פסק דין בעניין ביטול צו עקב אי-מתן זכות טיעון

בתיק דנן הגישו המבקשים בקשה לביטול צו לסילוק יד שהוצא מכוח חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע) תשמ"א 1981 )להלן: "החוק"). יחד עם הבקשה הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע הצו עד למתן החלטה בה. ביום 29.7.2019 ניתן על ידי צו ארעי לעיכוב ביצוע הצו. הבקשה הועברה לתגובה ותשובה והתיק נקבע לדיון בבקשה לסעד זמני ביום 1.8.2019.

המבקשים העלו טענות כבדות משקל נגד תקינות הליך הוצאת הצו ותוקפו. בין היתר, טענו כי מדובר בצו כללי שאינו מופנה אליהם ואינו מפרט את תיאור המקרקעין במדויק. לטענתם, הם סברו כי הכוונה לסילוק חפצים שהיו בשטח הציבורי ואלה פונו. עוד טענו, כי לא ניתנה להם הזדמנות להשמיע את טענותיהם בפני הממונה טרם הוצאת הצו וכי מתן הזדמנות כזו הינה תנאי קונסטיטוטיבי להוצאת הדרישה ומתן הצו. בנוסף, טענו כי לא הוצגו בפניהם דו"ח הפקח וממצאיו מכוחו הוצא הצו וכי השטח לגביו הוא מתייחס אינו שטח ציבורי, שכן שטח הקירות החיצוני עליו הוקמו מתקנים מצוי בבעלותם.

בתגובתה הכחישה המשיבה את טענות המבקשים. היא טענה, בין היתר, כי המבקשים פלשו לשטח ציבורי בכך שהתקינו על הקירות החיצוניים של המבנה מנדפים גדולים ומנועי מזגנים תוך גרימת מטרד והפרעה לציבור. לטענתה, הצו הוצא כהלכה ונמסר כדין. בצו פורט השטח שנדרש לפנותו וניתנה למבקשים אפשרות להשמיע את טענותיהם.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, נחה דעתי כי הצו הוצא שלא כדין לאחר שלא ניתנה למבקשים זכות טיעון עובר לנתינתו.

סעיף 4(א) לחוק קובע כדלקמן: "תפס אדם מקרקעי ציבור, ושוכנע הממונה, לאחר שעיין בדין וחשבון בכתב מאת פקח שביקר במקום ועל סמך מסמכים לענין הזכויות במקרקעי הציבור ולאחר שנתן לתופס הזדמנות לטעון את טענותיו לפניו, כי תפיסתם היתה שלא כדין, רשאי הממונה, בתוך שישה חודשים מיום שהתברר לו כי התפיסה היתה שלא כדין, ולא יאוחר משלושים ושישה חודשים מיום התפיסה, לתת צו בחתימת ידו, הדורש מהתופס לסלק את ידו ממקרקעי הציבור ולפנותם, כפי שקבע בצו ועד למועד שקבע בו (להלן – מועד הסילוק והפינוי), ובלבד שהמועד האמור לא יקדם מתום שלושים ימים מיום מסירת הצו".

בסעיף ההגדרות נקבע כי "הממונה" הוא ראש הרשות המקומית. כן נקבע כי "פקח" הוא עובד ציבור שמינה הממונה.