מדינת ישראל נ' כהן

הנאשם זכאי מחמת הספק.

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון הולך רגל החוצה במעבר חציה (נסיבות מחמירות) ונהיגה בקלות ראש הגורמת חבלה של ממש. מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 19.12.16 שעה 11.30 או סמוך לה נהג הנאשם משאית משא רכין (להלן: "המשאית") ברחוב עזרא בבני ברק וביקש לפנות שמאלה בצומת לעבר רחוב חזון איש (להלן:" הצומת"). בחזית המשאית מצויים שני צירים ועליהם 2 זוגות גלגלים קדמיים. (גלגל מצמד הגלגלים בקדמת המשאית יכונה להלן: "גלגל קדמי – קדמי"; גלגל מצמד הגלגלים המצויים מעט מאחור יכונה להלן: "גלגל קדמי – אחורי"). בהגיע הנאשם לנתיב השמאלי בצומת, המיועד לפנייה שמאלה, עצר באור אדום כאשר חלק מן המשאית היה על מעבר החצייה המיועד להולכי רגל. על פי הנטען בכתב האישום חצה אותה שעה הנפגע את מעבר החצייה, או סמוך לו, מימין לשמאל כיוון תנועת המשאית. בהתחלף האור ברמזור בכיוון נסיעתו לירוק החל הנאשם לפנות שמאלה, פגע בנפגע וגרם לו חבלות קשות (שבר פתוח ומעיכה בשוק וקרסול שמאל וריסוק עצמות בכף רגל שמאל). בעקבות הפגיעה הקשה נותח הנפגע. רגל שמאל שלו נקטעה מתחת לברך והוא אושפז עד 2.1.17.

2. הנאשם כפר באחריותו לתאונה ובעקבות זאת נשמעו ראיות.

3. שני עדי התביעה המרכזיים היו הבוחן מר זיו טרבלוס ( להלן: "בוחן המשטרה") שחקר את נסיבות התאונה וקצין המשטרה רפ"ק גרינלוונד שערך שימוע לנאשם.

4. במסגרת עדות בוחן המשטרה הוצג סרטון שנתפס מבית עסק סמוך ( להלן: "הסרטון"). הבוחן ציין כי בסרטון ניתן להבחין במשאית הנאשם נעצרת בצומת כאשר הציר השני שלה על קו העצירה וחזיתה מכסה כמעט את כל מעבר החצייה (ע' 6 ש' 2-3). לדבריו ניתן להבחין בסרטון בנפגע חוצה את הכביש מימין לשמאל כאשר כלי הרכב עומדים. בשלב מסוים מתחילה תנועה של כלי הרכב בצומת, לרבות המשאית שהחלה בפניה שמאלה אך נעצרה מספר שניות לאחר מכן, בעקבות התאונה (ע' 6 ש' 2-8). מעדות בוחן המשטרה עולה כי המשאית הוזזה מעט על מנת לחלץ את רגלו של הנפגע שנלכדה תחת גלגל קדמי אחורי שמאלי של המשאית. הבוחן ציין כי המשאית, בשל האופן בו עמדה, הסתירה להולך הרגל את הרמזור להולכי רגל ( ע' 6 ש' 15-17). בהתייחס לשדה הראיה של הנאשם ציין בוחן המשטרה כי בשל האופן בו עמדה המשאית בצומת היה לנאשם קושי מסוים להבחין בתנועה מימינו, אך בסיוע המראה הפנורמית ניתן היה להבחין בהולכי רגל החוצים את הכביש משני הכיוונים ( ע' 6 ש' 20-24).

5. במסגרת חקירתו הנגדית עומת הבוחן עם אפשרות כי הולך הרגל הנראה בסרטון אינו הנפגע וכי הנפגע חצה את הכביש משמאל לימין כיוון תנועת המשאית. בוחן המשטרה ציין כי כיוון שהנאשם העיד כי לא הבחין, עד הפגיעה, בנפגע הרי שמדובר בהשערה. הוא הוסיף כי אילו היה הנפגע מועד, הוא היה נופל כשפלג גופו העליון כלפי המשאית ולא לאחור. במקרה כזה גם רגלו לא הייתה נלכדת מתחת לגלגל ( ע' 8 ש' 30-32). בוחן המשטרה נשאל כיצד הוא יכול להיות בטוח כי מי שנצפה חוצה את הכביש מימין לשמאל הוא אכן הנפגע. הוא אישר כי זולת קיומה של התאמה בין מבנה גופו של מי שנצפה חוצה את הכביש בסרטון למבנה גופו של הנפגע " לא עשיתי זיהוי על מנת לאשר שהולך הרגל בסרטון הוא הנפגע" ( ע' 9 ש' 24). עם זאת טען כי מדובר במסקנה לוגית מתחייבת. לדבריו: "רואים בסרטון שהמשאית נוסעת קדימה עוד לפני שהוא חוצה אותה, אם הוא היה חוצה מהצד השני וזה לא הבן אדם שניהם היו נפגעים" ( ע' 9 ש' 4-5). במלים אחרות, התביעה שללה את התזה לפיה הנפגע נפגע בעת חציית הכביש משמאל לימין משום שבמקרה כזה, ולאור האמור בסרטון, סביר היה לצפות לשני נפגעים בתאונה בעוד שכידוע רק הנפגע נפגע בתאונה.

6. כאשר נשאל בוחן המשטרה כיצד הגיע הולך הרגל שחצה מימין (ועל פי הנחת בוחן המשטרה – הנפגע) למרחק של 3 מ' מחזית המשאית כשרגלו נתונה תחת גלגל שמאלי קדמי -אחורי השיב בוחן המשטרה כי הנפגע חצה מימין לשמאל, כפי שניתן לראות בסרטון וכי הוא "נפגע ככל הנראה מפינה קדמית שמאלית, איבד שיווי משקל, נפל והרגל נכנסה בין הגלגלים" ( ע' 9 ש' 11-12). בוחן המשטרה ציין גם כי "אם הגלגל הקדמי היה עולה עליו היו סימנים על הגלגל" (ע' 9 ש' 12). בוחן המשטרה ציין כי בעקבות הפגיעה של הנפגע בחלק הקדמי – שמאלי של המשאית אמור הנפגע להיות מועף לכיוון החציה שלו, כלומר שמאלה (ע' 9 ש' 14-18). לטענת הבוחן, ככל שהנפגע היה זה שחצה את הכביש מימין לשמאל, כפי שנצפה בסרטון, הרי שהנאשם אחראי לתאונה שכן מצופה כי הנאשם יסתכל במראות וישים לב לשטחים מתים, במיוחד לאור האופן בו העמיד הנאשם את המשאית בנתיב לפנייה שמאלה (ע' 10 ש' 19-20).

7. רפ"ק גרינוולד ערך שימוע לנאשם יום לאחר התאונה. בין הצדדים התגלעה מחלוקת בנוגע לקבילות טופס השימוע [ ת/19]. התביעה טענה כי ראוי לקבל את המסמך מכוח סעיף 11 לפקודת הראיות. ההגנה טענה כי מדובר במסמך שאינו קביל הואיל והנאשם לא הוזהר בדבר זכותו לא לפצות פה בחקירה ולהיוועץ בעו"ד. בהחלטתי קבעתי כי קבילותו של ת/19 תידון בהכרעת הדין וכך אעשה. על מנת להבהיר את חשיבות ת/19 לביסוס עמדת התביעה אציין כי במסגרת מסמך זה נרשם לכאורה מפי הנאשם כי הולך הרגל ירד באור אדום למעבר החצייה "והטעות היחידה הייתה שהפרייבט שהיה מצד ימין שלי [מוניתו של ע"ת 1 – ד.ס.] נתן לו לחצות באור אדום ואני התחלתי להתדרדר, להתחיל לנסוע כי היה ירוק ולא ראיתי אותו בשדה הראיה שלי... הפרייבט [ המונית -ד.ס.] רצה לנסוע בירוק שהיה לו ועצר ונתן לו לעבור ופה הטעות כי הוא לא היה בשדה הראיה שלי במראות וזה לפי מה שאני מבין"