ת"א
בית משפט השלום אשקלון
|
63466-02-15
08/06/2015
|
בפני השופט:
עידו כפכפי
|
| - נגד - |
מבקשים/נתבעים:
1. אסום - חברה קבלנית לבנין בע"מ
2. שלומי אסולין
|
משיבים/תובעים:
1. נאות ניר-עם בע"מ
2. עודד יעקב מגידו
|
| החלטה |
1.המבקשים עותרים לעכב את ההליכים בתביעת לשון הרע שהגישו נגדם המשיבים, עד להכרעה בת"א (מחוזי ב"ש) 9847-08-14 (להלן: ההליך הנוסף, מחמת הליך תלוי ועומד שם.
הסכסוך בין הצדדים נובע מהסכם לביצוע עבודות פיתוח מיום 1.9.11 בשכונה חדשה בקיבוץ ניר עם. לטענת המבקשים ההסכם בוטל שלא כדין על ידי המשיבים ולכן תבעו את נזקיהם מהמשיבים בהליך הנוסף בבית המשפט המחוזי. מעבר לתביעה כספית נתבע שם צו מניעה לאסור על העברת העבודות בהסכם למכרז.
לאחר הגשת ההליך הנוסף, וכחלק מתכתובת בין הצדדים וגורמים נוספים, פעלו המבקשים לעצירת העברת העבודות שבהסכם בין הצדדים למכרז. ביום 9.1.15 כתב ב"כ המבקשים מכתב המפרט את טענות המבקשים כנגד עמדת משרד הבינוי ושיכון הדורש ביצוע העבודות במכרז. מכתב זה מפנה לטענות שהעלה המבקש במסגרת תצהיר שהוגש בבקשת ביניים בהליך הנוסף. תוכן מכתב זה מהווה את עילת תביעת המשיבים בגין לשון הרע. בכתב התביעה אף נטען כי טענות המבקשים שנכללו בכתבי הטענות חוסות תחת הגנת החוק, אולם הטענות הזהות שהועברו לגורמים אחרים מקימות עילת תביעה.
2.לטענת המבקשים ההכרעות העובדתיות בהליך הנוסף ישמשו לבחינת השאלה האם הפרסום מהווה לשון הרע והאם עומדות למבקשים הגנות אמת דיברתי, הגנת תום הלב והיות הפרסום פניה לרשות שלטונית האמורה לבחון את הטענות. המבקשים מפנים לכך כי טענות זהות לפרסום הנדון הועלו בכתב תביעתם ועולה כי תעלה לדיון שאלה מהותית זהה בשני ההליכים. המבקשים מבהירים כי לצורך הכרעה בטענתם כי ביטול החוזה על ידי המשיבים נעשה מטעמים פסולים וחוסר תום לב, יידרש בית המשפט המחוזי בהליך הנוסף לבחינת אמיתות הפרסום הנדון בהליך זה.
המשיבים סבורים כי מדובר בהליכים נפרדים והסוגיות הכספיות בהליכים ההדדיים שם אין בכוחן ליצור ממצאים שישפיעו על הנושאים העומדים להכרעה בהליך זה.
3.לאחר עיון בכתבי הטענות, בבקשה ובתגובות עולה כי דין הבקשה להתקבל. הפרסום הנדון אמנם נערך לאחר הגשת ההליך הנוסף, אולם תוכנו זהה לטיעוני המבקשים שם. ישנה סבירות גבוהה כי כדי להכריע בשאלה האם בוטל ההסכם כדין, יידרש בית המשפט המחוזי בהליך הנוסף לבחון את טענות המבקשים כפי שבוטאו בפרסום ולקבוע ממצאים עובדתיים ביחס אליהם.
אמנם עילות התביעה שונות אולם אני סבור כי עומדת לדיון בשני ההליכים אותה סוגיה מהותית. אין מחלוקת אודות קיומו של הפרסום והדיון בהליך זה יתמקד בשאלה אם מדובר בלשון הרע והאם קיימות למבקשים ההגנות בחוק. אחת מטענות ההגנה העיקריות הינה כי הפרסום היה אמת. שאלה עובדתית זו מוטב כי תתברר בהליך המברר את הסכסוך ה"אמיתי" ולא במסגרת הליך זה הנספח להליך העיקרי.
גם מבחינת מדיניות משפטית לא ראוי לברר הליך נספח זה כל עוד התביעה העיקרית בהליך הנוסף תלויה ועומדת. לא בכדי נקבע בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע כי פרסום שנעשה תוך כדי דיון משפטי הוא מותר. המטרה לאפשר לבעל דין להעלות טענותיו ללא חשש כי ייתבע בגין לשון הרע. גם אם פרסום אותן טענות מחוץ לדיון המשפטי אינו מותר, ניהול תביעה מקבילה בגין לשון הרע כוללת סממנים של לחץ פסול על בעל הדין. למרות טענות המשיבים לא מצאתי כי אופי הפרסום בוטה במיוחד בניסוחו וברור ממנו כי מדובר בטענות המבקשים בהליך שתלוי ועומד בינם למשיבים.
לאור שקלול הנסיבות האמורות אני מורה על עיכוב ההליכים בתביעה זו עד להכרעה חלוטה בהליך הנוסף. הדיון הקבוע מבוטל. לאור טיב הטענות של המבקשים ביחס למשיבים ראוי כי הוצאות בקשה זו יובאו בחשבון בתום ההליך.