פס"ד בארבע תובענות עזבון שמנהלים שני אחים בשל שתי צוואות שהותירה אמם

לפניי ארבע תובענות בעניין עיזבון המנוחה, מ.א ז"ל (להלן – המנוחה או האם): בקשה שהגישה בתה של המנוחה ליתן צו קיום צוואה בכתב יד מיום 1.10.2015 (להלן – הצוואה המאוחרת) (ת"ע 62835-08-19), והתנגדות ליתן צו כזה (ת"ע 62837-08-19); בקשה שהגיש בנה של המנוחה למתן צו קיום צוואה בעדים מיום 1.8.2011 (להלן – הצוואה המוקדמת) (ת"ע 62833-08-19), והתנגדות ליתן צו כזה (ת"ע 62836-08-19).

על מנת לפשט ולייעל את התנהלות הדיון בתובענות ולמנוע הגשת בקשות ו/או תגובות בתפזורת בתיקים השונים, נקבע כי מכלול העניינים בעניין המנוחה יידונו במסגרת ת"ע 62837-08-19 אליו יוגשו כתבי הטענות, זאת מבלי לפגוע בעתירות ו/או בטענות הצדדים; בהתאם לכך, יתר התיקים בעניינה של המנוחה נסגרו טכנית בלבד ולא מהותית (החלטה מיום 17.6.2020).

כמו כן, הואיל והונחו בפניי שתי צוואות, האחת קודמת בזמן לשנייה, נקבע כי סדר הדיון יהיה ב"שיטת השכבות", כך שתידון תחילה התובענה בעניין הצוואה המאוחרת, מיום 1.10.2015, ורק אם זו תתבטל, תבדק הצוואה המוקדמת, מיום 1.8.2011 (החלטה מיום 4.10.2020).

כידוע, בהתאם לתקנה 21 לתקנות הירושה, תשנ"ח-1998, מבקש קיום צוואה הוא "התובע" ואילו המתנגד לקיום הצוואה הוא "הנתבע". לנוכח העובדה כי הוגשו כאמור שתי צוואות לקיום והתנגדות להן, נוצרה בהליך שהתברר בפניי אי אחידות בהגדרת הצדדים. משכך, ולמען הסדר הטוב, בכל התביעות תכונה בתה של המנוחה "התובעת" ואילו בנה של המנוחה יכונה "הנתבע".

תמצית העובדות

1. המנוחה אלמנה, ילידת 1928, נפטרה לבית עולמה ביום 11.4.2019.

2. התובעת (להלן גם – הבת נ'), והנתבע (להלן גם – הבן ר'), הם ילדיה של המנוחה.

3. בעלה של המנוחה, ואביהם של הצדדים, נפטר לבית עולמו ביום 24.3.2006, מבלי שהותיר אחריו צוואה.

4. התובעת, גרושה ללא ילדים, התגוררה בדירה בבעלותה ברח' ... (להלן – דירת התובעת או הדירה ב..).