ת"ט 21066-05-16 עיאיידה נ' עבד אל האדי

תיק הוצאה לפועל שבכותרת נפתח לביצוע 3 המחאות, שתיים מהן על סך של 7,500 ₪ (ז.פ. 25/8/12 ו-25/9/12) ואחת על סך של 2,200 ₪ (ז.פ. 20/7/12). כל ההמחאות נמשכו מחשבון המתנגדת בבנק לאומי סניף פרדיס, ומספריהן עוקבים. 

לפניי מונחת כעת התנגדות לביצוע השטרות, ובמסגרת התצהיר התומך בה טענה המבקשת כי כנגד ההמחאות נשוא התיק העבירה לתובע העברה בנקאית וזה הבטיח להשיב ההמחאות אך לא השיבן. עוד טענה שם כי מכתבי דרישה כבר הוצגו לה בעבר על ידי ב"כ הובע ולאחר שהעבירה מסמכים אל ב"כ התובע אישר התובע כי יקרע את השיקים או ישיבם למבקשת, אך לבסוף הגישם ללא הצדקה.

הבקשה עצמה (הנתמכת בתצהיר האמור) נוסחה על ידי בעלה של המבקשת, וזה טען שם כי ההמחאות נמסרו במסגרת עסקה שנערכה בינו לבין התובע לאספקת אבן מחברון, כי במעמד קבלת הסחורה העביר לידי התובע שיקים של רעייתו, וכי לאחר מכן ביצע העברת כספים בהעברה בנקאית והתובע אמור היה לקרוע את השיקים או להשיבם אך תחת זאת בחר להגישם לביצוע כדי לקבל את הסכום פעמיים.

אל הבקשה צורפו מכתבי דרישה מטעם ב"כ התובע מיום 14/11/12, האחד - ביחס לשני שיקים בסך של 7,500 ₪ שהם מבין השיקים המבוצעים כאן, והשני בגין המחאה בסך של 10,000 ₪ שאינה מבין השיקים נשוא התיק. כמו כן צורף אל ההתנגדות מסמך בשפה הערבית אשר תוכנו תורגם על ידי מתורגמן ביהמ"ש במועד הדיון, ותחת בחינת התרגום על ידי ב"כ התובע כך –

"בשם אלוהים הרחום והחנון, התאריך: 20.11.12, אני החתום מטה חנויות אבו עמאר לפרעון (ברטעה), (לצדק ולאמונה). אני פארס נדיר עבד אלהאדי שהאדון אכרם מוחמד יאסין יביא לי מחברון את ההעברות הבאות:

1. בתאריך 24.4 (2,500) שקל.

2. בתאריך 31.5 (2,500) דולר.

3. בתאריך 12.6 (2,500) שקל.

4. בתאריך 15.8 (4,900) שקל.

5. ב- 26.10 (4,600) שקל."

(להלן: המסמך)

במהלך הדיונים שנערכו לפניי נחקרה המבקשת אודות האמור בתצהירה וכן לעניין העבודות הנוגעות לעסקה ולתשלומים הנטענים (בדיון הראשון שימש בעלה כמתורגמן עד שביהמ"ש קבע כי התרגום מכיל עובדות מפי הבעל וקבע מועד נוסף, ובדיון השני תורגמה החקירה בעזרת מתורגמן מטעם ביהמ"ש).

המבקשת אישרה כי את ההמחאות נשוא ההתנגדות מסרה בידי נהג התובע בד בבד עם קבלת הסחורה. לשיטתה ההמחאה בסך של 2,200 ₪ נועדה להסדיר את תשלום ההובלה ואילו שתי ההמחאות האחרות מיועדות לסילוק עלות הסחורה. המתנגדת טענה כי ההמחאות נמסרו כערבון וכי הוסכם כי היא ובעלה יסדירו את התשלום בהגיע מועד הפרעון באמצעות העברה בנקאית. עוד טענה כי המועדים שננקבו בהמחאות הם תאריכים עתידיים ביחס למועד האספקה, וכי מעולם לא הלין התובע על מסירת ההמחאות כאמור. המבקשת טענה כי את הסכומים הנקובים בהמחאות רשם בעלה והיא עצמה חתמה על ההמחאות, וכי בעלה בקיא ממנה בפרטי העסקאות.

כאן המקום לציין כי בעלה של המבקשת בחר שלא להחקר במסגרת הדיון בהתנגדות הגם שהבקשה עצמה נוסחה על ידו בגוף ראשון, והגם שניתנה לו הזדמנות להחקר כאן אודות האמור בבקשה, בין היתר בשים לב לעובדה שבבקשה עובדות ופרטים שאינם מוצאים ביטוי בתצהיר, ונוכח בקיאותו וזמינותו כאן.

לטענת המבקשת מלבד ההמחאות נשוא תיק זה היה קיים חוב נוסף בגין המחאה על סך של 10,000 ₪ הנזכרת במכתב דרישה מטעם ב"כ התובע וזה ניתן בגין סחורה שסופקה לאדם בשם רפיק עבדאלהאדי. עוד טענה כי את ההעברות המצוינות במסמך ביצעו היא ובעלה, והמסמך נרשם על שמו של בעלה נוכח העובדה שהוא מי שעמד בקשר עם המשיב ולא היא. לשיטתה, הסכום שנקוב במסמך גבוה מהסך של 15,000 ₪ (הסכום הנקוב בשתי ההמחאות שצוינו במכתב הדרישה של ב"כ התובע) הואיל והחוב הכולל עמד על כ- 27,000 ₪ שכן זה כלל את הסכום שהיה חב בו אותו רפיק עבדאלהאדי, וכי היא ובעלה פעלו בהתאם לדרישותיו של התובע בעניין.

בסה"כ ולאחר ששמעתי את חקירת המבקשת מצאתי כי רב הנסתר על הגלוי בהתנגדות שלפניי.

כך, לא ברור באיזו שנה בוצעו, אם בוצעו, ההעברות המפורטות במסמך (שכן שנת הביצוע אינה נקובה שם), כשם שלא ברור מתרגומו האם זה בא לאשר כי בוצעו העברות זה מכבר (שאז מועד ביצוען צריך היה להיות לפני מועד הפקת המכתב ובהתאמה לכל המאוחר במהלך שנת 2012) או שמא כוונת הדברים להעברות עתידיות שאמורות להתבצע לאחר מועד עריכת המכתב.

אם מתייחס המסמך להעברות שבוצעו זה מכבר במועד עריכתו – הרי שההעברות בוצעו לכאורה בין יום 24/4/12 (לכל המאוחר) ועד ליום 26/10/12.