ת"א 59361-12-13 קמיונסקי ואח' נ' הרשלר

בשנת 2007 נחתם הסכם מכר דירה, אשר על-פיו רכשו התובעים דירה מהנתבעת. בעת רכישתה טרם נרשם הבית שבו הדירה בפנקס הבתים המשותפים. לפיכך נקבעה תקופה אשר במהלכה היה על הנתבעת לרשום את הזכויות בדירה בבעלות התובעים ותקופה נוספת אשר במהלכה היה עליה לרשום את הבניין בפנקס הבתים המשותפים. השלמת הרישום הייתה באיחור ניכר ומכאן תביעת התובעים לפיצוי המוסכם, אשר על-פי ההסכם על הנתבעת לשלם בשל איחור זה. סעד נוסף אשר נתבע במסגרת התביעה, עניינו בכך שעל-פי טענת התובעים, רק לאחר רכישת הדירה נודע להם כי הדירה בנויה בחריגה מהיתר הבנייה. לפיכך עתרו לחייב את הנתבעת לפצות אותם בסכום השווה לפגיעה בערך הדירה לנוכח פגם זה. בנוסף לכך עותרים התובעים לחייב את הנתבעת לשאת בכל הוצאותיהם בשל ההליכים שהיו כרוכים בסעדים הנתבעים.

תמצית טענות הנתבעת הן, כי העיכוב ברישום הבית בפנקס הבתים המשותפים נבע רק ממחדלי בא-כוחם של התובעים, אשר פעל בשמם, כי הנתבעת אינה אחראית לחריגת בניה כלשהי ולפיכך יש לדחות את התביעה נגדה. עם זה טענה, כי אם יימצא כי עליה לפצות את התובעים מטעם כלשהו, כי אז יש לחייב את בא-כוחם לשאת בפיצוי זה. מטעם זה שלחה אליו הנתבעת הודעה לצד שלישי.

הצד השלישי, בא-כוחם של התובעים, טען כי לא רק שיש לחייב את הנתבעת לפצות את התובעים כנטען בתביעתם, אלא בכל מקרה, יש לדחות את ההודעה לצד שלישי בשל היעדר יריבות. לטענתו, בהיותו השלוח של התובעים, אין מקום להפרדה בינם לבינו וכי טענותיה של הנתבעת כלפיו לכל היותר עשויות היו לשמש טענות הגנה.

א.רקע, תמצית העובדות ועיקרי ההליכים בתובענה הנדונה

רקע ותמצית העובדות

2.תחילה נעמוד רק על תמצית העובדות. נקדים ונאמר, כי חרף העובדה שהצדדים חלוקים לגבי עובדות מהותיות, אין מחלוקת לגבי רוב העובדות אשר יפורטו בחלק זה המפרט רק את תמציתן.

מטעם הצדדים הוגשו כתשעים מסמכים אשר צורפו כנספחים לתצהיריהם. מטעמי נוחות, הם יסומנו כלהלן: נספחי התצהיר מטעם התובעים יסומנו באות ת בהתאם למספריהם (ת/1 וכדומה); נספחי התצהיר מטעם הנתבעת, שהם נספחי כתב ההגנה, יסומנו באות נ בהתאם למספריהם (נ/1 וכדומה); שני נספחים נוספים של תצהיר הנתבעת שלא צורפו אל כתב ההגנה, יסומנו "נספח 1 של התצהיר" וכדומה; מסמכים שבעניינם העיד עו"ד ערן לוי מטעם הנתבעת ואשר הוגשו ביום 10.5.2016, יסומנו באותיות א-טז (כפי שנקבע וסומן במהלך עדותו – עמ' 22 שורות 9-7).

3.במוקד התביעה הנדונה עומדת דירה ברחוב גדעון האוזנר 42 (גוש 30195, חלקה 238, תת חלקה 3) (להלן – הדירה) שרכשו התובעים, תושבי ארצות הברית, מהנתבעת (ילידת 1938) בהתאם להסכם מכר שנחתם ביום 22.4.2007 (להלן – ההסכם) (ההסכם ללא נספחיו – ת/1; ההסכם בצירוף נספחיו – נספח נ/1).

מאחר שהתובעים גרים בארצות הברית, הם ייפו את כוחו של עו"ד עמנואל שופמן, קרוב משפחה של התובעת (להלן – עו"ד שופמן), לייצג אותם בכל הכרוך ברכישת הדירה. עו"ד שופמן הוא גם מי שהגיש בשם התובעים את התביעה הנדונה ותביעה נוספת שתוזכר בהמשך, הוא גם מי שהגיש את התצהיר מטעמם ונגדו הוגשה ההודעה לצד שלישי. את הנתבעת ייצג בעסקה ובהליכים שבאו בעקבותיה (למעט הליך אחד, שיוזכר להלן), בא-כוחה גם בתביעה הנדונה, עו"ד יוסף בן-דור (להלן גם – עו"ד בן-דור).

4.לפני שנים רבות (כחמישים שנה קודם לבירור התביעה), רכשה הנתבעת עם אדם נוסף מגרש במורדות שכונת בית וגן. הבעלות על המגרש הייתה במושע ורק כעבור שנים, לאחר תכנית איחוד וחלוקה משנת 2001, נרשמה החלקה בבעלותן של הנתבעת ושל הגב' רחל אנגלרד (להלן – אנגלרד) בחלקים שווים. לימים נבנה על המגרש בית שבו שלוש דירות, לרבות הדירה הנדונה (להלן – הבניין). ביום 12.7.2005, לאחר סיום הבניה, נתנה הוועדה המקומית לתכנון ולבניה בירושלים "תעודת גמר לבניין" ו"טופס 4" לדירה (אישור להספקת חשמל, מים וטלפון), המאשרים כי הדירה הנדונה נבנתה בהתאם להיתר הבניה (נספח ד' של ההסכם – נ/1).