מדינת ישראל נ' פלוני

ההדגשות כאן ולאורך הכרעת הדין שלי - צ.מ.

פקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961 (תקרא להלן : "פקודת התעבורה").

תקנות התעבורה תשכ"א - 1961, (ייקראו להלן : "תקנות התעבורה").

חוק העונשין, התשל"ז - 1977 , (יקרא להלן : "חוק העונשין").

חוק סדר הדין הפלילי {נוסח משולב}תשמ"ב- 1982 (ייקרא להלן "חסד"פ").

לאחר ששמעתי העדויות, בחנתי חומר הראיות, לרבות טיעוני הצדדים, הוראות החוק והפסיקה המחייבת, ובהמשך לנאמר בהחלטתי מיום 28.12.21 בטענת ההגנה ולפיה "אין על הנאשם להשיב לאשמה", החלטתי לזכות את הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום, כדלקמן:

זיכוי הנאשם, זיכוי מוחלט מהעבירה של אי מתן זכות קדימה להולך רגל שעמד על המדרכה, בניגוד לתקנה 67 (א1) לתקנות התעבורה סמל סעיף 7041.

זיכוי הנאשם, מחמת הספק מיתר העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ומאחריותו לתאונה:

מעבירה של נהיגה בקלות ראש - עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, סמל סעיף 7137 ביחד עם סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה סמל סעיף 2029

וכן מעבירה של התנהגות הגורמת נזק - עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה סמל סעיף 2425.

כמו כן, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשת המאשימה ולהרשיע את הנאשם בעבירה הנוספת אשר לא יוחסה לו מלכתחילה בכתב האישום, עת לא האט/ או עצר בהתקרבו למעבר חצייה בניגוד לתקנה 52 (6) לתקנות התעבורה.

להלן הנימוקים להכרעת הדין: