לא מתוכננת להיפתח קבוצה שבה יוכל להשתלב, לכן בדקו מסגרת מתאימה בשירות המבחן אך נמסר כי אף שתפתח קבוצה טיפולית, אחד התנאים להשתלבות בה היא שלילת צריכת אלכוהול. לאור חוסר העקביות בקשר איתו התרשמו כי משהוחזר לביתו, חלה רגרסיה בתפיסה ביחס לטפול.

הוא היה אמור לפגוש המתאמת על עבודות השל"צ, אך לא התייצב למפגש, ולכן גם לא גובשה תוכנית והם סברו כי יש לחדד משמעות שיתוף הפעולה עמם, ולכן שוב נדחה.

בספטמבר נתקבלה בקשה לדחות המצאת התסקיר על רקע המצב הביטחוני , ובשל נסיבות אישיות של קצינת המבחן המטפלת בו ,שנאלצה לצאת לחל"ת.

בתסקיר שהוגש בנובמבר 2014 צוין כי הגיע למפגש אבחון ראשוני במרכז ב- 13.4.14 והיה ברשימת המתנה. ב- 15.9.14 החל השתתפותו בקבוצה, ומאז מגיע באופן קבוע ומשתף פעולה עם התכנים המועלים בה. מדובר בקבוצה המתקיימת לאורך 12 מפגשים עד לדצמבר ולאחר מכן נשקלות אפשרויות בדבר המשך טיפול על פי הצורך.

במהלך תקופת הדחיה הזמינו אותו לשיחה, אך לא התייצב וגם לא יצר עמם קשר טלפוני. בסמוך לדיון ביקשו לשוחח עמו והשאירו לו הודעות אך לא חזר אליהם. באשר לתוכנית השל"צ, התרשמו כי מתקשה לגייס עצמו לבנית התוכנית ולכן זה התעכב, ולאור התנהלותו, הם ספקנים בדבר יכולתו לבצע עונש של"צ.