י. ד. נ' לאומית שירותי בריאות

החלטה זו הינה בשאלת אחריות הנתבעת לאירוע הרפואי המצער שנגרם לתובע

1.התובע יליד 14.10.1957 עלה לארץ מאוזבקיסטן בשנת 1992. חבר קופת חולים לאומית. ביום 15.11.08 פונה התובע לבית החולים וולפסון בשל חולשה בפלג גוף ימין והפרעות בדיבור. עם קבלתו בוצעה לו בראשו בדיקת CT שהדגימה דמם בגרעיני הבסיס משמאל ופריצת דם למערכת החדרים. מדובר במה שנקרא "אירוע מוחי". לאחר האירוע נותר התובע כמי שהינו בעל נכות נוירולוגית צמיתה בהיקף 70% - 60% לפי סע' 29(1)(א)(III) לתקנות המל"ל – המיפלגיה קשה משמאל וכן 60% - 80% לפי סע' 29(7)(ב)(I) לתקנות המל"ל – אפזיה מעורבת קשה עם קשיים באפשרות תקשורת עם הזולת כאשר משמעות הדברים הינה הפרעה קשה ביותר בדיבור. התובע סובל בנוסף מקושי בתנועה, מתהלך בצליעה ניכרת ובעזרת מקל ונזקק באופן ממשי לעזרת הזולת בכול פעולות היום יום. במסמכי האשפוז בביה"ח צוין כי האירוע הרפואי נגרם כתוצאה מיתר לחץ דם. הצדדים חלוקים על הסיבה בעטיה נגרם האירוע הרפואי כאשר לטענת התובע אם רופא המשפחה בקופת החולים הנתבעת, (להלן: "הקופה" או "קופת החולים" או "הנתבעת"), היה פועל ומטפל בו כמו שמקובל וכראוי, לא היה מצוי הוא ביתר לחץ דם שהביא לאירוע המוחי. מנגד טוענת קופת החולים כי הטיפול שניתן היה הטיפול הראוי והנכון בנסיבות ושאין ללמוד מרישום בית החולים על כי האירוע נגרם בשל יתר לחץ דם.

2.השתלשלות הדברים הכרונולוגית מתחילה בכך שהתובע, אשר שנים רבות לא הגיע לקבלת טיפול רפואי, פונה לרופא בביקור ראשון מזה שנים מאז פניה לרופא מומחה בשנת 2000, ביום 29.4.07, (להלן: "הביקור הראשון"), לרופא קופת החולים הנתבעת, ד"ר אלכסנדר ברוסובנסקי, (להלן: "הרופא" או "רופא המשפחה"). התלונה הייתה בעניין לא ברור, "מדבר בזמן שינה, מזיז רגלים בזמן שינה, לדברי אשתו" נרשם ש"מרגיש כאבים בבטן בזמן שרעב החולפים אחרי האוכל ושסובל הרבה שנים מצרבת". הרופא ביצע בדיקה כללית כעולה מהרשומה ולפיה אין מה לציין בקשר לרושם כללי, ריאות, לב ובטן, כי הדופק הינו 80 ולחץ הדם הינו 140/85, (ממ"כ, לצורך הנוחות מכאן ואילך ערכי לחץ הדם שירשמו יהיו במספרים ללא תוספת הרישום "ממ"כ"). נרשם כי התובע הופנה למדידת ל"ד ודופק, הופנה לגסטרולוג והופנה לנוירולוג.

3.ביום 9.5.07 פנה התובע לנוירולוג שהפנה אותו לבדיקות מעבדה שבוצעו ביום 13.5.07. ביום הביקור אצל הנוירולוג, כשעה לאחר מכן, חזר התובע לרופא המשפחה לביקור שני, (להלן: "הביקור השני"). בביקור זה נרשמו ממצאים של מעקב עצמי של התובע שביצע בדיקות לחץ דם עצמיות בביתו שנמצאו: 140/90, 167/102, 157/102, 130/101, 125/84, 146/96, 136/100, 137/93, 170/104, 165/109. באותו מועד הרופא ערך מדידה משלו, 140/90 ודופק 84. הרופא הפנה את התובע לעריכת ניטור לחץ דם 24 שעות, המכונה בדיקת "הולטר לחץ דם", (להלן, גם, "הולטר").

4.ביום 13.5.07 ביצע התובע את בדיקות המעבדה אליהם הופנה בידי הנוירולוג (ושנמצאו תקינות). באותו יום, ערך התובע את ביקורו השלישי אצל הרופא, (להלן: "הביקור השלישי"). התובע התלונן על כאבים בכתף ולפיכך הופנה לאורתופד. הרופא ערך מדידת לחץ דם שהעלתה לחץ דם של 140/90. עוד צוין כי בדיקת ההולטר נקבעה ליום 27.5.07.

5.ביום 4.6.07 חזר התובע לרופא לאחר ביצוע בדיקת ההולטר, (להלן: "הביקור הרביעי"). הרופא תיעד ביצוע בדיקת הולטר לחץ דם והתוצאה, 79% הצלחה, 138/86 ממוצע ודופק ממוצע 88.

6.התובע ביקר אצל גסטרולוג וחזר ביום 15.7.07 לרופא, (להלן: "הביקור החמישי"). במועד זה נרשם הטיפול שנערך אצל הגסטרולוג. נרשמו תלונות בתחום זה. הרופא מדד את לחץ הדם של התובע שנמצא 140/80. ישנה הפניה נוספת לביקורת בתחום הגסטרולוגיה.

7.ביום 15.11.07 פונה התובע לבית החולים וולפסון ושוחרר לאחר האירוע המוחי שאליו נקלע ביום 23.11.07 לשיקום, כאשר למרבה הצער נותר הוא בנכות צמיתה ממשית שגרמה להגבלה רבה ולמעשה נזקק התובע מכאן ואילך לעזרת אחרים.

8.התובע טוען כי הרופא פעל ברשלנות, כאשר לא טיפל באופן זהיר וסביר ביתר לחץ הדם שבו הוא היה מצוי, כשלשיטת התובע הרשלנות הנטענת הינה מהחל ועד כלה, בכול דבר וענין, כאשר מנגד הנתבעת מכחישה את טענות התובע, הן לגבי הרשלנות הנטענת והן לגבי הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי בינה לבין האירוע המוחי. כפי שיפורט להלן, מסקנתי הינה כי נפל כשל בטיפול הסביר והראוי לתובע בנסיבות כפי שהובאו בפני, כאשר עיקר הכשל היה באי שקלול כל הנתונים הרלבנטיים בחשבון בעת הטיפול הרפואי בביקורים אצל הרופא וזאת גם אם אקבל את טענתו של רופא המשפחה לביצוע פעולות שלא נרשמו ברשומות. כפי שיפורט להלן מסקנתי הינה שהתובע עמד בנטל השכנוע לכך שהטיפול הרפואי שניתן לו סטה מהטיפול הסביר והנכון בנסיבות. בהמשך, ידון נושא הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי לאירוע המוחי שנגרם.