ת"א
בית המשפט המחוזי באר שבע
|
6311-11-09
21/10/2015
|
בפני השופט:
שלמה פרידלנדר
|
| - נגד - |
התובעים:
1. אברהם סימון
2. בת ציון סימון
|
הנתבעים:
1. יונתן סונדרס (ניתן פס"ד)
2. נילי ארונוביץ (ניתן פס"ד)
3. הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ (ניתן פס"ד)
4. רינה הול
5. דונפורד הול
6. יצחק שושן (הושגה פשרה)
7. עודד רקובר (נמחק)
8. אייל רחמים (הושגה פשרה)
9. יעקב לנקרי (נמחק)
10. פרידה לנקרי (נמחקה)
11. יואל בן משה (הושגה פשרה)
12. יהודית בן משה (הושגה פשרה)
עו"ד נילי ארונוביץ (ניתן פס"ד)
עו"ד יצחק שושן (הושגה פשרה)
עו"ד עודד רקובר (נמחק)
עו"ד אייל רחמים (הושגה פשרה)
עו"ד יונתן סונדרס (ניתן פס"ד)
|
| החלטה |
אין זו הפעם הראשונה שהתובעים מבקשים, במסגרת בקשת-ביניים בהליך זה, לבטל החלטות של ערכאות אחרות, ואת פסק-הדין החלקי שלי בחזית סונדרס, שהתבסס על מעשה-בית-דין הגלום בהן, בטענות של תרמית והעלמת מסמכים.
טענות אלה כבר נדחו בעבר, וכפי שהובהר, ככל שהתובעים סבורים כי יש בידיהם ראיות חדשות לתרמית, שלא היו בידיהם עובר לבקשותיהם הקודמות – הדרך היא בהגשת תביעה חדשה לביטול ההחלטה
שהושגה בתרמית לערכאה שנתנה אותה, לרבות ערכאות הערעור עליה [ע"א 9369/12 איבי נ' צ.א.מ.א. הובלות דלק בע"מ (22.7.14)]. רק אם וכאשר ייקבע כי אכן ההחלטה ניתנה עקב תרמית, והיא תבוטל – יהיה מקום לפנות לבתי-משפט אחרים בתביעות חדשות לביטול החלטות שהם נתנו על יסוד אותה החלטה שבוטלה מחמת תרמית. מיותר לומר שהתובעים "עוד לא שם".
למעלה מן הצורך אעיר כי עובר למתן פסק-דיני החלקי בחזית סונדרס ששוב מתבקש ביטולו, בחנתי האומנם בידי התובעים ראיות לכאורה לתרמית, ולא מצאתי כאלה. כלומר, הלכתי עם התובעים לפנים משורת הדין, ותחת שאשלח אותם מיד להגיש תביעה חדשה לביטול החלטות כב' הרשם רומי לערכאה שנתנה אותן, בהתאם להלכה שהוזכרה לעיל – נהגתי כאילו ניתן לתקוף החלטה שהושגה בתרמית גם בתקיפה עקיפה; ודחיתי את טענות התובעים לגופן.
לעניין האפשרות של תקיפה עקיפה של החלטה שנטען כי הושגה בתרמית, ראו ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ (25.2.2010), פסקה 26, שם הושארה בצריך-עיון; וההפניות לספרה של המלומדת זלצמן שם, שבהן מסקנתה היא שדרך זו אינה רצויה. זו גם דעתי. אמנם, לא ראוי לאפשר לרמאי ליהנות מפרי רמאותו ולחסום את הנפגע על ידי מעשה-בית-דין שהושג בתרמית. אולם, למצער במקום שהטוען אינו מניח מיד על שולחנו של בית-המשפט ראיה ניצחת לתרמית הנטענת – הרי שהיות אותו "מעשה-בית-דין פרי-תרמית" אינו בגדר עובדה, אלא בגדר טענה חמורה, שלפני הטוען אותה ניצבת משוכה גבוהה של נטל ראייתי מוגבר, שטרם הורם. לפיכך, השאלה אינה אם ראוי לאפשר לרמאי ליהנות מרמאותו, אלא מהי הדרך הנכונה לברר אם בכלל מדובר ברמאות שעוותה את דינה של הערכאה שנתנה את ההחלטה הנתקפת. שאלה זו אינה נוגעת רק למי שהטעה, כנטען, אלא גם למי שהוטעה, כנטען. כלומר, לא רק את בעל-הדין תוקפים, אלא גם את מעשה הערכאה השיפוטית שלפי הנטען רומתה והוטעתה. לפיכך, דעתי היא כי הנכון הוא להפנות הליכים כאלה לערכאה שנתנה את ההחלטה הנתקפת, ולהניח לה, ובמידת הצורך לערכאות הערעור עליה, לברר את העניין. אם וכאשר תתקבל הטענה – יהיה מקום "ללכת הלאה" עם החלטה שקיבלה את טענת התרמית ולבקש את החלתה בהליכים אחרים בערכאות אחרות שם הסתמכו על ההחלטה הפגומה שבוטלה.
מאז שבו התובעים מדי פעם וחזרו על בקשתם האמורה. בכל אחת מן הפעמים בדקתי ולא מצאתי בבקשה ובצרופותיה דבר-מה חדש שהיה בו כדי "לשנות את התמונה". כך גם בבקשה זו.
מדובר, אפוא, במטרד חוזר ונשנה שהגיע העת לשים לו סוף.
הבקשה נדחית על הסף ללא צורך בתשובה.
התובעים ישלמו לאוצר המדינה 5,000 ₪ בגין הבקשה.
המזכירות תעביר ההחלטה לרשות האכיפה והגבייה.
הערה: ההליך הסתיים לגבי כל הנתבעים זולת ה"ה הול. לפיכך, מכאן ואילך ייחשבו רק הול כנתבעים בהליך זה, והכותרת תתוקן מכאן ולהבא בהתאם. בכך תבוטל החלוקה לחזיתות, משום שלמעשה נשארה לדיון רק חזית אחת, היא "חזית הול". הנחתי היא כי הדיון בחזיתות האחרות הסתיים באופן סופי, וכי לא יוגשו עוד בקשות בעניין הנתבעים האחרים. אם יוגשו – יהיה מקום לסווגם כ"בקשות לאחר סגירה", ולדון בהן כבבקשות לאחר מתן פסק-דין.
ניתנה היום, ח' חשוון תשע"ו, 21 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.
