1.תביעה שהגיש התובע ובה עתר לפצותו (ללא הוכחת נזק) בגין לשון הרע שעפ"י הנטען הוציא הנתבע על התובע ב-"תגובית" שפירסם הנתבע ברשת הפייסבוק.
2.התובע עותר לחייב את הנתבע לפצותו בסך 100,000 ₪. עפ"י התובע, מגיע לו מלוא הפיצוי ללא הוכחת נזק המגיע כדי 140,000 ₪ לאור "הכוונה לפגוע" בתובע, אך למרות זאת, העמיד התובע את סכום תביעתו ע"ס 100,000 ₪ משיקולי אגרה. הפיצוי נתבע אפוא בהתאם לסעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק").
3.על תוכן הפרסום, מיקומו ונסיבותיו - אין מחלוקת; כידוע, בעידן הרשתות החברתיות ניתן לרקום חברות ללא היכרות אישית. בעלי הדין אינן מכירים האחד את משנהו היכרות אישית אולם הם קשרו ביניהם יחסי חברות ברשת "הפייסבוק" (ראו הסכמת הצדדים בעמוד 6 שורה 23 לפרוטוקול). אין מחלוקת בין הצדדים (כפי שעולה מהסכמתם בעמוד3 לפרוטוקול) כי בחודש 7/2014 בעיצומו של מבצע "צוק איתן", דף פייסבוק ששמו "חרם על חדשות ערוץ 2 וחדשות ערוץ 10" שיתף דף שכותרתו "מתנתקים מן התקשורת הישראלית" ובו צילום מאמר פרי עטו של העיתונאי גדעון לוי מעיתון הארץ. מנהל דף הפייסבוק "חרם על חדשות ערוץ 2 וחדשות ערוץ 10" רשם בהתייחס למאמר של גדעון לוי " גדעון לוי מחבל של החמאס או לא". עיון בתגוביות לפרסום הנ"ל מעלה כי התנהל דיון ער מאד ע"י מספר רב של משתתפים. אחת התגוביות שהועלו בדף הנ"ל ("חרם על חדשות ערוץ 2 וחדשות ערוץ 10") היא התגובית שרשם הנתבע, מושא התביעה, וזו לשונה:
" מוטי מרקוס האדם הזה שמאלני קיצוני שתומך בערבים. מנהל סניף סופר פארם. אני סומך עליכם אחים ואחיות בדם הימני שלנו, שתדעו לפתוח עליו ולהגיע עד לסניף שלו, לזבל יהודי שמאחל מוות לחיילים שלנו".
4.אין חולקין כי התגובית לא קיבלה אף "לייק" ואיש מן המשתתפים לא הגיב לה. הפוסט עצמו זכה ל- 135 לייקים עד למועד שבו הודפס הפוסט ע"י הנתבע (ראו העתק מן הפוסט והתגובית שצורפו כנספח 1 לתצהיר הנתבע).
5.התובע טוען כי מדובר בתגובית המהווה "לשון הרע", המזכה אותו בפיצוי הנדרש. עפ"י התובע, התגובה באה על רקע ויכוח בין הצדדים "שפרץ" באמצעות המקלדת והוא התנהל בפייסבוק. התובע טען כי בתקופה הסוערת של מבצע צוק איתן, "בהתכתבות אחרת מזו שבגינה הוגשה התביעה" (סעיף 6 לכתב התביעה) התבטא הנתבע באופן מסית וגזעני כלפי ערבים, והתובע השיבו כי "אין הגיון במשפט הזה". לטענת התובע אף מגיבים אחרים הסתייגו מן הדברים שכתב הנתבע. לאחר מכן העלה הנתבע את התגובית הנ"ל במסגרת השיח שהתנהל אודות אמנון לוי בדף הפייסבוק "חרם על חדשות ערוץ 2 וחדשות ערוץ 10".
6.בכתב התביעה טען התובע כי החשיפה לתגובית היתה רחבה (אלפי אנשים – ראו סעיף 29 לכתב התביעה), מאחר ותגובות מופיעה בצמוד לפוסט עצמו. הגם שהתובע טען בכתב התביעה, כי התגובית עצמה זכתה ל- 150 לייקים (סעיף 18 לכתב התביעה), במהלך הדיון חזר בו התובע מטענה זו וטען כי הפוסט עצמו (להבדיל מהתגובה לו) זכה בשלב מסויים (בחלוף מספר שעות מפרסומו) ל- 150 לייקים. התובע טוען כי עצם כתיבת תגובית זו מתחת לפוסט הדן בעניין מאמריו של העיתונאי גדעון לוי וח"כ חנין זועבי (בשל הדעות שמשמיעים השניים- כך עפ"י כתב התביעה), העצים את לשון הרע שהוצא על התובע שכן "עצם שרבוב התובע עם מר גדעון לוי וח"כ חנין זועבי בהקשר של שנאת ישראל או שיתוף פעולה עם האויב כבר יוצר לשון הרע בגלל ההקשר" (סעיף 18 לכתב התביעה) .
7.התובע טען כי הוא שירת בחיל האויר, שירת במילואים ומעולם לא התבטא כנגד צה"ל. כאמור, התובע עתר לפצותו בסך 100,000 ₪ מאחר והנתבע פגע בשמו הטוב של התובע בזדון ובכוונה לפגוע.
8.בכתב ההגנה, לא חלק התובע על הפרסום. כאמור, באשר למקום הפרסום ונסיבותיו אין מחלוקת בין הצדדים.
9.הנתבע טען כי הפרסום נעשה, בימים סוערים בהם התנהל מבצע "צוק איתן". ראשית, טען הנתבע כי הפרסום הינו "זוטי דברים" שאינו אלא "גידוף סר טעם על רקע ויכוח פוליטי בתקופה רגישה" (סעיף 9 לכתב ההגנה).