ת"א 610-11-10 חזנובסקי ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

בפני תובענה כספית בסך של 870,631 ₪, שעניינה פוליסת ביטוח מס' 9840232 (להלן –הפוליסה).

תובעת 1, גילה חזנובסקי (להלן-גילה) היא אלמנת המנוח דני חזנובסקי (להלן – המנוח). תובעות 2 - 4 הן בנותיו של המנוח מנישואיו לגילה (להלן - התובעות). הנתבעת, כלל חברה לביטוח בע"מ, היא תאגיד ביטוח רשום בישראל (להלן – הנתבעת) ובה היו למנוח פוליסות שונות ובהן הפוליסה נשוא התובענה.

הטענות העולות מכתב התביעה הן: הפוליסה היא פוליסת ביטוח חיים הגם שהוגדרה על ידי הנתבעת כפוליסת "ריסק אנשי מפתח". בעל הפוליסה הוא אלקנה רוז (להלן –רוז) שותפו של המנוח. המנוח ציין בפוליסה את המוטבות הבאות: גילה, מוטבת בשיעור 50% מתגמולי הביטוח וכל אחת מהתובעות 2-4 הן מוטבות בשיעור 12.5% מתגמולי הביטוח. בסך הכל חלקן של התובעות בתגמולי הביטוח הוא 87.5%. מוטבת נוספת, בשיעור של 12.5%, היא מיכל חזנובסקי, בת נוספת של המנוח (להלן - המוטבת הנוספת). ביום 4.1.2009 נפטר המנוח וביום 28.1.2009 התובעות הודיעו לנתבעת על כך. ביום 19.2.2009 פירטה הנתבעת מהן פוליסות הביטוח של המנוח וזכויות התובעות בהן, אך נמנעה מלציין את הפוליסה דנן וזכויותיהן על פיה. הדיווח בדבר היותן מוטבות בפוליסה נעשה ביום 2.4.2010 ורק לאחר שרוז פנה לנתבעת בדרישה שזו תימנע מלהעביר כספים למוטבות. לטענת התובעות, מדובר בהתנהלות מכוונת של הסתרה ו"משיכת זמן" המהווה רשלנות או מחדל והפרת חובה חקוקה של הנתבעת. בנוסף, הנתבעת עיכבה את העברת תגמולי הביטוח וזאת במשך כ- 11 חודשים ממתן הודעת הנתבעות על פטירת המנוח וזאת באמתלות שונות. לטענת התובעות, הימנעות הנתבעת ביודעין מחובתה להעביר להן את כספי הפוליסה במועדים הקבועים בחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981 (להלן –חוק חוזה ביטוח או החוק) ללא צידוק מספיק, מקנה להן את הזכות הנעוצה בסעיף 28א לחוק, דהיינו לקבל "ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי שלושה מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה" (להלן – ריבית מיוחדת). בנוסף, על הנתבעת לשלם לתובעות הפרשי ריבית על תגמולי הביטוח. זאת ועוד, הנתבעת עשתה עושר ולא במשפט, נהנתה מפירות כספי הפוליסה אותם עיכבה. אף אם התרשלה הנתבעת להשיא רווחים על תגמולי הביטוח אין בכך כדי לפטור אותה מלשלם לתובעות. כמו כן, על הנתבעת לשאת בהוצאות בעין של התובעות, קרי בעלות חוות הדעת של יועץ בתחום המיסים, עו"ד בני קליפי (להלן –עו"ד קליפי).

הנתבעת טוענת, בכתב ההגנהאת הטענות הבאות: המנוח בוטח על ידי הנתבעת בפוליסת "ריסק אנשי מפתח", בעל הפוליסה היה רוז, ששימש כשותף עסקי של המנוח. לאור סיווג הפוליסה והצעת הביטוח, סברה הנתבעת תחילה, כי בעל הפוליסה הוא גם המוטב. אלא שהתברר על פי הצעת הביטוח נשוא הפוליסה, כי המוטבות הן התובעות והמוטבת הנוספת. חרף היותן מוטבות, רוז פנה בעצמו ובאמצעות ב"כ לנתבעת וטען, כי הוא זכאי לקבל את תגמולי הביטוח בגין הפוליסה. נוכח כך, פנתה הנתבעת לתובעות על מנת לברר את שאלת החבות. בנוסף, נערכו מספר פניות והתנגדויות מצידה של המוטבת הנוספת. בנסיבות אלו פעלה הנתבעת לגשר בין הניצים ולהסיר "התנגדויות צולבות" של המוטבות מזה ובעל הפוליסה מזה. הנתבעת אף ביקשה לברר בהסכמה את סוגיית המיסוי אלא שהתובעות לא שיתפו פעולה והערימו קשיים. לבסוף, כשהוסרו "החסמים האובייקטיביים" לתשלום, פעלה הנתבעת לשלם את תגמולי הביטוח למוטבות וזאת תוך זמן סביר לאחר פטירת המנוח. לטענת הנתבעת, היא פעלה כדין, לא התרשלה ולא הפרה חובה חקוקה ואף לא נפל פגם בהתנהלותה. העיכוב בתשלום נבע מדרישות סותרות, שמנעו ממנה לשלם את תגמולי הביטוח. הנתבעת לא ניסתה להסתיר את דבר קיומה של הפוליסה, ההשמטה נבעה מהנסיבות וממהות הפוליסה. ביחס לסעדים שהתבקשו מציינת הנתבעת, כי לא נדרשה לצרף לתשלומים הפרשי ריבית. בנוסף, היה לה צידוק מספק לברר את שאלות החבות והמס ולכן אינה צריכה לשאת בריבית מיוחדת. הנתבעת אינה נכנסת להגדרת "מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין" והיא לא עשתה "רווחים לביתה" על חשבון תגמולי הביטוח. בנוסף, הנזקים הנטענים על ידי התובעות הם מופרזים וחסרי בסיס וכן, מוכחש הקשר הסיבתי בין הנתבעת לבין כל נזק נטען. ביחס לתשלום בגין חוות הדעת מציינת הנתבעת, כי אינה מכירה עילה בדין או מכוח הסכם המטילה עליה חבות לשאת בשכ"ט עו"ד אשר נטלו על עצמן התובעות, בה בעת שיכלו לקבל חוות דעת חינם אין כסף ממס הכנסה, כפי שנעשה בסופו של דבר. לחלופין, הרי שיש לחייבה בסכום ההולם את כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000.

בכתב התשובה, חוזרות התובעות על עיקרי הטענות ומוסיפות, כי הנתבעת ידעה או אמורה היתה לדעת מיהן המוטבות ומהי מהות הפוליסה ופנתה לרוז "על מנת ליצור תסבוכת" שתביא לעיכוב בהעברת הכספים. בנוסף, הנתבעת הציגה גרסאות עובדתיות סותרות. מצד אחד טענה שסברה, שמדובר בפוליסת "אנשי מפתח" ולאחר מכן טענה, שמדובר בביטוח שותפים זה לטובת זה. לנתבעת היה מידע לפיו המוטבות הן בנות משפחה וכי מדובר בפוליסת ביטוח חיים "רגילה", והיה במידע זה כדי "לפתור" את סוגיית המס. הנתבעת התנתה וקשרה את העברת תגמולי הביטוח בעניינה של מוטבת נוספת הגם שמדובר במוטבות נפרדות.

דיון

ביום 7.8.2011 שילמה הנתבעת לתובעות סך של 40,900 ₪ המהווה תשלום בגין רכיב הריבית על תגמולי הביטוח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ובצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15% מהסכום ואגרה בשיעור 2.5% מסכום זה (להלן – תשלום הריבית). נוכח תשלום הריבית על ידי הנתבעת, נותר לדון בעתירת התובעות להטיל על הנתבעת לשאת בתשלום ריבית מיוחדת, לשלם להן כספים המהווים רווחים ופירות על תגמולי הביטוח וכן להשיב להן את עלות חוות דעתו של עו"ד קליפי.

ריבית מיוחדת

סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח קובע כך:

"מבטח בביטוחים אישיים, שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב, במועדים שבהם היה עליו לשלמם לפי סעיף 27, יחייבו בית המשפט, ולעניין מבטח כאמור בביטוחים שאינם ביטוחים אישיים – רשאי בית המשפט לחייבו, בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי שלושה מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, שתחושב על תגמולי הביטוח האמורים ועל תוספת הפרשי ההצמדה על תגמולים אלה לפי סעיף 28, מהמועדים בהם היה על המבטח לשלמם עד תשלומם בפועל; הריבית המיוחדת תשולם בנוסף לריבית האמורה בסעיף 28. לענין זה, 'ביטוחים אישיים' - ביטוח חיים, ביטוח תאונות אישיות, ביטוח רכב (רכוש), ביטוח דירות ותכולתן, ולמעט ביטוח אחריות".

ביחס למועדי התשלום קובע סעיף 27 לחוק חוזה הביטוח כדלהלן:

"תגמולי הביטוח ישולמו תוך 30 ימים מהיום שהיו בידי המבטח המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו, אולם תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת בתום לב ישולמו תוך 30 ימים מהיום שנמסרה למבטח תביעה לפי סעיף 23(א), והם ניתנים לתביעה בנפרד מיתר התגמולים".

הפסיקה התייחסה למקרים בהם יעשה שימוש בסנקציה של ריבית מיוחדת. כך נקבע ברע"א 2244/04 ר.ד. משקאות גורמה בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ:

"בעמדו על תכלית הוראת החוק בענין הריבית המיוחדת ציין בית המשפט המחוזי כי אמצעי זה נועד להרתיע את חברות הביטוח מלהשהות את ביצוע חיוביהן לתשלום תגמולי הביטוח מקום שאלה אינם שנויים במחלוקת והמטרה היא למנוע העלאת טענות סרק ונקיטה בטקטיקה של התשת המבוטחים. עם זאת, בית  המשפט הדגיש כי למבטח עומדת זכות לברר בתום לב את עצם חבותו לשלם תגמולים ואת שיעור החבות, ולהעלות טענות כנות וענייניות ביחס לכך. גם אם טענות המבטח נדחות לבסוף, אין בכך בלבד כדי להפוך את עצם העלאתן לפעולה שלא בתום לב המצדיקה נקיטה בסנקציה עונשית של ריבית מיוחדת. מוקד השאלה טמון באופי טענותיה והתנהגותה של חברת הביטוח, ואינו נעוץ בשאלה האם המבוטח נהג בתום לב אם לאו. באופן זה, יתכן כי תגמולי הביטוח יהיו שנויים במחלוקת בתום לב בין הצדדים, גם מקום שהמבוטח נהג בתום לב, וגם מקום שבסופו של דבר נדרשת חברת הביטוח לשלם תגמולים. במקרה זה קבע בית המשפט המחוזי כי לא הוכח שהעמדת ענין תשלום תגמולי הביטוח למחלוקת על ידי המשיבה היתה נגועה בחוסר תום לב, ולא נקבע כל ממצא לענין זה, ולפיכך לא קמה עילה לחייב את המשיבה בריבית מיוחדת... דין הבקשה לרשות ערעור להידחות... הריבית המיוחדת נושאת אופי של סנקציה אשר יש לנקוט הקפדה יתירה בטרם תוטל על המבטח, ויש להותירה לאותם מקרים מיוחדים ונדירים בהם הוכח באופן ברור חוסר תום לבו של המבטח בסירובו לקיים את חיובו, אף שעל פי מבחני תום הלב החיוב לשלם את תגמולי הביטוח לא אמור היה להיות שנוי במחלוקת באופן אמיתי" (להלן – עניין משקאות גורמה, ההדגשות הוספו).

בית המשפט העליון ציין, כי הפרמטרים לבחינת תום הלב של המבטח הם כדלהלן: "'על מנת להראות, כי המחלוקת הינה בתום לב, מספיק שהמבטח יציג טעם לסרובו לשלם את תגמולי הביטוח. הטעם יכול שיהיה מבוסס על טענה משפטית ויכול שיהיה מבוסס על עובדה'... יודגש: הטעם שתעלה החברה חייב להיות ענייני ואמיתי. בית המשפט לא יעניק מחסה לחברה המבטחת המנסה להתחמק מחובותיה בטענות שעל פניהן אין בהן ממש" (ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח נ' ישר' המפנה למאמר "הטלת ריבית מיוחדת על מבטח", עו"ד י. לוי, ביטוח 66 (תשמ"ט)).

לטענת התובעות, עיכוב תשלום תגמולי הביטוח נעשה שלא כדין, בהסתרה ביודעין של הפוליסה, תוך הפרת הוראה חוקית ו"בחוסר תום לב קיצוני". לפיכך, יש לחייב את הנתבעת בתשלום ריבית מיוחדת הגם שמדובר בסנקציה חריגה (ס' 46 לסיכומי התובעות). לטענתן, חוסר תום הלב נלמד מהתנהלות הנתבעת: החל מ"הסתרה ביודעין" של פוליסת הביטוח, המשכו בעיכוב העברת התשלומים תוך הסתמכות על אמתלות שונות ובאופן שאינו מתיישב עם הוראות החוק. לכן, "המקרה דנן הינו בין החריגים המחייבים הטלת תשלום ריבית מיוחדת, בנוסף ליתר הסעדים שנתבקשו ..." (ס' 9 לסיכומי התובעות, הדגשה במקור).

מנגד, טוענת הנתבעת, כי תגמולי הביטוח נותרו שנויים במחלוקת וזאת במשך חודשים רבים ומשכך היה צידוק שלא להעבירם בטרם בירור העובדות לאשורן (ס' 4 לסיכומי הנתבעת). לטענתה, מדובר במחלוקת שהתבססה הן על טיעון עובדתי – הנוגע לשאלה, למי לשלם והן על טיעון משפטי – הצורך בבחינת סוגית המס (ס' 36 לסיכומי הנתבעת).

כעולה מהפסיקה נדרשת הקפדה יתירה טרם תוטל סנקציה עונשית בדמות ריבית מיוחדת על מבטח. ייאמר כבר עתה, כי מקרה זה אינו נמנה על אותם מקרים "מיוחדים ונדירים" בהם הוכח חוסר תום ליבה של הנתבעת בסירובה לקיים את החיוב לתשלום תגמולי הביטוח.

הטעמים העומדים בבסיס הקביעה דנן נעוצים בעיקרי העובדות אשר אינם שנויים במחלוקת ממשית, כמפורט להלן: