פס"ד בתביעה לתשלום כספים מכוח "הסכם חיים משותפים"

התובעת והמנוח, *** ז"ל, ניהלו קשר זוגי משך כעשור, משנת 2012 ועד למועד פטירתו של המנוח ביום 11.5.2022.  בשנת 2014, חתמו התובעת והמנוח על "הסכם חיים משותפים", הסכם שלא אושר בבית המשפט, במסגרתו נקבע הסדר הפרדה רכושית מוחלטת ביחס לרכוש שצבר כל אחד מהם, הן לתקופה הקודמת לתחילת הקשר והן במהלך הקשר הזוגי. בצד הסדר ההפרדה הרכושית המוחלטת, התחייב המנוח, כי במקרה של פרידה, ישלם לתובעת כספים, כאשר חלקם ישולמו לידיה מיד עם קרות אירוע הפרידה וחלקם ישולמו לידיה לתקופה של שנתיים ממועד הפרידה.

לאחר מות המנוח, הגישה התובעת תביעה כספית בסך של 2,551,000 ₪, סכום המגלם לטענתה את כל החיובים הכספיים בהם התחייב המנוח כלפיה במסגרת ההסכם. התובעת מבססת את התביעה על פרשנות המילה "פרידה" בהסכם, כך שהחיובים הכספיים בהם התחייב המנוח במסגרת ההסכם, יחולו במקרה של פרידה גם עקב מוות.

שתי שאלות מרכזיות מתעוררות בהליך שבפניי ואלה הן:

האחת, מה היה אומד דעתם של בני הזוג בעת שחתמו על הסכם חיים משותפים? האם כוונת בני הזוג בהסכם היתה, כי משמעות המילה "פרידה" איננה רק פרידה זוגית בחייהם אלא גם "פרידה עקב מוות" של מי מהם, כך שבעקבות מות המנוח, החיובים הכספיים שנקבעו בהסכם חלים על עיזבונו?

השנייה, באם תתקבל פרשנות התובעת להסכם, או אז מתעוררת שאלה נוספת והיא – האם הוראות ההסכם, שהוא הסכם חיים משותפים, כולל "הוראות הורשתיות" ועל כן הוראות אלה בטלות על פי סעיף 8 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965?

רקע עובדתי תמציתי  

1. המנוח והתובעת (לעיל ולהלן: בני הזוג) חיו יחד כבני זוג במשך כעשור, כאמור משנת 2012 ועד ליום 2022/--/-- מועד פטירתו של המנוח. מהקשר הזוגי נולדו לבני הזוג שני ילדים: א' בן כ- 11 שנים; ו- י' בן כ- 10 שנים. פער הגילאים בין התובעת והמנוח היה פער משמעותי של 15 שנים. המנוח הלך לעולמו כשהוא בן 65 שנים ואילו התובעת היתה בת 50 שנים.

    

2. הנתבעת 1 היא גרושתו של המנוח; והנתבעת 2 היא בתו של המנוח מנישואיו הראשונים עם הנתבעת 1. הנתבעות 1 ו- 2 ירשו חלק מעיזבון המנוח על פי צוואת המנוח שקוימה ביום 22/-/--.

    

3. המנוח היה יזם מקרקעין והתקשר באמצעות חברות שבשליטתו במספר הסכמים לביצוע פרויקטים של תמ"א 38/2 (הריסה ובנייה), ובהם: פרויקט ברח' *** בתל-אביב, פרויקט ברח' *** בתל-אביב ופרויקט ברח' *** בתל-אביב.

    

4. ביום 22.10.2019, ערך המנוח צוואה בפני שני עדים. חלק הארי של העיזבון ציווה המנוח לשלושת ילדיו בחלקים שווים ביניהם [שני ילדיו מנישואיו לתובעת והנתבעת 2]; לתובעת ציווה המנוח רכב ומנה בסך של 3,000,000 ₪ סכום אשר מיועד לטובת רכישת דירה; לנתבעת 1 ציווה המנוח מנה בסך של 250,000 ₪.