מדינת ישראל נ' שניאור

בתאריך 27.03.18 זיכיתי מחמת הספק את הנאשמת מהעבירות המיוחסות לה. להלן נימוקי הכרעת הדין.

כללי

1. כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום בגין עבירות של התנהגות הגורמת חבלה לגוף בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, אי מתן זכות קדימה להולך רגל תוך סיכון הולך רגל (נסיבות מחמירות) בניגוד לתקנה 67 לתקנות התעבורה, נהיגה רשלנית עבירה בנגוד לסעיף 62(2) ו-סעיף 38(2) לפקודת התעבורה ואי מסירת פרטים בתאונה עם נפגעים, עבירה בניגוד לתקנה 144א(3) לתקנות התעבורה.

    

   על פי עובדות כתב האישום ביום 07.02.16 סמוך לשעה 18.15, נהגה הנאשמת ברכב פרטי מסוג פורד מס' 21-960-76 (להלן: "הרכב") בקריית מוצקין, רח' החשמונאים והגיעה סמוך לבית מס' 86. הכביש במקום הינו דו סטרי מופרד ע"י שטח הפרדה בנוי דו נתיבי, כביש תקין, שדה ראייה פתוח למרחק 31 מטר, במרכז הצומת כיכר, במקום ישנו מעבר חצייה הנראה לעין (להלן: "מעבר החצייה"). אותה עת הולכת הרגל הגב' פלונית (להלן: "הולכת הרגל" או "פלונית") , חצתה את הכביש משמאל לימין ביחס לכיוון נסיעת הנאשמת, והספיקה לחצות את חלקו הראשון של מעבר החצייה, עברה את שטח ההפרדה הבנוי והספיקה לחצות 5.8 מטר מחלקו השני של מעבר החצייה עד שנפגעה מרכב הנאשמת.

    

   נטען כי הנאשמת נהגה רכבה ברשלנות בכך שלא שמה לב לדרך ולא הבחינה בהולכת הרגל הנ"ל, לא אפשרה לה להשלים החצייה בבטחה, ופגעה בה (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נחבלה הולכת הרגל בגופה ונזקקה לטיפול רפואי. עוד נטען, כי הנאשמת בהיותה מודעת לעובדה שהייתה מעורבת בתאונה, עזבה את המקום מבלי למסור פרטיה כנדרש בחוק.

    

    

   לא שנויים במחלוקת

2. העובדה שהולכת הרגל נפגעה מרכב על מעבר החצייה או בסמוך לו.

3. תוצאות התאונה.