-
ביום 28.1.16 הגיש נתבע 1 בקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגדו, בהעדר הגנה, ביום 27.12.15. לבקשה הוגשו תגובה, ותשובה לתגובה, ולאחר עיון במה שהוגש הגעתי למסקנה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין הנ"ל. זאת, בשל מה שייאמר להלן.
-
ככתוב בו, פסק הדין מיום 27.12.16 ניתן על ידיי לאחר שמאישור המסירה ומתצהיר המסירה עלה "שנתבע 1 סירב לקבל את כתב התביעה שנמסר לו (עת לא היה מיוצג)...". בבקשה לביטול פסק דין (שאליה צורפו תצהיר של נתבע 1 ונספחים שונים), הבהיר נתבע 1 את נסיבות אותו "סירוב". עולה כי נתבע 1 אינו מתגורר בישראל באופן קבוע ואינו דובר עברית. לפיכך, כאשר פגשה אותו התובעת, באקראי, ביום 10.11.15, בחדר המדרגות של הבניין שבו נמצאות דירתה ודירתו, ובקשה שיחתום על מסמך שאת תוכנו ומהותו לא הבין, הוא סירב, כפי שהיה עושה כל אדם סביר. שוכנעתי שהפגישה בין התובעת לנתבע 1, אכן הייתה אקראית. אמנם, מסע' 3 לתגובה לבקשת הביטול משתמע שהפגישה הנ"ל הייתה מתואמת ומתוכננת, אבל מקריותה של פגישה זו עולה לא רק מגרסת נתבע 1 אלא אף מסע' 4 לתצהיר שצרפה התובעת לתגובתה (ראו נספח ב').
-
בנוסף, למרות שנתבע 1 סירב לחתום ולקבל לידיו בפגישה האקראית מיום 10.11.15 מסמך מידי התובעת, שטיבו לא היה ברור לו, הוא לא התעלם מתלונותיה של התובעת וניסה לשכנע אותה לעבוד בשיתוף פעולה ולהפעיל את חברות הביטוח שלו ושלה, לצורך תיקון הליקויים. מתכתובת המיילים שצורפה כנספח א' לבקשת הביטול, עולה שנתבע 1 פנה לחברת הביטוח שלו בסמוך לאחר המפגש עם התובעת ביום 10.11.15. סוכן הביטוח מטעמו ניסה ליצור קשר עם ב"כ התובעת, אלא שזה לא שיתף פעולה, ככל הנראה, משום שמדובר היה בסוכן ביטוח ולא בבא כוח. חוסר שיתוף הפעולה הנ"ל מעלה, לכל הפחות תהיה, משום שנראה כי ב"כ התובעת כן ראה בסוכן הביטוח כתובת לצורך העברת מסרים לנתבע 1. במייל מיום 20.12.15 (ראו בנספח א' הנ"ל) הוא כותב לו: "... אנו מגישים בקשה לפסק דין עקב אי הגשת כתב הגנה. אם הוא חשוב לך, אז תודיע לו (לנתבע 1; ג.א.)" , ולטענת נתבע 1, גם ההודעה על פסק הדין מיום 27.12.1 (נספח ב' לבקשת הביטול) הגיעה לידיעתו באמצעות מייל ששלח ב"כ התובעת לסוכן הביטוח שלו.
-
אין לזקוף לחובת נתבע 1 את העובדה שעו"ד בן חיים סירב לקבל עבורו את כתב התביעה. אכן, נתבע 1 מסר לתובעת את שמו של עו"ד בן חיים כמי שמייצגו, אלא שעפ"י האמור בתצהיר התובעת (בסע' 2-4), נתון זה נמסר לה בחודש יוני 2015 בעוד שכתב התביעה הוגש רק ביום 29.10.15, והתובעת מציינת שבפגישתה עם נתבע 1 ביום 10.11.15, הוא אמר לה שהחליף עו"ד. מתברר, שבחודש יוני 2015 ייצג עו"ד בן חיים את נתבע 1 בעניין השכרת דירתו לצד ג', אך לא קיבל מימנו ייפוי כוח לייצגו בכל עניין אחר, כולל לא בתביעה הנוכחית.
-
בנוסף להבהרת נסיבות מחדל "הסירוב", העמיד נתבע 1 בבקשת הביטול טענות הגנה, שאם תוכחנה, עשויות להוות לו הגנה טובה מפני התביעה. לטענתו, מקור הליקויים שנתגלו בדירת התובעת הינו באחת מן החלופות הבאות: הראשונה, דירה אחרת או גג הבניין, הנמצאים שניהם בבעלותו של נתבע 2, השנייה, השיפוצים שביצע קבלן בדירתו, והשלישית, בליקויים שהיו בדירתו עוד בטרם נמכרה לו ע"י נתבע 2. לא זו אף זו, אלא שלטענת נתבע 1, הוא כבר פעל לתיקון הליקויים הנטענים בחוות הדעת שצרפה התובעת לכתב תביעתה (חוות דעת מיום 25.5.15, נספח ד' לכתב התביעה), ולפיכך, טענותיה המפורטות באותה חוות דעת כבר אינן רלוונטיות. בעניין זה צרף נתבע 1 מכתב מיום 1.6.15 מאת הקבלן המשפץ, המעיד, לכאורה, על ביצוע תיקונים (נספח ג' לבקשת הביטול).
-
הנה כי כן, הגם שסירובו של נתבע 1 לקבל לידיו את כתב התביעה מידי הנתבעת ביום 10.11.15, הצדיק את מתן פסק הדין שניתן נגדו בזמן שניתן, אזי, לאור מה שמתברר כעת, נכון לבטלו מכוח שיקול הדעת המסור לבית המשפט.
-
סוף דבר, הבקשה לביטול פסק הדין מתקבלת. במכלול הנסיבות לא מצאתי לנכון להתנות את ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות, ומאידך, לא מצאתי לנכון לחייב את התובעת בתשלום הוצאות לנתבע 1, בגין הבקשה לביטול פסק דין.
-
נתבע 1 יגיש כתב הגנה מטעמו עד יום 7.4.16, ועם השלמת הגשת כתבי הטענות, יוחזר התיק להליך מהו"ת.
-
לעיון עו"ד נורית לוי ביום 8.4.16.