אביטל נ' אביב

לפניי בקשת הנתבע לביטול פסק דין שניתן נגדו בהיעדר הגנה ולעיכוב הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו מכוחו.

התובע, הוא  סוכן דוגמניות; הנתבע הוא שף מוכר ואיש מסעדנות, בעל נוכחות ציבורית וברשתות החברתיות.

ברקע הדברים עומדת פרשה ציבורית שעסקה בטענות לפגיעות מיניות שיוחסו לתובע. ביום 25.7.2021 פרסם הנתבע סרטון שבו התייחס לתובע, ובין היתר כינה אותו "מטריד מינית סדרתי", "חרמן" ו"מסריח", והוסיף כי "כל התעשייה הזאת יודעת כבר 20 שנה שהוא עושה מה שהוא רוצה". בהמשך טען כי גם המיוצגות והגורמים בתעשייה "כולם ידעו מה הוא עשה".

ביום 19.11.2025 הגיש התובע נגד הנתבע תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, בסך 360,000 ש"ח. משלא הוגש כתב הגנה, ניתן ביום 26.2.2026 פסק דין בהיעדר הגנה, במסגרתו חויב הנתבע בסכום התביעה ובשכר טרחת עורך דין בסך 21,977 ש"ח.

הנתבע טוען כי כתב התביעה כלל לא הומצא לו. לדבריו, המסמך היחיד שהגיע לידיו היה מכתב התראה שקדם להגשת התביעה. לאחר קבלת המכתב סבר כי ניתן יהיה לפתור את המחלוקת באמצעות מכרים משותפים ומחוץ לכותלי בית המשפט, ורק לאחר שניתן פסק הדין וננקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל נודע לו, לטענתו, כי הוגשה נגדו תביעה.

אשר לסיכויי ההגנה, טוען הנתבע בעיקר להגנת אמת הפרסום. בתצהירו הצהיר כי הוא פועל שנים בתעשיית הבידור, כי הוא מכיר אישית חלק מן הנשים שסיפרו לו, מפיהן, כי התובע פגע בהן מינית, וכי ידע על הדברים שנים לפני מועד הפרסום. עוד הצהיר כי הוא עומד מאחורי הדברים שאמר וכי ככל שיבוטל פסק הדין בכוונתו לזמן נשים שיעידו על מעשי התובע כלפיהן.

בבקשה נטען בנוסף כי נגד התובע הוגשו תלונות רבות, וכי ההליך הפלילי שהתנהל בעניינו הסתיים בהסדר טיעון שבמסגרתו לא הורשע בעבירות מין, ולא בזיכוי לגופו של עניין. לטענת הנתבע, מכלול זה מלמד לכל הפחות כי בפיו הגנה לכאורית הראויה לבירור.

התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, כתב התביעה הומצא לנתבע באופן אישי, כעולה מאישור המסירה ומתצהיר המוסר, והנתבע אף חתם על קבלת המסירה. כנגד ראיות אלה, כך נטען, הציג הנתבע הכחשה כללית בלבד, מבלי שטען כי לא שהה במקום, כי לא פגש במוסר, כי החתימה אינה חתימתו או כי אדם אחר זוהה בטעות כנתבע.

עוד טוען התובע כי משנקבע שההמצאה בוצעה כדין, אין בפי הנתבע הסבר של ממש למחדל. הניסיון להגיע להסכמות מחוץ לבית המשפט אינו מסביר מדוע לא הוגש כתב הגנה לאחר המצאת כתב התביעה.

לעניין סיכויי ההגנה טוען התובע כי הנתבע אינו מזהה ולו אחת מן הנשים שעל דבריהן הוא מבקש להסתמך; אינו מפרט כמה נשים מסרו לו מידע; מתי שוחח עמן; מה בדיוק נאמר לו; לאילו מעשים התייחסו הדברים; ומה הזיקה בין אותו מידע לבין ליבת הפרסום שלפיו מדובר בהתנהגות מינית סדרתית הנמשכת שנים. לטענתו, גם  כוונה כללית של הנתבע לזמן עדים בעתיד בהקשר זה  אינה משלימה חסר זה ככל שהדברים אמורים בהנחת תשתית עובדתית מוצקה לכאורה לצורך הערכת סיכויי הגנת הנתבע.

התובע מוסיף כי הנתבע לא ציין בתצהירו מתי בדיוק נודע לו על פסק הדין, מתי נודע לו על הליכי ההוצאה לפועל ומתי פנה לקבלת ייצוג משפטי, אף שהבקשה הוגשה למעלה מחמישה חודשים לאחר מתן פסק הדין.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שהוגשו, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. עם זאת, ולא בלי התלבטות, מצאתי לבטלו מכוח שיקול דעת בית המשפט, בכפוף לתנאים שיפורטו להלן.

אפתח ואומר כי אין בידי לקבל את טענת הנתבע כי כתב התביעה לא הומצא לו. מטעם התובע הוצגו אישור מסירה ותצהיר מוסר שלפיהם כתב התביעה נמסר לנתבע עצמו במקום מסוים ובמועד מסוים (רחוב חיים חבשוש 40 תל אביב מסעדת טברנה דל מר ביום 23.12.25 שעה 12:50), והוא אף חתם על קבלתו. מנגד, כל שנאמר בתצהיר הנתבע הוא כי "כתב התביעה לא הגיע לידיי" וכי המסמך שקיבל היה מכתב התראה בלבד. הנתבע אינו מתמודד בתצהירו עם פרטי המסירה הנטענת. הוא אינו טוען כי לא שהה במקום במועד הרלוונטי, אינו מכחיש מפגש עם המוסר, אינו טוען כי החתימה המופיעה על אישור המסירה אינה חתימתו ואינו מציג גרסה עובדתית חלופית המסבירה כיצד נוצר תיעוד של מסירה אישית אליו.

בנסיבות אלה, הכחשה כללית אינה שקולה כנגד תצהיר קונקרטי המתעד מסירה אישית. לכך מצטרפת העובדה שמכתב ההתראה, שקבלתו אינה מוכחשת, וכתב התביעה נשלחו לאותה כתובת.

לאור האמור אני קובע אפוא  כתב התביעה הומצא לנתבע כדין. אין אפוא עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

יוצא כי מדובר בבקשה לביטול פסק דין משיקול דעת בית המשפט. לצורך בחינה זו יש להעריך את הסיבה לאי הגשת כתב ההגנה במועד ואת סיכויי ההגנה לכאורה כעולה מן הבקשה.

גרסת הנתבע כולה בנויה על כך שלא ידע כי הוגשה נגדו תביעה. משנקבע כי כתב התביעה הומצא לו, אין עוד הסבר ממשי לכך שלא פעל במועד. ניסיון ליישב מחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט אינו פוטר בעל דין מן החובה להתגונן מפני תביעה שהומצאה לו.לפיכך, לא ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל. שיקול זה פועל באופן משמעותי לחובת הנתבע.אף העדר פירוט בדבר המועד שבו נודע לנתבע על פסק הדין אינו מסייע לו. אמנם אין בעצם חלוף הזמן ממועד מתן פסק הדין, כשלעצמו, כדי להכריע את הבקשה בהיעדר תשתית בדבר מועד המצאת פסק הדין, אולם ממי שטוען כי פעל "ללא דיחוי" לאחר שנודע לו על ההליך היה מצופה לפרט מתי אירעה אותה ידיעה.

השיקול המרכזי בבקשה לביטול מכוח שיקול דעת הוא סיכויי ההגנה. בשלב זה אין על הנתבע להוכיח את הגנתו במלואה ואין מקום לדרוש ממנו לפרוס את מלוא ראיותיו. אולם עליו להציג תשתית עובדתית מינימלית וקונקרטית שממנה ניתן ללמוד כי ככל שתוכח, עשויה היא להקים לו הגנה. התשתית שהציג הנתבע רחוקה מלהיות איתנה.

הנתבע מצהיר כי "חלק מן הנשים" סיפרו לו כי התובע פגע בהן מינית. הוא אינו מפרט כמה נשים; אינו מזהה ולו אחת מהן, גם לא בדרך שאינה מחייבת חשיפה פומבית של שמה; אינו מציין מתי התקיימו השיחות; מה בדיוק נאמר בהן; אילו מעשים יוחסו לתובע; מתי התרחשו; ומהו הקשר בין אותו מידע לבין הקביעה שפרסם בדבר התנהגות מינית סדרתית לאורך שנים. יודגש כי אין המדובר בחסר שולי. הפרסום כלל ייחוס עובדתי קשה ומובהק. בנסיבות אלה, הצהרה כללית על שיחות עם נשים אלמוניות, במועדים לא ידועים ובלא פירוט של תוכן השיחות, אינה מאפשרת לעמוד בשלב זה על עוצמתה האמתית של הגנת אמת הפרסום.

אף ההצהרה כי אותן נשים יזומנו לעדות אינה משלימה את החסר. נכון לעת הזו לא צורף תצהיר של מי מהן ואף לא הוצגה אינדיקציה קונקרטית כי מי מהן אכן נכונה להתייצב ולהעיד. מדובר בנושא רגיש מטבעו, והגנת הנתבע תלויה במידה לא מבוטלת ביכולת להביא לפני בית המשפט עדויות באשר לפגיעות מיניות נטענות במסגרת סכסוך אזרחי כספי בין שני ידוענים על כל המשתמע מכך.

מנגד, גם אין מקום להסיק מכך שעבירות המין לא נכללו בסופו של דבר בהרשעה הפלילית כי הפרסום היה בהכרח שקרי. ההליך הפלילי הסתיים בהסדר טיעון, ולא בהכרעה שיפוטית שלפיה המעשים שיוחסו לתובע לא התרחשו. באותה מידה, עצם קיומן של תלונות או חקירה אינו מוכיח את אמיתות הפרסום.

בסופו של דבר, סיכויי ההגנה, כפי שהם נגלים מן החומר הקיים, אינם גבוהים. ההגנה סובלת בשלב זה מתשתית עובדתית לקויה, וקיים פער ניכר בין עוצמת הקביעות שבפרסום לבין מידת הפירוט של העובדות שעליהן מבקש הנתבע לבססן. עם זאת, לא ניתן  לקבוע כי מדובר בהגנת בדים מוחלטת. הנתבע הצהיר תחת אזהרה כי המידע נמסר לו ישירות מפי נשים שלטענתו נפגעו מן התובע וכי המידע היה בידיו עוד קודם לפרסום. יש בכך, גם אם בדוחק, גרעין עובדתי המצדיק בירור.

אילו עמדה על הפרק אך איכות התנהלותו הדיונית של הנתבע, היה מקום לדחות את הבקשה.  ההמצאה בוצעה כדין; לא ניתן הסבר סביר למחדל; וגם ההגנה הלכאורית שהוצגה רחוקה מלהיות משכנעת.  אלא שפסק הדין מחייב את הנתבע בסכום ניכר, והוא ניתן בלא שנשמעו ראיות ובלא שהמחלוקת בדבר אמיתות הפרסום התבררה לגופה. משמצאתי כי אין מדובר בהגנת בדים מוחלטת, אני סבור כי בנסיבות העניין יש להעדיף, בדוחק, את בירור המחלוקת לגופה.

בכך זוכה הנתבע להקלה דיונית ניכרת.  את מחדלו של הנתבע יש לבטא בתנאי הביטול ובהוצאות ממשיות.

לאור כל האמור אני קובע כי פסק הדין מיום 26.2.2026 יבוטל מכוח שיקול דעת בית המשפט, בכפוף לכך שהנתבע ישלם לתובע הוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪ עד יום 24.9.26 וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי. כתב הגנה יוגש בתוך 30 ימים ממועד תשלום ההוצאות.  עד לחלוף המועד לתשלום ההוצאות יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו מכוח פסק הדין.  לא ישולמו ההוצאות במלואן ובמועד, יעמוד פסק הדין על כנו ועיכוב ההליכים יבוטל, ללא צורך בהחלטה נוספת.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"א אלול תשפ"ו, 24 אוגוסט 2026, בהעדר הצדדים.