דחית בקשה לקיום צוואה מאוחרת בטענות של סעיף 8א ו-27 לחוק הירושה בנוסף למעורבות והשפעה בלתי הוגנת

1. המבקש הגיש ביום 17.6.13 בקשה לביטול צו קיום, שניתן ביום 6.11.12 לצוואת המנוחה מיום 24.10.88, בטענה כי קיימת צוואה מאוחרת יותר של המנוחה מיום 9.1.95, אותה יש לקיים. המנוחה ח.ס.א הינה אימם של הצדדים בתיק. נפטרה ביום 21.7.12 (להלן :המנוחה). בעלה נפטר עוד בשנת 1986.  למנוחה ולבעלה נולדו 5 ילדים שהינם הצדדים לתיק.

       ביום 21.8.13, הגיש המבקש בקשה לקיום הצוואה המאוחרת מיום 9.1.95.(להלן: הצוואה המאוחרת).

המשיבות מתנגדות לבקשה, בטענות בין היתר של מעורבות בעריכת הצוואה, והשפעה בלתי הוגנת.

המשיב אינו מביע עמדה לעניין הצוואות וטוען כי בית המגורים ניתן לו במתנה ואינו נכלל בעיזבון. הגיש תובענה  לסעד הצהרתי במסגרת תמ"ש 1849-12-14 לעניין זכויותיו בבית המגורים, תביעה  שנמחקה בפסק דינו של הרשם מיום 26.4.15 בהעדר תשלום אגרה.

2. המנוחה הותירה שלוש צוואות:

       צוואה  מיום 24.10.88 – בה הורישה את כל עיזבונה ל-3 הבנות בלבד והדירה את שני הבנים מעיזבונה .

צוואה  מיום 9.1.95- אשר נחתמה במשרד עו"ד ג., לפיו  ציוותה למבקש את הנכס ברח' ח. xxx בגוש xxxx חלקה xxx במושב  א. (להלן: "בית המגורים"). את יתרת העיזבון ציוותה ל-5 ילדיה בחלקים שווים.

במהלך הדיונים הוצגה צוואה נוספת מיום 30.4.92 (נספח ח' לתצהיר מב/3) שלא הוגשה לקיום.

3. המבקש חפץ לקיים את הצוואה המאוחרת מיום 9.1.95 ומתנגד לקיום הצוואה המוקדמת.

       האחיות (משיבות 1-3), מתנגדות לצוואה המאוחרת ומבקשות לקיים הצוואה מיום 24.10.88. מבקשות לדחות את הבקשה לביטול צו קיום הצוואה, בטענה של שיהוי בהגשתה, ללא כל הסבר ונימוק סביר.

       המשיב 4 אינו מביע עמדה לענין הצוואות וטוען כי בית המגורים ניתן לו במתנה ואינו נכלל בעיזבון.

4. בהתאם לצו הירושה שניתן ביום 27.7.86 לעיזבון אבי הצדדים, האחים ירשו מאביהם המנוח, את מחצית זכויותיו בבית המגורים . את המחצית האחרת ירשה האם. כך שבסופו של יום לאם היו 15/20 חלקים בבית המגורים ולכל אחד מהילדים 1/20.

טענות המשיב

5. לטענתו ביום 12.7.93 נחתם הסכם בינו למנוחה ,לפיו העבירה לו, את כל זכויותיה בבית המגורים (15/20) ללא תמורה. העיסקה דווחה כדין לרשויות המס ,ע"י ב"כ הצדדים עו"ד ישראל הדר. העברה פטורה ממס שבח וחויבה במס רכישה. העיסקה לא הושלמה בשל אי תשלום מס רכישה ע"י המשיב.

       טוען כי יש לדחות את בקשת המבקש לקיום הצוואה המאוחרת משנת 1995, מאחר ובשנת 1993 העבירה לו המנוחה את זכויותיה בבית המגורים, ללא תמורה ובטרם נחתמה הצוואה המאוחרת, כך שבית המגורים אינו נכלל במסת העיזבון.

6. המבקש השתלט על בית המגורים בשנת 1986,מועד בו המנוחה עברה להתגורר עם בעלה. הבת א. שכרה דירה לבד והמשיב התגורר במחסן המצוי בקצה חלקת בית המגורים. מכחיש כי המבקש רכש את בית המגורים ובוודאי לא בסכום שהינו נמוך משמעותית משוויו. לא קיבל כספים ממנו, או מהמנוחה תמורת חלקו בבית המגורים. מציין הסתירה בדברי המבקש. מחד טוען כי שילם 67 א' דולר וכי יתרת הכסף הועבר ע"י עו"ד ג.. בעוד עו"ד ג. מציין כי הכוונה הראשונית היתה למתנה וכי עו"ד ג. עצמו לא העביר כסף. מציין גירסה אחרת של המבקש כאילו ביום 6.11.90 חתם עם המנוחה על זיכרון דברים בענין רכישת דירת המגורים ותשלום תמורה  ורק ביום 16.6.91 חתמו במשרד עו"ד ג. על הסכם המכר לפיו רכש הזכויות תמורת 56,250 דולר. העיסקה לא דווחה במועד החוקי (45 יום) אלא שנתיים לאחר מיכן ביום 12.10.93.  מציין כי מכתב העיכוב שכתב  המבקש הינו מיום 27.3.91 – לכאורה 3 חודשים לפני חתימת העיסקה, דבר תמוה לכשעצמו. לטענתו ביום 12.7.93 דווח לרשות המס על ההעברה ללא תמורה של בית המגורים אליו,  עוד בטרם דיווח עו"ד ג. על העיסקה בין המנוחה למבקש.
7. דוחה טענת המבקש כי העסקה בוטלה לאור חיוב במס שבח. לא הומצא אישור מרשויות המס על חיוב העיסקה במס שבח ,אלא רק מכתב עו"ד ג. המופנה למבקש, למרות שהמנוחה היא המוכרת החייבת בתשלום מס שבח. עו"ד ג. התחמק מהשאלה מדוע לא שלח מכתב למנוחה, וטען כי מדובר בעיסקת מתנה לאחר שהמכר בוטל.  המבקש החתים את המנוחה על צוואה שהיא מורישה לו, לאחר שנודע לו כי המנוחה העבירה את בית המגורים ללא תמורה למשיב. מציין כי גם א.ע. העיד ,כי המבקש סיפר לו מיד לאחר ששמע, כי המנוחה העבירה לו את כל זכויותיה בבית המגורים ללא תמורה  ונלקחה לעו"ד ג. לחתום על צוואה. הצוואה נחתמה בשנת 1995 שלא ברצון המנוחה, אלא עפ"י דרישת המבקש. המבקש לא הביא ראיה לביטול עיסקת המכר, על מנת להוכיח כי הצוואה נחתמה מיד ובסמוך לביטול העיסקה. כאשר בינואר 1994 קיבלו הודעת חיוב ובינואר 1995 חתמה על צוואה, לאחר שנה.  המבקש לא הצליח להרים נטל ההוכחה כי שילם למנוחה עבור חלקם של האחים בבית וכי המנוחה העבירה כספים לאחיו ואחיותיו.
8. באשר לטענת הויתור על חלקו בבית המגורים- לטענתו מעולם לא חתם על מסמך "הסכם דברים"- מת/4. מפנה למב/3 נספח ז' להשוואה כי אין מדובר בחתימתו. לטענתו נכפה עליו להעביר את חלקו ללא תמורה בנכס הירושה שקיבל מאביו(1/20) והתגורר במחסן הסמוך לבית המגורים. המבקש ניתק את המים והחשמל מהמחסן במטרה שיחתום על הויתור והובא בעל כורחו לעו"ד ג. לחתום על יפוי כח. לא חתם על דיווח למס שבח בגין העברה ללא תמורה ומאז חלפו 24 שנים והמבקש לא עשה דבר בעניין. אין המדובר בהעברה מרצון. מפנה למת/4 נספח ז- עותק מהתחייבות המבקש מיום 9.7.91 לחיבור החשמל למחסן בו התגורר. עו"ד ג. העיד כי אין לו בתיק יפוי כח ולא טיפל בהעברה ללא תמורה מהמשיב למבקש. העיד כי אינו זוכר שהמשיב חתם בפניו על יפוי כח בלתי חוזר, שנטען כי נחתם ע"י המשיב, בפני עו"ד ג. ביום 16.6.91.למרות החלטת בית המשפט מיום 10.2.15 המבקש לא המציא את יפוי הכח החתום המקורי עד ליום 29.6.15.