ת"א 59306-10-15 פרנקו-זמור ואח' נ' הורוביץ ואח'

זו תביעה שהוגשה על ידי התובעים לאכיפת הסכם מכר בקשר לשלד של משנה בגוש 11319 מחצית חלקה 197 בזכרון יעקב. הנתבע 2 הגיש בקשה לסילוק התביעה נגדו על הסף, בהיעדר עילה ובהיעדר יריבות. התובעים מתנגדים לבקשה. שמעתי גם טענות נוספות בדיון ביום 26.11.15.

אני דוחה את טענת התובעים, כי הבקשה הוגשה שלא כדין, כיוון שיש בה טענות עובדתיות שאינן נתמכות בתצהיר. טענות היעדר עילה והיעדר יריבות אינן מוכרעות ככלל לפי טענות עובדתיות שטוען הנתבע, אלא בהנחה שהאמור בכתב התביעה מוכח. על כן, אין צורך בהגשת תצהיר להוכחת טענות עובדתיות. אם היה מוגש תצהיר מטעם הנתבע 2, היה הדבר סימן לכך שיש צורך בבירור עובדתי, ואין לסלק את התביעה על הסף.

התובעים ציטטו נכון את הדין, שלפיו תסולק התביעה על הסף רק אם ברור ונעלה מכל ספק, שעל יסוד העובדות שהתובע טוען להן לא יוכל לזכות בסעד נגד הנתבע. ודוק, סילוק התביעה כנגד הנתבע 2 אינו חוסם את דרכם של התובעים למימוש זכויותיהם הנטענות, שכן נותרת התביעה כנגד נתבע 1. על כן, אין צורך במשנה זהירות יותר מאשר בחינת הטענות בכתב התביעה.

מדובר בתביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין. זו תובענה שבמקרקעין. ואולם, למרות חובת התובעים לפי תקנה 82 לצרף זיהוי של המקרקעין, אם באמצעות מפה ואם באמצעות צירוף נסח רישום, לא עמדו התובעים בחובתם לפי תקנה זו, ולא צירפו זיהוי של המקרקעין. הנתבע 2 צירף לבקשתו צילום של נסח המקרקעין, והתובעים לא חלקו עליו. ניתן גם להבין מתוך טיוטת הסכם המכר שצורפה לתובענה, את האמור בנסח הרישום, שלנתבע 2, איתן הורוביץ, אין שום זכויות במקרקעין, ולא היו לו זכויות במקרקעין. הוא לא היה אמור להתקשר בהסכם למכירת המקרקעין, והתובעים אף לא טוענים שהוא התקשר בהסכם למכירת המקרקעין. על כן, אין בכתב התביעה כל עילה כלפיו, שלפיה ניתן יהיה לתת כלפיו את הסעד המבוקש, ולאכוף עליו הסכם שהוא לא היה אמור כלל להתקשר בו.

הן התובעים והן הנתבע 2 טוענים שהנתבע 2 ייצג את בנו הנתבע 1 במשא ומתן לכריתת ההסכם, שלדעת התובעים צלח, ולדעת הנתבעים לא צלח, אבל העובדה שהוא היה זה שאמר את המלים ועשה את המעשים בשם בנו אינה מטילה עליו כל חיוב למכור לתובעים מקרקעין שאינם שלו.

התובעים טוענים שהנתבע 2 היה שותף למעשי מירמה והונאה כלפיהם. מבלי לעסוק בשאלה אם טענה זו נכונה, הרי אין לטענה זו כל משמעות בתביעה לאכיפת הסכם מכר כלפי הנתבע 2, היא התביעה בפני. אם הנתבע 2 פעל כשלוחו של הנתבע 1, הרי שמעשיו מחייבים את הנתבע 1, ואז אפשר שיצליחו התובעים להוכיח שנכרת הסכם מכר בינם לבין הנתבע 1 (למרות הסתירה לכאורה בין מעשי מירמה והונאה לבין הסכמה וכריתת הסכם), אבל במקרה זה אין השלוח נושא בעצמו בחובה למכור לתובעים את המקרקעין. אם לעומת זאת הנתבע 2 פעל עבור עצמו, ולא עבור הנתבע 1, במקרה כזה לא ניתן לאכוף על הנתבע 2 הסכם מכר שהוא לא היה אמור להתקשר בו מעולם, לגבי מקרקעין שאינם בבעלותו או בחכירתו.

על כן, אני מקבל את הבקשה לסילוק התביעה כנגד הנתבע 2 על הסף, לפי תקנה 101, בדרך של מחיקת התביעה נגד נתבע 2. אני מוחק את התביעה כנגד נתבע 2 ומחייב את התובעים לשלם לנתבע 2 הוצאות משפט בסך 8,775 ₪.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ו, 30 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.