פלוני נ' האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון ואח'

כיצד יפעל בית המשפט לאחר שמצא בתום בחינה עובדתית, כי המצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה בעת עשייתה, בה בעת שתוכנה משקף את רצונו האמיתי כפי שניתן לזהותו על פני ציר הזמן.

האם רשאי הוא להעדיף את הרצון המשוער של המצווה על פני דרישת הכשרות המהותית? שמא העדר הכשרות שולל מעיקרו את האפשרות לייחס תוקף משפטי לרצון המצווה?

רקע

1. המנוחה נולדה בארגנטינה בשנת X, בגרה, נישאה ולימים נולדו לה בן ובת (הם הנתבעים). בהמשך עלתה יחד עם משפחתה לארץ, וכאן נולד בנה הצעיר (הוא התובע). אביהם של הצדדים נפטר בשנת X, המנוחה נותרה לגור לבדה בביתה שב-X, ובשלהי שנות ה- 90 הקנתה לתובע את הזכות לבנות בית מגורים על המגרש בו ניצב ביתה, בצמוד לו. התובע בנה את ביתו ממשאביו האישיים וחי בו מאז עם משפחתו.

2. באותה עת (20.8.1999) עשתה המנוחה צוואה (להלן - הצוואה המוקדמת) בה ערכה הבחנה בין בית המגורים שלה, אותו ציוותה בחלקים שווים לנתבעים, לבין בית המגורים שהקים התובע אותו ציוותה עבורו. המנוחה הורתה כי המגרש עליו בנויים שני הבתים יתחלק בין התובע לנתבעים באופן שווה, ככל האפשר, ואת יתר רכושה ציוותה באופן שווה בין שלושת ילדיה.

3. לימים, החל להתדרדר מצבה הבריאותי של המנוחה והיא הפכה תלותית יותר ויותר בסביבתה. מערכת היחסים המשפחתית, שגם כך היתה מתוחה מאז העניקה המנוחה לתובע את הזכות לבנות את ביתו בצמוד לביתה, הלכה והעכירה ובין הצדדים עלו טענות הדדיות הנוגעות לניצולה הכלכלי, אופן הטיפול בה, מידת המסירות לה ולצרכיה, מתנות או כספים שבחרה להעניק למי מילדיה או נכדיה ותרומתו של כל צד לניכורה כלפי הצד האחר.

4. בפברואר 2017 עתרו הנתבעים בבקשה למנותם לאפוטרופוסים עבור אמם (א"פ 30045-02-17 (להלן – תיק האפוטרופסות)). הוגש תסקיר רווחה כמקובל, כמו גם תגובת ב"כ היועמ"ש ואף התקיים דיון, במהלכו נשמעה המנוחה בבית המשפט. בסופו של הליך (פס"ד מיום 20.7.2017) מצא בית המשפט (מפי כב' השופטת ג'מילה ג'בארין-כליפה) שלא למנות למנוחה אפוטרופוס והסתפק במינוי מיופה כוח בחשבון אשר יעזור לה בניהול ענייניה הכספיים. בית המשפט מינה את התובע למיופה הכוח, הגביל את המנוחה בשימוש בחשבון, יצר מנגנון מעקב אחר ניהולו וקבע כי כל העברת זכויות כלשהן (בתמורה או שלא), מאת המנוחה, תחייב אישור בית המשפט.

5. זמן קצר לאחר מכן, ביום 2.9.2017, עשתה המנוחה צוואה בפני נוטריון (להלן – הצוואה המאוחרת), ובה ציוותה את בית המגורים שלה לשלושת ילדיה בחלקים שווים ואת הבית שבנה התובע, לו במלואו. בצוואה זו ביטלה המנוחה כל צוואה אחרת מוקדמת ואין בה כל הוראה הנוגעת למגרש, זכויות הבנייה בו או כל התייחסות ליתר רכושה.

6. עד כאן עמדתי על הצוואה המוקדמת והצוואה המאוחרת, סביבן בחרו הצדדים לנהל את מאבקם המשפטי, אלא שבמרוצת השנים נערכו צוואת נוספות שאין ניתן להתעלם מהן. אפרט.

   1. ביום 18.11.2001 נוסף "הסכם נספח לצוואה" עליו חתומים המנוחה והצדדים כולם. עיקרו, הקניית כל זכויות הבנייה הבלתי מנוצלות במגרש לנתבעים בחלקים שווים (להלן – הנספח לצוואה המוקדמת);