מימון נ' אסל ואח'

התובעים, אשר בקשתם להתקבל לחברות באגודה שיתופית, נתבעת 6, נדחתה, טוענים שעקב כך הם הפסידו הזדמנות לרכוש שתי נחלות במושב זוהר.

לטענת התובעים, החלטת הנתבעים לסרב לקבלם לחברות באגודה התקבלה בניגוד לדין, בחוסר תום לב, תוך הפרת חובותיהם, מתוך שיקולים זרים ובניגוד עניינים, כדי למנוע מהם לרכוש נחלות במושב זוהר, ולכן הם תובעים את הנזקים שלטענתם נגרמו להם עקב כך.

רקע

התובעים, אח ואחות, ביקשו לרכוש נחלות במושב זוהר (להלן: "מושב זוהר") ולשם כך, ביקשו להתקבל לחברות בנתבעת 6 (להלן: "האגודה").

תובע 1 (להלן: "יגל") ביקש לרכוש את נחלה מספר 60 במושב זוהר (להלן: "נחלה 60"), בהליך כינוס נכסים (להלן: "כינוס נחלה 60"), והציע את ההצעה הגבוהה ביותר בהליך התמחרות שניהל כונס הנכסים שמונה למכירת נחלה 60 (להלן: "הכונס לנחלה 60"). למרות זאת, עקב התנגדות האגודה לקבל את יגל לחברות באגודה, לא נמכרה נחלה 60 ליגל אלא למציעים אחרים, משפחת עמר (להלן: "עמר").

לאחר שיגל לא הצליח לרכוש את נחלה 60, הוא ניסה לרכוש את נחלה 78 במושב זוהר (להלן: "נחלה 78"), אשר הייתה שייכת למשפחתם של התובעים ונמכרה אף היא בהליך כינוס נכסים (להלן: " כינוס נחלה 78"), במסגרת תביעה לפירוק שיתוף שהתנהלה בין יורשי הנחלה, סבם של התובעים ושני יורשים נוספים (להלן: "התביעה לפירוק שיתוף"), בו ניתנה לבני משפחתם של התובעים זכות קדימה לרכישת הנחלה. תובעת 2 (להלן: "רעות") הודיעה אף היא על מימוש זכות הקדימה שניתנה לתובעים לרכישת נחלה 78, למקרה שהצעתו של יגל תידחה. למרות שהתובעים הודיעו לכונס הנכסים שמונה למכירת נחלה 78 (להלן: "הכונס לנחלה 78") שהם מממשים את זכות הקדימה שניתנה להם, עקב התנגדות האגודה לקבל את התובעים לחברות, לא נמכרה להם הנחלה, אלא לאחר, גיא אסולין (להלן: "אסולין").

כחלק מהניסיון לרכוש את הנחלות, הגישו התובעים בקשות להתקבל לחברות באגודה (להלן: "בקשות החברוּת"), אשר נדחו על ידי ועד ההנהלה של האגודה (להלן: "הוועד"). כתוצאה מדחיית בקשות החברוּת, בית המשפט לא אישר את הצעת יגל לרכוש את נחלה 60 ואת הצעות התובעים לרכוש את נחלה 78 (להלן, שתי הנחלות ביחד: "הנחלות"), והנחלות נמכרו לאחרים.

לטענת התובעים, ההחלטות לדחות את בקשות החברוּת התקבלו בחוסר תום לב, בניגוד לדין, תוך הפרת חובות הנתבעים, מתוך שיקולים זרים ובניגוד עניינים.

התובעים תבעו מהנתבעים את הנזקים שלטענתם נגרמו להם, עקב מעורבותם בדחיית בקשות החברוּת (להלן יכונו נתבעים שסירבו לקבל את התובעים לחברות באגודה - "הנתבעים המסרבים").

בתקופה הרלוונטית להחלטות בקשר לנחלה 60, נתבע 1 (להלן: "אסל") שימש כ-"יועץ מלווה" של הוועד, ובתקופה הרלוונטית להחלטות בקשר לנחלה 78 היה אסל יו"ר הוועד.

נתבעת 2 (להלן: "ברז'יט") שימשה כחברת ועד בתקופה הרלוונטית להחלטות בקשר לשתי הנחלות, ובתקופה הרלוונטית לנחלה 60, היא שימשה כיו"ר הוועד. ברז'יט הצביעה נגד קבלת התובעים לחברות באגודה, בקשר לשתי הנחלות.

נתבעת 3 (להלן: "מירן") שימשה כחברת ועד בתקופה הרלוונטית להחלטות בקשר לשתי הנחלות. מירן הצביעה נגד קבלת יגל לחברות בקשר לנחלה 60 ואקדים ואומר שאני מקבל את עדותה כי היא נמנעה בהצבעה בקשר לשני התובעים ביחס לנחלה 78.

נתבע 4 (להלן: "דוד") שימש כחבר ועד בתקופה הרלוונטית להחלטות בקשר לשתי הנחלות. דוד הצביע נגד קבלת התובעים לחברות באגודה, בקשר לשתי הנחלות.

נתבעת 5 (להלן: "אריאלה") שימשה כחברת ועד בתקופה הרלוונטית להחלטות בקשר לנחלה 78 בלבד. אקדים ואומר שאני מקבל את עדותה שהיא נמנעה בהצבעה בקשר לשני התובעים ביחס לנחלה 78.

עיקר טענות התובעים

להלן עיקר טענות התובעים:

הנתבעים, פעלו שלא כדין, תוך הפרת תקנון האגודה, בחוסר תום לב, ברשלנות, ובהצגת מצגי שווא לבית המשפט, כדי למנוע מהתובעים לרכוש את הנחלות, ובין השאר: הנתבעים הציגו תקנון מזויף לבית המשפט; דחו את בקשות החברוּת של התובעים מבלי לנמק ומבלי להיפגש עמם, תוך מניעת זכות הטיעון; קיבלו החלטה משיקולים זרים ולא ענייניים; לא אפשרו לתובעים לערער על החלטת הוועד בפני האסיפה הכללית; העדיפו מועמדים אחרים שהיו בקשרים עסקיים ומשפחתיים עם חברי הוועד.

הנתבעים ייפו את כוח של אסל לפעול בשם האגודה בכל הקשור לכינוס נחלה 60, בניגוד לדין, תוך שהוועד התפרק מסמכויותיו. ההחלטה לדחות את בקשות החברוּת התקבלה על ידי אסל, עוד לפני שהוועד התכנס לדון בבקשות החברוּת, ויתר הנתבעים פעלו בהתאם להחלטותיו.

עיקר הנימוקים לדחיית בקשות החברוּת נובעים מטענות שונות נגד אביהם של התובעים, תמיר מימון (להלן: "תמיר") ואינם קשורים לתובעים עצמם.

הנתבעים פעלו שלא כדין לסיכול רכישת נחלה 60 על ידי יגל ונחלה 78 על ידי התובעים, אשר שתיהן נמכרו בהליכי כינוס נכסים בבית המשפט לענייני משפחה. עם היוודע דבר מועמדות יגל לרכישת נחלה 60 ומועמדות התובעים לרכישת נחלה 78, נקטו הנתבעים צעדים פסולים למניעת מכירת הנחלות לתובעים, חרף זכיית יגל בהתמחרות למכירת נחלה 60 ומימוש זכות הקדימה על ידי התובעים לרכישת נחלה 78.

נטען שאסל שם לעצמו מטרה למרר לתובעים ולבני משפחתם את החיים במושב זוהר, פעל בניגוד עניינים ומשיקולים זרים, כדי למנוע את קבלת התובעים לחברות באגודה. יתר הנתבעים נתנו לו יד חופשית.

התובעים תובעים את הנזקים שלטענתם נגרמו להם עקב התנהלות הנתבעים, בסכום של 2,798,000 ₪ - נזקים שנטען שנגרמו ליגל בסכום של 1,758,000 ₪, ונזקים לרעות בסכום של 1,200,000 ₪.

בתשובה לטענות הנתבעים, טענו התובעים כי התובעים עמדו בנטל להקטנת הנזק בכך שיגל ניסה לרכוש את נחלה 78, בעלות גבוהה באופן משמעותי מהצעתו לרכישת נחלה 60, ורעות הסכימה להיכנס בנעלי יגל אם לא יצליח לרכוש את נחלה 78. אלא אז הסתבר שפסילת התובעים אינה לעניין משק מסוים, אלא עניין של מדיניות; כך גם כאשר התובעים ניסו למצוא אפשרויות נוספות לרכוש משקים, הם נתקלו בחברי אגודה מורתעים; נטען שאין מקום לדרוש מהתובעים לרכוש משקים במושב אחר.

עיקר טענות הנתבעים

להלן עיקר טענות הנתבעים:

עיקר טענות הנתבעים מתייחסות לתמיר, בין היתר נטען שהתובעים היוו אנשי קש לרכישת הנחלות עבורו ושהתביעה הוגשה על ידי תמיר כדי למנוע מאסל להעיד נגדו במשפט פלילי, וטענות שונות נגד בני משפחתם של התובעים, לרבות אחיהם שרכש נחלה במושב זוהר.

התובענה, המהווה ניסיון נפסד להשחיר את עבודתם המסורה של נבחרי ציבור, הממלאים את תפקידם בהתנדבות עבור ציבור שלם הבוחר בהם, ראויה לגינוי מוחלט.

הלכה היא שבתי המשפט אינם מתערבים בהחלטות אגודה שיתופית שלא לקבל מועמד לחברות. האגודה פעלה על פי דין, ללא משוא פנים ותוך שקילת שיקולים ענייניים. התובעים יכלו לפנות בערעור לאספה הכללית בהתאם להוראות התקנון, אך לא עשו זאת. לחלופין, יכלו התובעים לפנות לבית המשפט, על מנת לכוף את קבלתם על האגודה, אך גם זה לא נעשה.

על פי נהלי רמ"י, התובעים היו מנועים מלרכוש את הנחלות. נוסף על כך, התובעים היו צעירים, בעוד מושב זוהר מעדיף שיגיעו להתגורר בו משפחות.

שני ההליכים היו הליכי מכרז, ולא עסקת מכר רגילה. עת מדובר בהליך מכרזי ויש מספר מועמדים, יש אלמנט של מדרג ועדיפות למועמד כזה על פני אחר. היו מספר מועמדים, וברי כי האגודה תעדיף משפחה עם ילדים, חרף מועמדים רווקים בני 18 המשרתים בצבא או תלמידי תיכון. זו אינה הפליה פסולה, זו אבחנה מותרת.

התובעים לא פעלו להקטנת נזקיהם, ובין היתר לערער על ההחלטות הרלוונטיות ולרכוש נחלות אחרות במושב זוהר או במושבים אחרים.

לתובעים לא נגרם כל נזק וככל שייקבע כי החלטת האגודה נגועה בחוסר תום לב, יהיו זכאים התובעים לפיצויים מכוח סעיף 12(ב) לחוק החוזים בלבד.

למען הזהירות, נטען כי המועד הראוי להערכת שווי הנחלה, לצורך קביעת אומדן הפיצוי הישיר, במקרה של רשלנות, הינו המועד בו סורבו התובעים להתקבל לחברות באגודה, ביחס למועד ולסכום בו נמכרה הנחלה למתיישב אחר. בהתאם לאמור, הואיל והנחלות בשני האירועים נמכרו במסגרת הליך כינוס נכסים מיד לאחר דחיית התובעים, לא קיים כל פער בשווי הנחלות.

הראיות

מטעם התובעים העידו התובעים, תמיר ויהודה סבן (חבר ועד בתקופה הרלוונטית) (להלן: "יהודה").

מטעם הנתבעים העידו הנתבעים עצמם.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר הרלוונטי, הגעתי למסקנה שדין התביעה להתקבל בחלקה.

ביחס לאסל - הגעתי למסקנה שאסל פעל בחוסר תום לב קיצוני כדי למנוע את קבלת התובעים לחברות באגודה, משיקולים זרים ובהיותו בניגוד עניינים. נוכח חוסר תוך הלב הקיצוני בו פעל אסל, הגעתי למסקנה שיש לחייבו לפצות את התובעים במלוא נזקיהם, לרבות פיצוי בשיעור ההפרש בין הצעת התובעים לרכישת הנחלות לשוויין ביום הגשת התביעה.

ביחס לברז'יט ודוד - הגעתי למסקנה שהם הפרו את חובותיהם לנהל הליך שקוף והוגן בבקשות החברוּת, בקשר לשתי הנחלות. בניגוד לאסל, הגעתי למסקנה שיש לחייבם בפיצויי הסתמכות בלבד, כפי הכלל בגרימת נזקים (בעילות חוזיות או נזיקיות).

ביחס למירן – בקשר להליך רכישת נחלה 60, הגעתי למסקנה זהה לזו שהגעתי ביחס לברז'יט ודוד. ביחס להליך רכישת נחלה 78, הגעתי למסקנה שמירן לא הפרה את חובותיה כלפי התובעים, משום שקיבלתי את עדותה שהיא נמנעה בהצבעה על בקשות החברוּת בקשר לכינוס נחלה 78.

ביחס לאריאלה –אריאלה נתבעה רק בקשר לנזקים הקשורים להליך רכישת נחלה 78. אני מקבל את עדותה שהיא נמנעה בהצבעה ביחס לבקשות החברוּת של התובעים בקשר לכינוס נחלה 78 ולכן הגעתי למסקנה שיש לדחות את התביעה נגדה.

ביחס לאגודה – כיוון שחברי הוועד פעלו בשמה, הגעתי למסקנה שיש לחייבה עקב הנזקים שנגרמו לתובעים. אולם, אינני סבור שיש לחייב את האגודה בסכום המוגדל בו יחויב אסל, בשל חוסר תום הלב הקיצוני שלו והעובדה שפעל להכשיל את קבלת התובעים לחברות באגודה ממניעים אישיים, שאינם לטובת האגודה.

התביעה דנה בהחלטת הוועד לדחות את בקשות החברוּת של התובעים וטענת התובעים שעקב כך הם הפסידו את זכותם לרכוש את הנחלות. התערבות בית המשפט בהחלטות מוסדות אגודה שיתופית תיעשה תוך ריסון, איפוק ובמקרים קיצוניים וחריגים בלבד. אולם, אין בכך כדי למנוע ביקורת שיפוטית על החלטה לסרב לקבל מועמד לחברות באגודה, החלטה הנמצאת בשלב הטרום חוזי ולכן חלה עליה, בין היתר, חובת תום הלב בשלב הטרום חוזי. נוסף על כך, ייבחנו טענות התובעים להתנהלות רשלנית של הנתבעים המסרבים.

להלן אבחן את טענות הצדדים בסדר הבא:

בפרק א', אפרט את עיקרי העובדות הרלוונטיות להליכי הכינוס של הנחלות.

מסקנתי היא שיגל לא זכה לרכוש את נחלה 60, ואף אחד מהתובעים לא זכה לרכוש את נחלה 78, עקב התערבות האגודה בהליכי הכינוס וסירובה לקבלם לחברות באגודה.

בפרק ב', אבחן מה הסיבות שהובילו לדחיית בקשות החברוּת של התובעים.

מסקנתי היא שהסיבה העיקרית לדחיית בקשות החברוּת היא החלטתו של אסל לסכל את קבלת התובעים לחברות באגודה, כדי למנוע מהם לרכוש את הנחלות מנימוקים לא לגיטימיים, עקב סכסוך ארוך שנים בינו לתמיר ומשיקולים אישיים שלו, שהיוו ניגוד עניינים – (1) בתו, עו"ד שלומית אסל (להלן: "שלומית"), רצתה לרכוש את נחלה 60; (2) היו לו קשרים מיוחדים עם אחת מהתובעים בתביעה לפירוק השיתוף בנחלה 78, שהתנגדה למכירת הנחלה לתובעים, והוא סייע לה בתביעה לפירוק שיתוף; (3) הוא עבד אצל אביו של אסולין, אשר זכה לרכוש את נחלה 78, עקב הכשלת התובעים.

ביחס ליתר הנתבעים המסרבים, הגעתי למסקנה שהם לא הפעילו שיקול דעת עצמאי, אלא פעלו על פי הנחיותיו של אסל.

בפרק ג', - אבחן אם הופרה חובת תום הלב בשלב הטרום חוזי.

מסקנתי היא שהנתבעים המסרבים הפרו את חובת תום הלב בשלב הטרום חוזי.

בפרק ד', - אבחן אם הנתבעים התרשלו כלפי התובעים.

הגעתי למסקנה שהנתבעים חבו חובת זהירות כלפי התובעים, הנתבעים המסרבים הפרו את חובת הזהירות וקיים קשר סיבתי בין הנזקים שנגרמו לתובעים לבין ההתרשלות.

בפרק ה', אבחן מה הנזק שנגרם לתובעים.

בפרק ו', אבחן אם התובעים פעלו להקטין את נזקם.

מסקנתי היא שהתובעים נקטו בפעולות סבירות להקטין את נזקם.

בפרק ז', אבחן את סכום הפיצוי בו יש לחייב כל אחד מהנתבעים המסרבים.

פרק א' - עיקר העובדות הרלוונטיות בעניין מכירת הנחלות

עיקר העובדות הרלוונטיות לכינוס נחלה 60

נחלה 60 נמכרה בהליך כינוס נכסים שהתנהל בפני בית משפט לענייני משפחה. עיון במסמכים הרלוונטיים מלמד כי יגל זכה בהתמחרות שהתקיימה למכירת נחלה 60, ובית המשפט אף אישר את זכייתו. אולם, נוכח התנגדות האגודה, שינה בית המשפט את החלטתו וקבע שנחלה 60 תימכר לעמר, אשר הגישו הצעה גבוהה במעט מהצעתו של יגל, לאחר שהליך ההתמחרות הסתיים. 

להלן עיקר העובדות הרלוונטיות לכינוס נחלה 60:

תאריך	תיאור
25.7.18	מינוי הכונס לנחלה 60: בית משפט לענייני משפחה מינה כונס נכסים למכירת נחלה 60.
30.8.20	הודעת האגודה לבית המשפט: האגודה הודיעה לבית המשפט שהיא מתנגדת למכירת נחלה 60 ליגל, תוך יצירת מצג שווא כאילו הוא אינו כשיר להתקבל לחברות באגודה עקב גילו.
2.9.20	דיווח הכונס לנחלה 60 על הליך ההתמחרות: הכונס לנחלה 60 דיווח לבית המשפט כי קיים התמחרות ביום 2.9.20, בה יגל הציע את ההצעה הגבוהה ביותר, באמצעות בא כוחו ותמיר, בסכום של 2.520 מש"ח, לאחר שהמציעים האחרים פרשו, ובית המשפט התבקש לקבוע אם הוא מאשר את הצעת יגל. הכונס לנחלה 60 הוסיף כי מטעם יגל נמסר שמלוא יתרת הכספים זמינים לתשלום וכי הובהר ליגל, באמצעות ב"כ, שמיד לאחר אישורו כזוכה וחתימה על הסכם המכר, עליו לפעול להתקבל לחברות באגודה.
8.9.20	תגובת האגודה שהוגשה לבית משפט: האגודה הגישה התייחסות לזכיית יגל בהתמחרות, בה נטען שהיא מתנגדת למכירת הנחלה ליגל מסיבות שהן בגדר חומר חסוי, שאין מקום לחשוף וכי לא תקבל את יגל בשום אופן.
26.10.20	ייפוי כוח שהעבירו חברי ועד האגודה לבית משפט בעניין מכירת נחלה 60: הוועד הגיש לבית המשפט מסמך בו הודיע שהוא מייפה את כוחו של אסל לפעול בשמו כל הקשור לתיק ולקבלת חבר לאגודה. בתחתית המסמך אישרה עו"ד רחל אסל, בתו של אסל, כי המסמך נחתם על ידי מורשי החתימה של האגודה.
28.10.20	מכתב של אסל לבית המשפט: אסל הודיע בשם האגודה שהיא מתנגדת למכירת נחלה 60 ליגל.
9.11.20	החלטת בית המשפט: בית המשפט הורה לכונס לנחלה 60 להתקשר עם יגל בהסכם לרכישת הנחלה, לפי הצעתו שזכתה בהתמחרות.
23.11.20	תגובת הכונס לנחלה 60, הכונס מתאר את השתלשלות האירועים בקשר לכינוס נחלה 60, לרבות אישור מכירת הנחלה ליגל, העובדה שהצעת יגל הייתה הגבוהה ביותר בהתמחרות וכי עמר השתתף בהתמחרות, פרש והגיש את הצעתו הסופית לאחר שההתמחרות הסתיימה. בין היתר תיאר הכונס לנחלה 60 כי הצעתו של יגל, בסך של 2.520 מש"ח, הייתה הגבוהה ביותר בהתמחרות; כי יגל ויתר על התנאי שאי קבלתו לחברות באגודה תביא לביטול המכירה; עמר השתתף בהתמחרות ופרש ממנה בשלב מוקדם; יגל הוכרז על ידי בית המשפט ביום 9.11.20 כזוכה ומועברות טיוטות הסכם עם בא כוחו; קיים טעם לפגם לאשר בשלב זה את הצעת עמר.
21.12.20	הגשת בקשת החברוּת על ידי יגל: בא כוחו של יגל הודיע לאגודה כי יגל הגיש את ההצעה הגבוהה ביותר לרכישת נחלה 60 וכי לצורך קידום המכירה, קבע בית המשפט שעל יגל לפעול להגשת מועמדות לחברות באגודה.
7.1.21	החלטת הוועד לדחות את בקשת החברוּת של יגל: בישיבת ועד בה השתתפו נתבעים 2 עד 4, יהודה ואסל, אשר לא היה חבר ועד ונרשם בפרוטוקול כ-"מלווה". בשולי ההחלטה נרשם שיהודה "נמנע מהחלטה ומסתייג".
11.1.21	הודעת אסל לבית המשפט על החלטת הוועד: אסל צירף לתיק בית המשפט את העתק החלטת הוועד מיום 7.1.21 ומכתב של חברי הוועד.
18.1.21	הודעה מטעם האגודה לבית המשפט: אסל הודיע לבית המשפט שהאגודה מסרבת לכנס את האסיפה הכללית לדיון בקבלת יגל לאגודה, עקב חשש לאלימות.
21.01.21	בקשת יגל לערער על ההחלטה לדחות את בקשת החברוּת שלו: מכתב ב"כ יגל לאגודה בשם יגל, בה הוא מודיע לאגודה שבהמשך להחלטת הוועד מיום 7.1.21, הוא מבקש לערער על החלטת הוועד בפני האסיפה הכללית.
14.2.21	החלטת בית משפט לבחון שני מציעים: לאחר שהוגשו מספר מסמכים, לרבות מטעם האגודה, קבע בית המשפט שיש לבחון פעם נוספת ביחס לשני המציעים הקיימים – יגל ועמר, הן מבחינת הבטוחות לסכום המוצע, הן מועדי התשלום ובמידת הצורך אף את סיכויי הקבלה לאגודה.
16.2.21	פרוטוקול ישיבת ועד האגודה: ישיבת ועד בה הוחלט להתנגד לקבלת יגל לחברות באגודה והסכמה עקרונית לקבל את עמר לחברות באגודה.
17.2.21	הודעת האגודה לבית המשפט: הודעת ועד האגודה לבית המשפט, בהמשך להחלטה מיום 14.2.21, על תוצאות ישיבת הוועד מיום 16.2.21 וכי זו החלטתו הסופית של ועד האגודה.
17.2.21	הודעה מטעם אסל בשם האגודה: מתייחס לבקשת יגל לרכוש את נחלה 60 ללא אישור האגודה, ומתנגד לכך. מתייחס לערעור יגל ובקשתו להביא את ההחלטה בפני האסיפה הכללית. בעניין זה יוער שבסיכומי הנתבעים הם טענו שאין בדחיית בקשה לקבלה לחברות באגודה כדי לבטל הסכם מכר. טענה זו נכונה מבחינה משפטית, אך היה עדיף שהנתבעים לא היו טוענים אותה, כיוון שהיא סותרת טענה שהועלתה בשמם בבית משפט לענייני משפחה, בה הם התנגדו לבקשת יגל שנחלה 60 תימכר לו ללא הסכמת האגודה. נוכח העמדה שהוגשה לבית משפט לענייני משפחה, קיים השתק שיפוטי המונע מהאגודה לטעון הפוך בהליך הנוכחי.
8.4.21	הודעת הכונס לנחלה 60: התייחסות להצעות עמר ויגל.
7.5.21	החלטת בית המשפט לאשר את מכירת נחלה 60 לעמר: לאחר שהתקבלה התייחסות הכונס לשתי ההצעות והאגודה הגישה הודעה על סירובה לקבל את יגל לחברות באגודה, החליט בית המשפט שאין טעם למכור את הנחלה למי אשר בקשת החברוּת שלו נדחתה, והחליט שנחלה 60 תימכר לעמר. כאמור, על פי הדיווח שהגיש כונס נחלה 60, הצעת יגל זכתה בהתמחרות והצעת עמר הוגשה לאחר ההתמחרות ולאחר שאושר המכר ליגל, כך שהסיבה היחידה לכך שהצעתו של יגל לרכוש את נחלה 60 לא אושרה על ידי בית המשפט, היא דחיית בקשת החברוּת שלו.

מסקנתי מהאמור לעיל היא שאם האגודה לא הייתה מתערבת בהליך הכינוס בפני בית משפט לענייני משפחה, היה הכונס לנחלה 60 מוכר את הנחלה ליגל. רק בשל התנגדותה הנחרצת של האגודה, אשר באה לידי ביטוי בהודעות הרבות שהגישה, בסופו של דבר לא נמכרה הנחלה ליגל, למרות שהוא זכה בהתמחרות.

האגודה פעלה שלא כשורה וחרגה מתפקידה, עת התערבה בהליך משפטי, בו היא לא הייתה צד, ונאבקה כדי למנוע מיגל לרכוש את נחלה 60. במקום לפעול כפי שנדרש ממנה - לבחון את בקשת החברוּת של יגל באופן ענייני, בהתבסס על נתוניו האישיים בלבד, האגודה נתנה משקל לשיקולים זרים ולא רלוונטיים, כגון דעתו של אסל ויתר חברי הוועד על תמיר, והעדפתם שנחלה 60 תימכר לעמר. 

עיקר העובדות הרלוונטיות לכינוס נחלה 78

להלן עיקר העובדות הרלוונטיות לכינוס נחלה 78:

תאריך	תיאור
11.9.14	צו לפירוק שיתוף בנחלה 78: בית משפט לענייני משפחה בקריית גת נתן צו לפירוק שיתוף בנחלה 78, במסגרת התביעה לפירוק שיתוף בין שלושה יורשים, אחד מהם, הנתבע בתובענה לפירוק שיתוף, הוא סבם של התובעים (להלן: "סב התובעים"). במסגרת ההחלטה נקבע שלסב התובעים ולמי מבני משפחתו, ניתנת זכות קדימה לרכוש את הנחלה.
2.6.20	תביעה למינוי כונס נכסים לביצוע פירוק השיתוף בנחלה 78: התובעים בתביעה לפירוק שיתוף הגישו תביעה בבית משפט לענייני משפחה בקריית גת למינוי כונס נכסים למכירת נחלה 78, בטענה שסב התובעים סיכל את מכירת נחלה 78.
10.6.21	החלטת בית המשפט: לאחר שמונה כונס נכסים למכירת נחלה 78, בית המשפט קבע שזכות הקדימה שניתנה לסב התובעים או למי מבני משפחתו בהחלטה מיום 11.9.14 תקפה.
30.9.21	החלטת בית המשפט: בית המשפט חזר וקבע שקיימת לצאצאי סב התובעים זכות קדימה לרכישת נחלה 78.
14.11.21	הודעת התובעים על מימוש זכות הקדימה לרכישת נחלה 78: הודעה בשם התובעים על מימוש זכות הקדימה שניתנה להם בהחלטת בית המשפט, לפי שווי של 3.3 מש"ח.
25.11.21	החלטת בית המשפט: בהתייחס להודעת התובעים שהם מבקשים לנצל את זכות הקדימה לרכישת נחלה 78, נקבע שהאגודה תודיע אם היא תסכים לקבל את יגל או רעות כחברים באגודה, ככל שהם ירכשו את נחלה 78, ואם לא – האם האגודה תהיה מוכנה לקבל את אסולין.
29.11.21	החלטת הוועד: הוועד דן בהחלטת בית המשפט והחליט לא לקבל את התובעים לחברות באגודה; עוד הוחלט ברוב קולות לקבל את אסולין לחברות באגודה.
1.12.21	הודעת האגודה: בהמשך להחלטה מיום 25.11.25 – בקשת החברוּת של יגל נדחתה ב-16.2.21 על ידי הוועד בנוגע לנחלה 60 ולכן היא נדחית גם לגבי נחלה 78; לגבי רעות נאמר שהנימוקים לדחיית בקשת יגל עומדים בבסיס סירוב האגודה לקבלה לחברוּת; עוד הודיעה האגודה שהיא אינה מתנגדת לקבלת אסולין לחברות באגודה.
1.12.21	החלטת בית המשפט ע"ג הודעת האגודה: לאחר קבלת הודעת האגודה מיום 1.12.21, קבע בית המשפט: "בהמשך להחלטה המנומקת שניתנה ביום 25.11.21 ועל מנת לקדם הליך כינוס הנכסים ולהביא לסיום בפרט על רקע נסיבות המקרה דנא ולמנוע הפתח להתדיינויות נוספות בערכאות שונות ונוספות, איני מוצאת לאשר הצעתם של נכדי משיב 1 ואני מורה על אישור זכייתו של מר אסולין בהתמחרות. ...".

מסקנתי מהאמור לעיל היא שהתובעים לא זכו לרכוש את נחלה 78 עקב התנגדות האגודה לקבלתם לחברות בה, וכי אם האגודה לא הייתה מתנגדת, היה אחד מהתובעים זוכה לנצל את זכות הקדימה שניתנה להם לרכישת הנחלה.

פרק ב' – הסיבות לדחיית בקשות החברוּת של התובעים

השתכנעתי שהסיבה לדחיית בקשות החברוּת של התובעים היא החלטתו של אסל לסכל את רכישת הנחלות על ידם, עקב ניגוד עניינים ושיקולים זרים ולא ענייניים, וכי יתר הנתבעים המסרבים, לא הפעילו שיקול דעת עצמאי, אלא פעלו בהתאם לרצונו של אסל, מבלי שבקשתם נבחנה באופן הוגן וענייני.

כמו כן, הגעתי למסקנה שהנימוקים שהעלו הנתבעים במהלך שמיעת התובענה הנוכחית, הם נימוקים שהועלו בדיעבד, בניסיון להצדיק את החלטתם, ובכל מקרה, לא היה להם שום בסיס.

יתר על כן, גם אם הייתי מקבל את גרסת הנתבעים המסרבים לפיה הם לא קיבלו את התובעים לחברות משום שהעדיפו מועמדים אחרים לרכישת הנחלות, הרי שמדובר בשיקול זר ושאינו בסמכות הוועד. תפקידו של הוועד אינו לקבוע מי ירכוש את הנחלות, שכן סמכות זו נתונה לכונסים ולבית המשפט, אלא הוועד נדרש אך ורק לבחון את בקשות החברוּת באופן הוגן וענייני, על פי נתוניהם האישיים של התובעים והתאמתם לחברות באגודה.

תקנה 2(ב) לתקנות האגודות השיתופיות (חברוּת), תשל"ג – 1973 (להלן: "תקנות החברוּת"), קובעת כי קבלת חבר באגודה תהיה בדרך הקבועה בתקנות שלה.

תנאי הכשירות להתקבל לחברות באגודה קבועים בסעיף 4 לתקנון האגודה:

"לא יתקבל אדם כחבר באגודה אלא אם הוא:

א.גר דרך קבע בזהר.

ב.בן שמונה עשרה שנים לפחות.

ג.בעל אופי טוב.

ד.עוסק בחקלאות.

ה.בעלים, חוכר או מחזיק באופן אחר במקרקעין ששטחם לפחות 10 דונם המצויים בזהר.

ו.אינו חבר תאגיד כאמור בסעיף 30 להלן.

ו.תאגיד כאמור בסעיף 5 להלן."

מתנאי הכשירות הקבועים בתקנון האגודה עולה בבירור כי מדובר בתכונותיו האישיות של המועמד לחברות, ולא בתכונותיהם של בני משפחתו. לפיכך, היה על האגודה לבחון אך ורק את התאמתם של התובעים עצמם לחברות, ולא להתחשב בשיקולים חיצוניים כגון התנהלותו של תמיר או כל בן משפחה אחר.

לגרסת הנתבעים המסרבים, הם חששו שהתובעים לא יקיימו את סעיפים א' וד' לתנאי הכשירות. אולם, הוועד לא נתן לתובעים זכות טיעון בעניין זה, והשתכנעתי שיגל התכוון להתגורר בנחלה ולעבד אותה. כמו כן, אם הדבר היווה שיקול בזמן אמת, הנתבעים המסרבים החילו את התנאים באופן מפלה ביחס לתובעים - הוכח בפניי שחלק מרוכשי נחלות באגודה, כגון בנותיו של אסל, עמר ואסולין, אינם מתגוררים בנחלות ו/או אינם מעבדים אותן.

השיקולים של אסל לדחיית בקשות החברוּת של התובעים

התנגדותו של אסל לקבלת התובעים לחברוּּת באגודה נבעה מיריבותו עם תמיר וניגוד עניינים, אשר צריך היה למנוע ממנו כל מעורבות בהליך.

להלן אפרט את השיקולים של אסל לדחות את בקשת החברוּּת של יגל. בעניין רעות, הודיעה האגודה לבית המשפט שהשיקולים לדחיית בקשת החברוּת שלה זהים.

הסכסוך בין אסל לתמיר

אסל מודה שבינו לבין תמיר קיימת יריבות, אך טוען שאין קשר בין היריבות לשיקולים שעמדו בבסיס החלטתו להתנגד לקבלת התובעים לחברות באגודה.

אני דוחה מכל וכל את טענת אסל, לפיה אין קשר בין הסכסוך שלו עם תמיר לבין דחיית בקשות החברוּת של התובעים. השתכנעתי כי היריבות בין אסל לתמיר היוותה שיקול מרכזי בהחלטתו לסכל את קבלתם של התובעים לחברות באגודה. שיקול זה הוא זר ופסול ואין לו כל נגיעה לשאלת התאמת התובעים לחברות באגודה. אני מבסס את מסקנתי על הנימוקים הבאים:

במהלך כינוס נחלה 60, כתב אסל מסמכים המלמדים על יחסו לתמיר והמשקל שהוא נתן לכך:

תאריך	תיאור המסמך
30.8.20	בקשה דחופה מטעם האגודה, למתן הנחיות לכונס נחלה 60: האגודה הגישה לבית המשפט בקשה בה נטען: "היום נודע לאגודה כי קונים פוטנציאלים הגישו הצעה לקניית המשק עבור ילדיהם שאינם עומדים בהתאם לתקנון והכונס אל לו להיות מופתע, אם שוב יפסל הקונה ע"י האגודה". למסמך צורף תקנון בו הודגש בקו תחתי כי יוכל להתקבל לחברות באגודה רק מי שגילו לפחות 21 שנה, כדי ליצור מצג שווא לפיו יגל אינו כשיר להתקבל לחברות באגודה. אין מחלוקת בין הצדדים כי על פי תקנון האגודה, כשיר להתקבל לחברות מי שגילו הוא לפחות 18 שנה ולכן יגל עומד בתנאי כשירות זה. על המסמך חתומות מירן וברג'יט, אך אני מקבל את עדותן שהן לא הכינו את המסמך. השתכנעתי שאסל הכין את המסמך והחתים עליו את מירן וברג'יט; למרות שבעדותן הן טענו שאינן זוכרות מי החתים אותן על המסמך, התרשמתי מעדותן שהן יודעות היטב שהיה זה אסל, ובנוסף, אינני מאמין להכחשתו של אסל שהוא הכין את המסמך וטענתו שאם הוא היה כותב אותו הוא היה חותם עליו. בעדותן של מירן וברג'יט הן טענו שאינן זוכרות מי הם ה"קונים הפוטנציאלים" לגביהם הוגש המסמך לבית המשפט, אך השתכנעתי שהמסמך מתייחס ליגל. הדבר ברור מנוסח המסמך ובתחילה אישרה זאת ברג'יט בעדותה; בהמשך, לאחר שהעדה הסתבכה בתשובה לשאלה במה יגל אינו תואם לתקנון, התנגד ב"כ הנתבעים לשאלה שאינה קשורה לזהות המציע וטען שהמציע אינו יגל, ולאחר מכן, כאשר העדה נשאלה שוב מי הוא המציע, היא השיבה "אני לא זוכרת, אני לא זוכרת את ההקשר", אולם אינני מקבל עדות זו ומעדיף את הנוסח הברור של המסמך ועדותה הקודמת. מסקנתי היא כי אסל יצר מצג שווא, תוך צירוף תקנון שאינו של האגודה, כאילו יגל אינו כשיר להתקבל לחברות באגודה עקב גילו, על מנת להכשיל את יגל, בטרם התקיימה ההתמחרות ביום 2.9.20, ובטרם ביקש יגל להתקבל לחברות באגודה ביום 21.12.20, כל זאת מבלי שפגש את יגל ומבלי שבחן את התאמתו לחברות באגודה. התנהלות זו מלמדת שאסל גיבש את דעתו להכשיל את יגל, בלי לבחון את התאמתו לחברות באגודה, משיקולים אשר אינם קשורים ליגל.
28.10.20	מכתב מאסל לבית המשפט – "התנגדות מושב זוהר לאישור מכירת משק 60 לקונה יגל מימון": אסל מתחיל את מכתבו במילים: כדי להרגיע את כונס הנכסים עו"ד שי שמואלי שאינו יודע מי הוא האיש המסתורי במושב, המתנגד למכירת המשק לקונה זה. אז הנה אני לפניו עכשיו הוא ידע.". הרישא למסמך זה, כמו ראיות אחרות, מלמדת על כך שמי אשר החליט למנוע את מכירת נחלה 60 ליגל הוא אסל. לאחר מילים אלו, תוקף אסל במילים חריפות את תמיר, ומסביר שמבחינתו רוכש הנחלה הוא תמיר ולא יגל, כי תמיר מסוכן למושב זוהר ואינו מתכוון לרכוש את הנחלה כדי לעסוק בחקלאות. אין שום בסיס לסברתו של אסל שיגל משמש כ"איש קש" לרכישת הנחלה על ידי תמיר וכי אין בכוונתו לעסוק בחקלאות, והשתכנעתי מעדותו של יגל שכוונתו הייתה לרכוש את הנחלה לעצמו ובעתיד אף לעסוק בחקלאות. יתר על כן, הוכח בפניי שחלק מרוכשי נחלות באגודה, כגון בנותיו של אסל ועמר אינם עוסקים בחקלאות. ממסמך זה ברור ששיקוליו של אסל נגד קבלת יגל לחברות באגודה קשורים לתמיר ודעתו השלילית של אסל עליו, ולא לתכונותיו של יגל, אותן צריך היה הוועד לבחון.
11.1.21	מכתב שהופנה לבית המשפט, במצורף להחלטת ועד האגודה מיום 7.1.21 לדחות את בקשת החברוּת של יגל: האגודה מפרטת את הנימוקים לדחיית בקשת החברוּת של יגל – נימוקים המתייחסים למעשים שנעשו על ידי צדדים שלישיים, שזהותם אינה מפורטת במכתב, אך ברור שאין מדובר ביגל; אין התייחסות לסיבות מדוע יגל אינו מתאים להתקבל לחברות באגודה, למעט רמזים לטענות נגד תמיר ואמירה שוועד האגודה ממליץ לקבל מציע אחר.
18.1.21	הודעה מטעם אסל: אסל הגיש לבית המשפט מכתב, שכותרתו: "הודעה מטעם אגודת מושב זוהר לגבי תנאי קיום אספה כללית", בו הוא מודיע לבית המשפט שהוא מסרב לקיים אסיפה כללית לבחינת בקשת החברוּת של יגל, ומפרט טענות שונות נגד תמיר ומשפחתו, ללא טענות נגד יגל עצמו, וחזר על הטענה שתמיר מבקש לרכוש את נחלה 60 לעצמו, כהשקעה בנדל"ן. מסמך זה מלמד על השליטה של אסל בהחלטות הוועד, ושהנימוק העיקרי להתנגדותו לרכישת הנחלה על ידי יגל הוא דעתו השלילית על תמיר ובני משפחה אחרים.
17.2.21	מכתב של אסל לבית המשפט – "תגובת אגודת מושב זוהר להצעת בא כוח הזוכה מיום 21.1.2021 לקבלת מרשו ללא הסכמת האגודה": מתייחס להתנגדות האגודה למכירת נחלה 60 ליגל ומוסיף: "כבא כוח האגודה עם ניסיון רב שנים אני מודיע כי אין סיכוי לא לקונה ולא לבא כוחו שהזוכה יאושר ויחתום כבעל זכויות במשק 60, זאת בניגוד לאגודה היום והמנהל עצמו נשרף מהקומבינות שעשה אבי הזוכה במשקים ... ומנסה גם הפעם במשק 60. הזוכה עדיין ילד המשרת בשירות סדיר בצבא, אינו נשוי. הוא רק משמש ככיסוי לעסקי הנדלן של אביו.". גם במסמך זה, ההתנגדות היא למכירת נחלה 60 ליגל בטענה שהנחלה נרכשת על ידי תמיר ולא על ידי יגל.
19.9.22	מכתב של אסל לרשמת האגודות השיתופיות ואחרים – "תמונת המציאות האמיתית ב'אגודת זוהר': במסמך ארוך זה הוא משתלח בתמיר ומשפחתו תוך אמירות גזעניות נגדם כיוצאי תוניס, כגון: "עד היום, ב-2022 אני לא תופס איך הסוכנות והמחלקה להתיישבות האמינו שהמנטליות של העולים האלה שעד היום מאמינים שרק כוח, אלימות, צפצוף על החוק, איך כאלה יבינו ויצייתו לתקנון הרשם של שיווק מאורגן, ערבות ועזרה הדדית? שבעצמם לא מתסדרים עם האישה, כן יסתדרו בשותפות עם 45 משפחות? כשעוד 30 משפחות בדרך.". במסמך לא מתייחס אסל באופן מפורש לתמיר, למעט משפט אחד: "כל היישוב פחד לדבר. אחד מהחמולה, תמיר מימוני שיתף איתו פעולה ועזר לו.". גם במסמך זה אין טענות המצדיקות דחיית בקשת החברות של יגל, אלא ניתן ללמוד ממנו על היחס השלילי של אסל למשפחתם של התובעים ולתמיר, אותו הוא משייך לאותה "חמולה".

מסמכים אלו, שנכתבו על ידי אסל, מלמדים הן על השליטה של אסל בהחלטות הוועד והן על כך שאין לאסל נימוקים אמיתיים ורלוונטיים המצדיקים את דחיית בקשת החברוּת של יגל, אלא רק דעתו השלילית על תמיר וטענה בלתי מבוססת שיגל הוא "איש קש" לרכישת נחלה 60 על ידי תמיר.

חלק משמעותי מתצהירו של אסל עוסק בטענות נגד תמיר, וטענה לא מבוססת שהתובעים הם "אנשי קש" של תמיר כדי לאפשר לו לרכוש את הנחלות. 

אסל טוען שבקשת החברוּת של יגל נדחתה מהנימוקים הבאים:

"19. ועד האגודה סירב לקבל התובע 1 לחברות, הואיל ובמועד ההצעה, התובע 1 היה בן 19, חייל הסמוך על שולחנם של הוריו, ועפ"י נהלי רמ"י, מנוע מלרכוש נחלה. התובע 1 עצמו, מעולם לא בא להציג עצמו בפני הועד, והכל נעשה ע"י אביו. התובע 1, לא הגיע כלל להתמרחות ואביו, הגיע במקומו. לדעתי, התובע 1, היה אך 'איש קש' של אביו.

20. היה ברור לוועד, כי חייל קרבי, היוצא לחופשה פעם בשבועיים שלושה, סמוך על שולחנם של הוריו, ואין בכוונתו להתגורר במשק עצמאי ולעבדו דרך קבע, ולתרום לחיי הקהילה.

21.האגודה חפצה בפיתוח הישוב בריבוי משפחות במושב, ולא ברכישת משקים לצורכי נדל"ן, כפי שנעשה בנחלת הורי התובעים. החלטת האגודה הינה החלטה עניינית, סבירה, ששיקוליה מתבססים על התקנון והחלטות רמ"י."

נימוקים אלו של אסל הועלו בדיעבד, כדי להתגונן נגד התביעה. בזמן אמת ועד האגודה לא העלה טענות ענייניות נגד יגל, אלא התייחס לשיקולים שאינם רלוונטיים ליגל ולשיקול שהוועד לא היה רשאי לשקול – שהוא מעדיף שנחלה 60 תימכר לעמר, דבר שאינו מצדיק דחיית מועמדותו של יגל.

הטענה בתצהירו של אסל שעל פי נהלי רמ"י יגל מנוע מלרכוש נחלה עקב גילו, אינה נכונה, וכל מי שגילו לפחות 18, כשיר לרכוש נחלה. לא הוצגו ראיות כלשהן להוכיח כי האגודה נמנעת לקבל לחברות באגודה בנים של חברי אגודה שאינם נשואים, בגיל 19. להיפך – בתצהירו של אסל, מתואר שוועד האגודה קיבל לחברות בן אחר של תמיר, אשר היה באותו מועד חייל בן 19, דבר המלמד על כך שאין מניעה לקבל לחברות חייל בן 19, לא מבחינת רמ"י ולא מבחינת האגודה.

כך גם יתר הטענות בתצהיר - אין ראיות שהתובעים שימשו "אנשי קש" של תמיר, ואני מקבל את עדותם שהם התכוונו לרכוש את הנחלות עבור עצמם; אין פגם בכך שיגל יוצג בהתמחרות על ידי עורך דין ושאביו התלווה אליו.

כל השיקולים שנשקלו על ידי אסל אינם מבוססים על התקנון או על החלטות רמ"י.

לעניין הטענה שיגל לא התכוון לרכוש את הנחלה כדי לגור בה – אני דוחה את הטענה שלא הוכחה ואף לא נבדקה על ידי הוועד ומקבל את עדותו של יגל שהוא התכוון להתגורר בנחלה. יתר על כן, אסל אישר שבת אחת שלו, שלומית, רכשה נחלה ואינה מתגוררת בה; כך גם בת אחרת שלו, עינת פאר; כי הוא התגורר 10 שנים אצל אמא שלו. דוד, אריאלה ויהודה אישרו שאסולין, אשר רכש את נחלה 78, אינו מתגורר בה, וכך גם אחיו של אסולין אשר רכש נחלה במושב, אך אינו מתגורר בה. כלומר כאשר הדברים נוגעים למשפחתו של אסל או מועמדים שהוועד מעוניין שירכשו נחלה, העובדה שהם אינם מתגוררים בנחלה אינו מהווה מחסום המונע את קבלת לחברות באגודה, אך עתה, בדיעבד, מנסה אסל לטעון נגד יגל טיעון שאין לו שום בסיס.

אם הוועד היה פועל בתום לב ומתוך רצון אמיתי לבחון את התאמתם של התובעים לחברות באגודה, כוונותיהם ברכישת הנחלות והאם הם מתכוונים להתגורר בהן, היה הוועד מזמן אותם להתייצב בפניו ובוחן את הדברים.

בעדותו, לא נתן אסל אף לא נימוק טוב אחד מדוע לא התקבל יגל לחברות באגודה, וכל נימוקיו התייחסו לתמיר. עדותו של אסל הייתה פתלתלה, מתחמקת והוא כמעט לא השיב באופן ישיר לשאלות שנשאל. גם כאשר השיב לשאלה, במקרים רבים לא ניתן היה לתת אמון בעדותו, כך, לדוגמה, כאשר הוא נשאל מי הוא "הזוכה" במכתבו מיום 18.1.21, למרות שהתשובה לכך ברורה מנוסח המסמך ובא-כוחו של אסל אף אישר שכך זה נראה, התחמק אסל מלהשיב לשאלה; כאשר נשאל ביחס לסעיף 24 לתצהירו, בו טען שיגל לא ביקש לערער על החלטת הוועד לדחות את בקשת החברוּת בפני האסיפה הכללית, בניגוד לראיות מפורשות, נאלץ ב"כ התובעים לשאול אותו את השאלה פעם אחר פעם ולא הצליח לקבל תשובה.

במהלך עדותו של אסל לא ניתן היה להימנע מתחושה שעדותו אינה מדויקת ואינה מהימנה.

ניגוד עניינים של אסל

בנוסף לאמור לעיל, פעל אסל בניגוד עניינים חמור בעניין שתי הנחלות:

בתו, שלומית, הגישה פעמיים הצעות לרכישת נחלה 60, פעם ראשונה בטרם ההתמחרות ופעם שנייה אחריה, כאשר נבחנה הצעתם של עמר מול הצעתו של יגל.

מובן שכאשר בתו הציעה הצעה לרכישת נחלה 60, המתחרה בהצעתו של יגל, היה צריך אסל למשוך ידיו מכל טיפול בקשר לכינוס נחלה 60.

בהתמחרות למכירת נחלה 78 זכה אסולין, עקב הכשלת קבלת התובעים לחברות באגודה. אסל הודה שהוא הועסק על ידי אביו של אסולין ומשכיר לו אדמות.

לא יעלה על הדעת שאסל יפעל באופן המסייע לבנו של המעסיק שלו לרכוש את נחלה 78, תוך הכשלת התובעים.

אסל מודה שהיה לו קשר מיוחד עם אחת מהתובעים בתביעה לפירוק שיתוף בנחלה 78 (להלן: "המקורבת"), וכי הוא אף סייע לה בניהול התביעה נגד סב התובעים. המקורבת התנגדה למכירת הנחלה למשפחת התובעים, ולכן אסל היה מצוי בניגוד עניינים עת בחן את בקשות החברוּת של התובעים, דבר שהיה בו כדי להשפיע על האפשרות שלהם לרכוש את הנחלה.

לא סביר שאסל יסייע למקורבת, המתנגדת למכירת הנחלה לתובעים, ובמקביל יפעל מטעם האגודה למנוע את קבלתם לחברות באגודה, דבר שיש בו כדי להכשיל את מימוש זכות הקדימה של התובעים, והתואם את האינטרס של המקורבת.

עדותו של יהודה

העד היחיד שהיה נוכח בישיבת הוועד בעניינו של יגל ואשר הסתייג מההחלטה לא לקבלו לחברות באגודה, הוא יהודה.

ליהודה אין קשרים מיוחדים עם התובעים או משפחתם, ועדותו הייתה מהימנה וניטרלית.

יהודה הצהיר לגבי הישיבה מיום 7.1.21 כי:

"מר אסל התבטא בצורה חריפה ומשמיצה כלפי משפחת יצחק מימון וזכור לי שהוא אמר במילים מפורשות 'המשפחה חרא, והאסור לקבל אותם למושב'. בתגובה שאלתי מה הקשר ליגל מימון ומדוע לא פוגשים אותו ולא מקבלים אותו כחבר אגודה, מאחר שמדובר בבחור חיובי ששירת שירות קרבי. לבסוף חברי הוועד שנכחו בישיבה החליטו לא לקבל את ממר יגל מימון ללא הסבר הגיוני".

דברים אלו של יהודה תומכים במסקנה שאסל הוא זה אשר גרם לדחיית בקשת החברוּת של יגל, משיקולים לא ענייניים ושאינם קשורים ליגל עצמו.

יהודה העיד שהוא מכיר היטב את יגל, זאת בניגוד לנתבעים המסרבים, ושיגל הוא מלח הארץ, ואין שום סיבה לא לקבלו לחברות באגודה. 

אני מקבל את עדותו של יהודה לפיה אסל גרם לדחיית בקשת החברוּת של יגל, ללא הנמקה עניינית. עדותו מתיישבת עם יתר הראיות והנתבעים לא הצליחו לסתור או להחליש אותה. כמו כן, ליהודה לא הייתה סיבה להעיד לטובת התובעים עדות לא מדויקת, בהיעדר קשרי חברות או קשרים מיוחדים אחרים בינו לבין התובעים או מי מבני משפחתם.

השיקולים של יתר חברי הוועד

השתכנעתי שיתר חברי הוועד לא הפעילו שיקול דעת עצמאי, אלא פעלו בהתאם לדעתו של אסל. הדבר עולה מייפוי הכוח שהעניקו לאסל לייצג אותם בעניין נחלה 60, מכתבו של אסל מיום 28.10.20, ועדויותיהם בפניי:

עדותה של ברג'יט

בסעיף 4 לתצהיר מפרטת ברג'יט את השיקולים שכביכול הנחו אותה לדחות את בקשות החברוּת של התובעים – (1) במועד קבלת ההחלטות התובעים היו צעירים; (2) היה ברור לה שהם אינם מתכוונים להתגורר בנחלות; (3) תקנון המושב דל באמצעים למנוע מגורמים בעייתיים והיא מפרטת שני מקרים שאינם קשורים לתובעים; (4) פתוחה בפני התובעים הדרך לבוא בפני האסיפה הכללית.

השתכנעתי שהנימוקים הנ"ל לא נשקלו על ידי ברג'יט בזמן אמת, ונועדו להצדיק בדיעבד את דחיית בקשות החברוּת.

בהודעת האגודה מיום 8.9.20 לבית המשפט, עליה חתומה ברג'יט, נאמר-

"הודעת האגודה על אי קבלת הזוכה הידוע לאגודה, בשל הצורך במניעת הידרדרות המצב החברתי של 75 משפחות.

הסיבות האמתיות הינם בגדר חומר חסוי שאין מקום להיחשף בתיק זה ובבית משפט זה.

שוב האגודה לא תקבל בשום פנים את אותו הקונה ולפניו פתוחה הדרך לפנות לערכאות מתאימות אליהן יועבר כל החומר החסוי.".

הנימוקים לדחיית בקשות החברוּת שברג'יט מציגה בתצהירה, לא נרשמו בהודעה הנ"ל, ואילו אלה היו הנימוקים האמיתיים בזמן אמת, לא היה צורך להציגם כ"חסויים". יתר על כן, ברג'יט העידה שחלק מהשיקולים לדחיית בקשת החברוּת של יגל היו רכילויות, שאם היא הייתה בודקת אותן והיה מסתבר לה שהן אינן נכונות, ייתכן שיגל היה מתקבל לחברות באגודה, די בכך כדי ללמד שהשיקולים האמיתיים לדחיית בקשת החברוּת של יגל לא היו אלו שפורטו בתצהירה של ברג'יט.

כמו כן, השתכנעתי שלא היו נימוקים חסויים כפי שנטען בהודעה הנ"ל, וההודעה, כמו מסמכים אחרים שהוגשו לבית המשפט, יצרה בפני בית המשפט מצג לא מדויק, בדבר הנימוקים לאי קבלת יגל לחברות באגודה.

בהודעה הנ"ל נטען שהאגודה דחתה את בקשת החברוּת של יגל בשל חשש להידרדרות המצב החברתי במושב, דבר שאין ספק שלא ניתן ליחס ליגל, אותו ברג'יט לא הכירה, אלא לטענות ביחס להתנהלותו של תמיר, דבר שברג'יט אישרה בעדותה. 

כאשר נדרשה ברג'יט בעדותה לנסות להסביר מדוע יגל לא מתאים לתקנון, היא טענה טענה חדשה - שהיא אינה יכולה לשפוט אם הוא אדם בעל אופי טוב, זאת ללא שום בסיס, למעט העובדה שייתכן ש"התפוח אינו נופל רחוק מהעץ", טענה המלמדת על שיקולים לא רלוונטיים הנוגעים לתמיר; לאחר שהודתה שהיא אינה מכירה את יגל, טענה שיש דברים שהיא אינה יכולה לפרט, אך התייחסה לטענה שתמיר תקף אותה, ואישרה שהיא לא שמעה על יגל שהוא אלים.

בסוף עדותה, העידה ברג'יט:

"אני היו לי מיני שיקולים, ואני הבנתי, והתעקשתי להבין האם יש משהו משפטי שיכול לעזור לי. כי בגלל שלא הייתי בטוחה חיפשתי תקדימים משפטיים שיעזרו לי להשהות את ההחלטה שלי, כי חשבתי שכל, נניח אם היום או מחר הוא יגיש מועמדות, אני לא בטוח שאפסול אותו. לא בטוח, ...

לא בטוח שאפסול אותו, אבל באותה עת כשהדברים הובאו לפניי הרגשתי חוסר ביטחון. ואמרתי שאני לא רוצה להכניס עוד חוליה חלשה, זה הכל. ואני הבנתי שאני סובלנית [כנראה הכוונה לסוברנית, ע.כ.] להחליט במסגרת האגודה ואני לא חייבת להסביר. אם הייתי יודעת שאני צריכה להסביר כל כך הרבה, לא יודעת, אולי זה היה משתנה."

דברים אלו של ברג'יט מלמדים כאלף עדים על כך שבזמן אמת לא היו לה נימוקים רלוונטיים לדחיית בקשת החברוּת של יגל.

יש להעיר שהתקשיתי לתת אמון בעדותה של ברג'יט אשר טענה על דברים ברורים שהיא אינה יודעת או אינה זוכרת.

לסיכום, השתכנעתי שבזמן אמת לא שקלה ברג'יט שיקולים עניינים לדחיית בקשת החברוּת של יגל, ולכן גם לא לדחיית בקשת החברוּת של רעות, והיא הסתמכה על דעתו של אסל ודעתה השלילית בקשר לתמיר.

עדותו של דוד

בסעיף 4 לתצהירו, פירט דוד את השיקולים שעמדו לטענתו בבסיס החלטתו: (1) במועד קבלת ההחלטות התובעים היו צעירים; (2) התובעים לא גרו במושב, למרות שלאביהם יש משק במושב; (3) היה ברור שאין בכוונתם להתגורר בנחלות אלא תמיר רוכש אותן עבור עצמו ורושם את הנחלות על שם ילדיו; (4) חייל בשירות סדיר לא יתגורר בנחלה; (5) לא נראה לו ששניהם ישתלבו בחיי הקהילה, זאת נוכח אופי המשפחה – אחיהם רכש משק מאמה של אשתו, ועד היום היורשים לא קיבלו את מלוא התמורה ולמעשה המשק נרכש ע"י תמיר, אשר עשה פעולות לא תקינות במשק שרכש האח, וכן תמיר נהג כלפיו בבריונות.

גם בעניינו של דוד, השתכנעתי שלא היו לו נימוקים נגד קבלת התובעים לחברות באגודה. בעדותו, כמו בתצהירו, מתאר דוד טענות שיש לו ביחס להתנהלות תמיר ואחיהם של התובעים ביחס לרכישת נחלה של אמה של אשתו, אך מובן שסכסוך זה אינו רלוונטי לשאלה אם התובעים מתאימים להתקבל לחברות באגודה.

דוד הודה בעדותו שהסיבה להתנגדותו לקבלת יגל לחברות באגודה היא ההתנהלות שהייתה לפני בקשת החברוּת של יגל, הקשורה לתמיר, וכיוון שלדעתו תמיר הוא מי שקנה את הנחלה ולא יגל, וכי בקשת החברוּת של יגל נדחתה עקב ההתנגדות לתמיר, והתנהגות המשפחה כולה.

בהמשך העלה דוד סיבה חדשה לכך שלא קיבלו את יגל לחברות באגודה – שהוא לא פנה לוועד לפני שזכה בהתמחרות, אם הוא היה עושה כך, הוועד היה נותן לו את ברכת הדרך, וכי אם יגל היה עושה את הפרוצדורה הנכונה, אין סיבה לוועד לפסול אותו, וכי:

"... יגל לא היה בתמונה, יגל ילד מתוק, חייל, לוחם, הכל טוב ויפה, יגל לא היה הדמות, יגל לא היה הדמות בכל הסיפור הזה, חבל, כואב הלב שהוא נכנס לכל הברוך הזה, כי אני יודע... אני שומע מהמשפחה יגל הוא ילד מצוין, אבל בדרך שהוא עשה את זה דרך הכי גרועה שיכולה להיות, שאבא שלו עשה את זה. ובשביל זה כל ההתנגדות שלנו."

דברים אלו של דוד מלמדים על כך שהיה עליו לתמוך בקשת החברוּת של יגל, או למצער, לזמן אותו לפגישה כדי להכירו ולגבש דיעה ביחס אליו.

דוד העיד, בהקשר של שלומית, שכאשר בן של חבר אגודה מגיש בקשה להתקבל לחברוּת, אי אפשר לדחות את בקשתו. לא ברור מדוע לא גזר הוא גזירה שווה על יגל, שאביו, תמיר, חבר אגודה.

לסיכום עדותו של דוד – השתכנעתי שבזמן אמת לא היו לו שיקולים הקשורים ליגל אשר הצדיקו לסרב לקבלו לחברות באגודה, אלא רק שיקולים הקשורים לתמיר.

עדותה של אריאלה

אריאלה לא הייתה חברת ועד כאשר עלתה בקשת החברוּת של יגל בקשר לנחלה 60, והיא העידה שהיא נמנעה בהצבעה שהתקיימה ביום 29.11.21 בקשר לנחלה 78. למרות שבפרוטוקול הישיבה רשום שיש נמנע אחד, ושתי חברות ועד טענו שהן נמנעו בהצבעה – אריאלה ומירן, החלטתי לקבל את עדות שתיהן, בהיעדר ראיות לסתור.

עדותה של מירן

מירן העידה שבעניין נחלה 78 היא נמנעה. בהיעדר ראיות לסתור, כאמור לעיל בעניין עדותה של אריאלה, החלטתי לקבל את עדותה של מירן בעניין זה.

בעניין נחלה 60, הצהירה מירן שהיא התנגדה לקבלת יגל לחברות באגודה מ-22 נימוקים, רובם קשורים לתמיר ורק מיעוטם קשורים ליגל – בעיקר גילו הצעיר, סברה שתמיר עומד אחר הרכישה ומתכוון לרשום את הנחלה על שם בנו והנחה שיגל לא יתגורר במושב.

מהנימוקים שפורטו לעיל, אינני מקבל טענות אלו של מירן, וסבור שהסיבות שהיא התנגדה לקבלת יגל לחברות באגודה, היו קשורות לתמיר ועמדתו של אסל, והנימוקים שפורטו בתצהירה ניתנו בדיעבד, כדי להצדיק את החלטתה. יוער, שכל הנימוקים שציינה מירן נכונים היו גם בהצבעה לגבי נחלה 78, שם היא לא התנגדה לקבלת התובעים לחברות באגודה, אלא נמנעה. מאחר שלא היו למירן נימוקים להצדקת התנגדותה לקבלתו של יגל לחברות בקשר לנחלה 60, אני סבור שגם בעניין זה היה עליה, למצער, להימנע עד אשר תיבחן את הדברים, ולא להצביע נגד קבלתו לחברות באגודה.

בעדותה העידה מירן שהסיבה העיקרית להתנגדותה לקבלת יגל לחברות הייתה שהיא מעדיפה משפחה. השאלה אם מועמד הוא נשוי אם לאו היא שאלה רלוונטית, אך אינה יכולה להיות השיקול היחיד ובמקרים אחרים קיבלה האגודה לחברות מועמדים שלא היו נשואים.

לסיכום פרק זה, לאחר שמיעת העדויות ועיון במסמכים הרלוונטיים, הגעתי למסקנה שאסל פעל לסיכול רכישת הנחלות על ידי התובעים, בין השאר תוך התנגדות לקבלתם לחברות באגודה ללא נימוקים רלוונטיים, בשל הסכסוך ארוך השנים שלו עם תמיר ועקב ניגוד עניינים, ואילו יתר הנתבעים המסרבים, עשו זאת מבלי ששקלו שיקולים עניינים, אלא תוך הסתמכות על עמדתו של אסל ודעתם על תמיר.

פרק ג' – הפרת חובת תום הלב בשלב הטרום חוזי

התובענה עוסקת בסירוב האגודה לקבל את התובעים לחברות באגודה. אמנם, ככלל יטה בית המשפט לא להתערב בשיקול דעתם של מוסדות האגודה, אך בהפעילה את סמכותה, על האגודה לפעול בתום לב, החלטותיה נתונות לביקורת שיפוטית, וכאשר ההחלטה מתקבלת תוך הפרת חובת תום הלב, הרי שהאגודה הפרה את חובת תום הלב בשלב הטרום חוזי.

במקרה זה הגעתי למסקנה שהנתבעים המסרבים, הפרו את חובת תום הלב בשלב הטרום חוזי.

ההלכה קובעת שכאשר ועד אגודה דן בבקשת מועמדים להתקבל לחברות באגודה, עליו לפעול בתום לב, כפי הוראות סעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, ראו ע"א 434/07 פרינץ נ' אמירים מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (14.6.09) (להלן: "עניין פרינץ"):

"י"ז.הליך קבלתו של מועמד לחברות במושב, הוא שלב טרום חוזי של משא ומתן לקראת כריתת חוזה, וחלים עליו עקרונות חוזיים:

'כאשר מדובר בקבלת חבר לאגודה שיתופית, אנו מצויים בשלב הטרום חוזי. לפיכך, עקרונות היסוד של השיטה יכולים להיות מוחלים באמצעות חובת תום הלב החלה על הצדדים בשלב זה, אשר קבועה בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973' (...).

דרך חובת תום הלב הקבועה בסעיף 12 לחוק, ניתן להחיל על המושב את עקרונות ההגינות, הצדק והשויון בהליך קבלת המועמד, ולמנוע ממנו לקבל החלטה בנושא זה באופן שרירותי או לשקול שיקולים זרים. הליך זה נתון לביקורת שיפוטית (...).

י"ח.בידי המושב הזכות להחליט אם לקבל מועמד לשורותיו ואם לאו, אולם מחובתו להפעיל זכות זו בתום לב ...".

וכן ע"א 7094/10 רותם ורחל צורן נ' ניתאי ויעל שפירא (18.04.2012):

"בעניין דור, נפסק כי ההתערבות בהחלטותיה של אגודה שיתופית בדבר קבלת חברים לשורותיה תיעשה במקרים חריגים וקיצוניים בלבד ... עם זאת, נקבע שם גם כי יכולת זו של האגודה אינה בלתי מוגבלת, ויש מקום לביקורת שיפוטית – זהירה ומרוסנת – ... בע"א 1773/06 אלף נ' קיבוץ איילת השחר (לא פורסם, 19.12.2010) (להלן: עניין אלף), נמנע בית המשפט מלקבוע מסמרות בשאלת אפשרות סיווגה של האגודה השיתופית (באותו עניין היה מדובר בקיבוץ) כגוף דו-מהותי, אך ציין כי 'אין ספק כי עקרונות שונים המקובלים ונוהגים במשפט הציבורי ראויים להחלה, בכפוף לשינויים המתחייבים, גם על האגודה השיתופית, על רקע אופייה ומהותה' ...".

השתכנעתי שנפלו פגמים מהותיים בהליך בחינת קבלתם של התובעים לחברות באגודה, כפי שאפרט להלן.

הוועד דחה את מועמדותו של יגל עוד בטרם הוגשה ובטרם קיום דיון

תקנה 2 לתקנות החברוּת קובעת כי אדם הרוצה להתקבל כחבר באגודה יגיש בקשה ובחינת בקשתו תיעשה בדרך הקבועה בתקנון האגודה. סעיף 6 לתקנון האגודה קובע כי מי שמבקש להתקבל לחברות באגודה צריך להגיש בקשה, וועד האגודה ידון בבקשה תוך 30 יום מיום קבלתה.

בניגוד להוראות הדין ותקנון האגודה, ועד האגודה הודיע לבית המשפט שהוא מסרב לקבל את יגל לחברות באגודה בטרם ביקש יגל להתקבל לחברות באגודה, בטרם התקיימה ישיבת ועד לדון במועמדותו ומבלי שניתנה לו זכות הטיעון.

יגל ביקש להתקבל לחברות באגודה ביום 21.12.20, ובקשתו נדונה בישיבת ועד שהתקיימה ביום 7.1.21. עוד קודם להגשת בקשת החברוּת והדיון בה, ב-30.8.20, 8.9.20 ו-28.10.20 הודיעה האגודה לבית המשפט שהיא מתנגדת למכירת נחלה 60 ליגל וכי הוא לא יתקבל לחברות באגודה.

לאחר הגשת בקשה להתקבל לחברות באגודה, על הוועד לקיים ישיבה לדון בבקשה באופן הוגן וענייני, תוך מתן הזדמנות הוגנת למועמד להציג את עצמו ולטעון את טענותיו. סירוב לקבל את יגל לחברות באגודה, בטרם הגיש את בקשתו, ללא קיום דיון בבקשה ומבלי שניתנה לו הזדמנות הוגנת להציג את מועמדותו, מלמד שהוועד גיבש את דעתו מראש, מבלי לבחון את בקשת המועמדוּת של יגל, ומבלי שניתנה ליגל הזדמנות הוגנת להציג את מועמדותו.

התנהלות זו כלפי יגל שונה מהתנהלות האגודה ביחס למועמדים אחרים לרכישת נחלה 60 - הוועד לא הגיש לבית המשפט את עמדתו בקשר למועמדים האחרים ולא דן במועמדותם, עד אשר התבקש לעשות זאת. רק בעניינו של יגל הגיש הוועד הודעות חוזרות ונשנות על התנגדותו לרכישת הנחלה על ידו, מבלי שהאגודה התבקשה למסור את עמדתה.

הודעת הוועד על סירוב לקבל את יגל לחברות באגודה עוד בטרם הוגשה בקשתו ומבלי לקיים דיון בבקשה, מהווה פגם משמעותי בהתנהלות הוועד.

השתתפות אסל בהליך בחינת בקשות החברוּת

על מנת שדיון בעניינו של מועמד לחברות באגודה יהיה הוגן, על כל מי שנמצא בניגוד עניינים להימנע מלהשתתף בישיבות הקשורות לבחינת המועמדות ולהימנע מכל קשר להחלטה.

במקרה זה, אסל, אשר נמצא בניגוד עניינים משמעותי, השתתף בישיבות שדנו במועמדות התובעים לחברות באגודה ויותר מכך – השפעתו על ההחלטה הייתה דומיננטית.

השתתפות אסל בהחלטות בעניין מועמדות התובעים לחברות באגודה מהווה פגם משמעותי נוסף בהליך קבלת ההחלטה.

אי מתן זכות טיעון לתובעים

כמפורט לעיל, השתכנעתי שהוועד לא הפעיל שיקול דעת עצמאי וכי השיקולים שהועלו על ידי הנתבעים במהלך ניהול המשפט הם שיקולים שהועלו בדיעבד כדי להצדיק את הסירוב לקבל את התובעים לחברות באגודה.

גם אם הייתי מקבל שהנתבעים המסרבים שקלו את השיקולים שהעלו עתה, בדיעבד, ואשר קשורים לתובעים – שיקולים שהשתכנעתי שלא נשקלו בזמן אמת, לא היה מקום לתת משקל לשיקולים מבלי להעניק לתובעים את זכות הטיעון, במיוחד כאשר חלק מהשיקולים הם סברות ושמועות. היה על חברי הוועד להעניק לתובעים זכות טיעון הוגנת, באופן של זימונם בפני הוועד או ועדת קליטה ניטרלית שאינה כוללת חברים הנמצאים בניגוד עניינים, הצגת הטיעונים בפניהם ומתן זכות טיעון. ויודגש – אם היה הוועד מסמיך ועדת קליטה לבחון את מועמדותם של התובעים, הייתה ועדת הקליטה גורם ממליץ בלבד, וההחלטה הסופית הייתה נשארת בידי הוועד. ראו ע"א 7821/10 אבנר חדד נ' כפר ביאליק כפר שיתופי להתישבות חקלאית בע"מ (11.06.2012):

"הנימוק השני המהותי לקבלתו החלקית של הערעור מתבסס על העובדה שבפני האסיפה הכללית לא הוצגה עמדתו של המינהל, וכן לא הובאו בפניה בצורה מסודרת, או מרוכזת טיעוני המערערים [המועמדים שבקשתם נדחתה, ע.כ.]. בהקשר זה נציין במיוחד את העובדה שספק בענייננו האם האסיפה הכללית היתה מודעת לנתון שהמערערים שילמו כבר את מלוא התמורה עבור רכישת הזכויות בנכס. כמו כן לא הובאו בפני האסיפה הכללית השגות המערערים כנגד חוות הדעת הפסיכולוגית שניתנה בעניינם.".

כך הדבר לעניין הצורך להציג את הנתונים הרלוונטיים ומתן זכות טיעון למועמדים בפני האסיפה הכללית, וכך גם בהליך המתנהל בפני הוועד. היה על הוועד לזמן את התובעים ולאפשר להם להציג את עצמם, את כוונותיהם ולהתמודד עם הטענות נגדם, ככל שהיו. כך לדוגמה, אם אכן סברו חלק מחברי הוועד בזמן אמת שהתובעים מבקשים לרכוש את הנחלות כ"אנשי קש" עבור תמיר, שאין בכוונתם להתגורר בנחלות וכו' – היה עליהם לאפשר לתובעים להתמודד עם טענות אלו.

אי מתן זכות טיעון לתובעים, מהווה פגם משמעותי נוסף בהליך.

מניעת זכותו של יגל לערער על החלטת הוועד בפני האסיפה הכללית

תקנה 2(ג) לתקנות החברוּת קובעת כי מי שסירבו לקבלו כחבר באגודה, רשאי לערער על הסירוב בפני האסיפה הכללית, אלא אם נקבע אחרת בתקנות האגודה. סעיף 7 לתקנון האגודה קובע את זכות הערעור לפני האסיפה הכללית וסעיף 8 לתקנון האגודה קובע כי ההצבעה באסיפה הכללית תהיה חשאית, והמבקש יתקבל לחברות באגודה אם הצביעו בעד קבלתו לפחות שני שלישים מהחברים הנוכחים באסיפה.

ביום 21.1.21 ביקש יגל לערער על החלטת הוועד שלא לקבלו לחברות באגודה בפני האסיפה הכללית. למרות זאת, בניגוד לחובתו על פי דין, נמנע הוועד מלכנס אסיפה כללית ובכך פגע באופן מהותי בזכויותיו של יגל.

הנתבעים המסרבים טענו שלא ידעו על הערעור שהגיש יגל, אך אני דוחה טענה זו. מכתבו של בא כוחו של יגל מופנה למזכיר האגודה ו/או וועד האגודה ועליו יש רישום "נתקבל" וחתימה. ב"כ הנתבעים פעל לברר עם מזכיר האגודה אם הוא חתום על המסמך והמזכיר השיב לו שסביר להניח שהוא חתום על המסמך ובדרך כלל הוא מוסר דואר ליו"ר הוועד. צורפו פניות נוספות של ב"כ הנתבעים, אך לא צורפו תשובות נוספות והנתבעים לא העידו את מזכיר האגודה. לכן אני מסיק שמכתב הערעור התקבל בידי הוועד.

יתר על כן, אין ספק שהמכתב הגיע לידיו של אסל. אמנם, אסל העיד שלא ידע על הגשת הערעור, אך אני דוחה את עדותו מכל וכל – במכתבו של אסל לבית המשפט מיום 17.2.21, הוא מתייחס במפורש לכך שב-21.1.21 הגיש בא כוחו של יגל בקשה לערער על החלטת הוועד בפני האסיפה הכללית; כמו כן, אסל הגיש הודעה לבית המשפט ביום 18.1.21, בה פירט תנאים לקיום אסיפה כללית לדון בעניינו של "הזוכה", שברור שהוא יגל, לחברות באגודה. אסל טוען שהמסמך מיום 18.1.21 אינו יכול להתייחס לערעורו של יגל, משום שמכתב הערעור נשלח לאחר ה-18.1.21, אך אינני רואה חשיבות בכך – המכתב ששלח אסל לבית המשפט מלמד על כך שאסל ידע גם ידע שיגל מבקש לערער על החלטת הוועד בפני האסיפה הכללית.

פגיעה בזכותו של יגל, המעוגנת הן בדין והן בתקנון, לערער על החלטת הוועד בפני האסיפה הכללית, מהווה פגם משמעותי נוסף.

היעדר הנמקה

כאשר ועד אגודה מסרב לקבל מועמד לחברות, חלה עליו חובה לנמק את החלטתו. חובה זו נובעת בראש וראשונה מזכותו של המועמד לתקוף את ההחלטה בדרך של ערעור על ההחלטה לאסיפה הכללית או בהליך מתאים אחר, ולשם כך עליו לדעת מה הנימוקים שהביאו לפסילתו.

ראו עניין פרינץ:

"אוסיף, כי בנסיבות אין מקום להרבות דברים בעניין חובת ההנמקה – שבית המשפט קמא נדרש אליה אל נכון. במישור המשפטי סבורני כשלעצמי כי משהמדובר בגוף בעל מאפיינים ציבוריים מובהקים, יש מקום להחיל חובת הנמקה, והייתי צועד צעד קדימה בכיוון שדנה בו – אך לא הכריעה – השופטת ארבל בפרשת דור נ' רמת הדר הנזכרת. וזאת, אף אם ישנם גם נימוקים שכנגד. בסופו של דבר, משוכנעני כי יש להחיל חובת הנמקה על אגודה שיתופית שהיא גוף העומד לפיקוח רגולטורי של רשם האגודות השיתופיות, מכוח פקודת האגודות השיתופיות, ואינה גוף פרטי במובנו ה"רגיל"; ... אדם פרטי עושה ברכושו כבשלו, לא כן אגודה שיתופית; ראו גם אוטולנגי שם, בעמ' 332-331, המזכירה כי את החלטת המושב ניתן לתקוף גם בגדרי עקרונות רחבים יותר מן המשפט הפרטי והמינהלי, כגון הסבירות, תום הלב ותקנת הציבור - ואם כן מתבקשת חובת הנמקה. מכל מקום, על פי התוצאה אין צורך להכביר מלים מעבר לכך.".

בקשות החברוּת נדונה בישיבות הנהלה שהתקיימו ביום 7.1.21, בה נקבע:

"בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 19.12.20 הנהלת האגודה בישיבתה ביום 7.1.21 החליטה לדחות את קבלתו להתקבל לחברות באגודה בהתאם לתקנון האגודה."

אין בהחלטה נימוק לסירוב לקבל את יגל לחברות באגודה ולא ברור כיצד הסירוב הוא בהתאם לתקנון האגודה. מאוחר יותר בישיבת הנהלה שהתקיימה ביום 16.2.21 הוחלט שוב לסרב לקבל את בקשת החברוּת של יגל, תוך הפנייה להחלטה מיום 7.1.21. ביום 29.11.21 נדונו בקשות החברוּת של התובעים והוחלט לדחות את בקשתם, מבלי שניתנה הנמקה לכך.

אם הודיעה האגודה לתובעים על החלטתה לסרב לקבלם לחברות באגודה, ההודעה לא צורפה לתיקי המוצגים. הוגשו רק הודעות שהגישה האגודה לבית המשפט. ביום 11.1.21 הוגשה לבית המשפט הודעה על החלטת האגודה מיום 7.1.21, אליה צורף פרוטוקול ישיבת הוועד ומכתב מחברי הוועד בו נטענות טענות שונות ביחס למצב מושב זוהר, שאינן רלוונטיות ליגל, ומשפט אחד מסביר מדוע הוחלט שלא לקבלו לחברות באגודה:

"... לאחר שיקולים רבים בכל מכלול הבעיות החברתיות, הכלכליות ובעיקר תופעת מכירת המשקים לבעלי ממון, ההנהלה החליטה לשים קץ לתופעה ולא לקבל אנשים בניגוד לרצונה. לכן לא תקבל את הזוכה לחברות באגודה.".

מובן שאין בדברים אלו כדי לנמק מדוע יגל לא התקבל לחברות באגודה, בשים לב לכך שלא נטען ולא הוכח שיגל הוא בעל ממון, ונראה שההנמקה אינה מתייחסת ליגל אלא לתמיר. נוסף על כך, אין בעובדה שמועמד הוא בעל ממון כדי לפסול אותו מלהתקבל לחברות באגודה.

האגודה הודיעה ביום 17.2.21 על ההחלטה מיום 16.2.21, ללא שום הנמקה, וביום 1.12.21 הודיעה על ההחלטה מיום 29.11.21, אף זאת מבלי להוסיף הנמקה, למעט ביחס לרעות, לגביה נאמר:

"ביחס לגב' רעות מימון, אותם הטעמים שהיוו בסיס לדחיית מועמדותו של אחיה יגל מימון עומדים בבסיס עמדת האגודה שלא לקבל את מועמדותה.".

מובן שאין באמור כדי להוות נימוק לסירוב לקבל את רעות לחברות באגודה ואין בנימוק זה התייחסות ספציפית לתכונותיה של רעות והנמקה מדוע היא אינה מתאימה לחברות באגודה.

נוסף על האמור, העובדה שהאגודה לא נימקה את החלטתה לסרב לקבל את התובעים לחברות באגודה, גרמה לתובעים נזק ראייתי, להוכיח מה היו הנימוקים האמיתיים שעמדו בבסיס הסירוב.

היעדר הנמקה לדחיית בקשות החברוּת מהווה פגם משמעותי נוסף בהתנהלות האגודה.

שיקולים זרים ולא רלוונטיים

כפי שפורט לעיל, ההחלטה לסרב לקבל את התובעים לחברות באגודה הייתה נגועה בשיקולים זרים, לא רלוונטיים.

בין חובותיה של האגודה לפעול בתום לב, כלולה החובה שלא לשקול שיקולים זרים. 

לעיל פורטו שיקולים זרים הקשורים לתמיר וניגוד העניינים בו פעל אסל.

נוסף על כך, טענו הנתבעים כי ההליכים למכירת הנחלות היו בכינוס נכסים, ובמקרה כזה יש מספר מועמדים והאגודה רשאית לדרג את המועמדים ולתת עדיפות למועמדים שעדיפים בעיניה. אני דוחה טענה זו וסבור שמדובר בשיקול לא רלוונטי. האגודה אינה חלק מהליך כינוס הנכסים ואין זה תפקידה לבחור את הזוכה בהליך, דבר שנעשה על ידי הגורמים המוסמכים – כונס הנכסים ובית המשפט, על פי הדינים הרלוונטיים. לעניין משקים חקלאיים, הפרוצדורה היא שכונס הנכסים מקיים התמחרות, בוחר את הזוכה, מקבל את אישור בית המשפט להתקשר עם הזוכה ולאחר מכן הזוכה מגיש מועמדות לחברות באגודה והיא צריכה לבחון את מועמדותו על פי התאמתו לחברות באגודה. השאלה אם יש מציע אחר מתאים יותר, שהצעתו לא זכתה בהתמחרות, אינה רלוונטית לבחינת מועמדתו של הזוכה לחברות באגודה.

ראיה לכך שמדובר בשיקול זר היא שהוועד לא בחנה את יתר המועמדים שהגישו הצעות לרכישת הנחלות, אלא לאחר שנדרש לעשות זאת. רק מועמדותו של יגל נבחנה על ידי האגודה לפני שהתקיימה ההתמחרות בין המציעים לרכישת נחלה 60 ובטרם התבקש לתת עמדתו. 

פגם משמעותי נוסף שנפל בהחלטה לסרב לקבל את התובעים לחברות באגודה הוא שנשקלו שיקולים זרים ולא רלוונטיים.

העברת זכות ההחלטה לאסל

יתר הנתבעים המסרבים, למעט אסל (להלן: "יתר הנתבעים המסרבים"), התנערו מסמכותם והעבירו את קבלת ההחלטה לאסל.

תקנה 30(א) לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), תשל"ה – 1975, מתירה לוועד לבחור ועדות משנה ולאצול להן מסמכויותיו, בכפוף לתקנות האגודה, אולם ההחלטה הסופית חייבת להישאר בידי הגוף המוסמך לקבל את ההחלטה – הוועד.

השתכנעתי שיתר הנתבעים המסרבים לא הפעילו שיקול דעת עצמאי, אלא העבירו את זכות ההחלטה לאסל. הדבר עולה מנוסח ההודעה שהעבירו חברי הוועד ב-26.10.20 לבית המשפט:

"אנו חברי הנהלת מושב זוהר מייפים את כוחו של מלווה האגודה מר אסל אהרון ..., לפעול בשם אגודת מושב זוהר בכל הקשור לתיק הנ"ל, ובכל הקשור לקבלת חבר לאגודה המתאים למכלול המצב החברתי במושב זוהר. אנו סומכים על שיקוליו ועל החלטותיו ונפעל לפיהם".

נוסח ההודעה ברור וחד משמעי – אסל הוא זה שקיבל את ההחלטה והוועד פעל בהתאם להחלטתו. נוסף על נוסח ההודעה הנ"ל, כמפורט לעיל, השתכנעתי שיתר הנתבעים המסרבים לא הפעילו שיקול דעת עצמאי, אלא פעלו בהתאם להחלטתו של אסל.

נוכח ניגוד העניינים בו נמצא אסל, לא רק שהוועד לא היה רשאי להעביר לו את זכות ההחלטה, אלא הוא אפילו לא היה רשאי להתייעץ איתו.

העובדה שהוועד העביר את קבלת ההחלטה לאסל, מהווה פגם משמעותי נוסף בהתנהלותו, הן בשל כך שהוועד חייב היה להשאיר את ההחלטה הסופית בידיו והן בשל ניגוד העניינים בו נמצא אסל.

סיכום פרק זה 

נוכח האמור, הגעתי למסקנה כי הנתבעים המסרבים הפרו את חובת תום הלב בשלב הטרום חוזי.

פרק ד' - עוולת הרשלנות

עוולת הרשלנות, המעוגנת בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), מורכבת מחובת זהירות; הפרת חובת הזהירות - התרשלות; נזק; וקשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק.

להלן בפרק זה אבחן את חובת הזהירות, ההתרשלות והקשר הסיבתי. את הנזק אבחן בפרק הבא. 

חובת הזהירות

חובת הזהירות מוגדרת בסעיף 36 לפקודת הנזיקין:

"החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף.".

גישה אחת מחלקת את חובת זהירות לחובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית. בבחינה האם קיימת חובת זהירות מושגית, נבחן האם בין סוג המזיקים אליו משתייך המזיק לבין סוג הניזוקים אליו משתייך הניזוק קיימת חובת זהירות לעניין סוג הפעולות אליו משתייכות פעולות המזיק וסוג הנזק שנגרם לניזוק; ובבחינת חובת הזהירות הקונקרטית, נבחן האם בין המזיק הקונקרטי לבין הניזוק הקונקרטי קיימת חובת זהירות לעניין הפעולות שהתרחשו בפועל ולעניין הנזק שנגרם בפועל. שתי הבחינות נערכות על פי מבחן הצפיות. 

חובת הזהירות המושגית בוחנת האם אדם סביר צריך היה לצפות את הנזק והאם שיקולים של מדיניות משפטית מצדיקים הטלת חובת זהירות, כאשר הכלל הוא שאם הנזק צפוי, הוא מקים חובת זהירות מושגית והנטל מוטל על הטוען להעדרה להצביע על שיקולים מיוחדים של מדיניות משפטית, שיש בהם כדי לשלול קיומה של חובת זהירות מושגית.

חובת הזהירות הקונקרטית בוחנת האם בנסיבות הקונקרטיות חב המזיק חובת זהירות כלפי הניזוק, זאת לפי מבחן הצפיות – האם מזיק סביר מסוג המזיק צפה או יכול היה לצפות כי התרשלותו תגרום נזק לניזוק.

גישה שנייה דוגלת בבחינת חובת הזהירות במקשה אחת.

במקרה הנוכחי, קיימת חובת זהירות של הנתבעים כלפי התובעים, בשל תפקידם בבחינת בקשות החברוּת של התובעים.

הנתבעים צפו או יכלו לצפות שאם ידחו את בקשות החברוּת של התובעים בצורה רשלנית, ייגרם לתובעים נזק, הן מבחינה נורמטיבית והן מבחינה קונקרטית, ואין שיקולי מדיניות שיפוטית המצדיקים לפטור את הוועד מחובת הזהירות. להיפך – הוועד חייב לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק למועמדים לחברות, וזאת בכך שינהל הליך בחינה הוגן, בתום לב, ללא שיקולים זרים, ללא ניגוד עניינים ותוך קיום הוראות הדין והתקנון. בדרך זו יובטח שוועדי אגודות שיתופיות לא ינצלו לרעה את הכוח שניתן להם לבחון בקשות, ויבחנו את הבקשות ברשלנות או גרוע מכך.

מובן שחברי ועד אינם חסינים מטעויות, ולא כל טעות תחשוף אותם ואת האגודה לסיכון שיחויבו בנזיקין, אך על מנת לא להיות חשופים, על חברי הוועד לבחון כל בקשה בצורה הוגנת, בתום לב ותוך הקפדה על הוראות הדין.

נוכח האמור, קיימת חובת זהירות של הנתבעים כלפי התובעים.

הפרת חובת הזהירות

כמפורט לעיל בהרחבה – הגעתי למסקנה שאסל פעל בזדון ובכוונה לסכל את מועמדותם של התובעים לחברות באגודה, בניגוד לדין. התנהלותו של אסל מהווה הפרה של חובת הזהירות.

ביחס ליתר הנתבעים המסרבים – הנתבעים המסרבים הפרו את חובת הזהירות בכך שאישרו את החלטתו של אסל לסרב לקבל את התובעים לחברות באגודה, מבלי שהפעילו שיקול דעת, דבר שגרם לכך שבקשות החברוּת של התובעים נדחו בניגוד לדין.

הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק שנגרם לתובעים

השתכנעתי שקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות, אשר גרמה לכך שהתובעים לא התקבלו לחברות באגודה, לבין הנזק שנגרם לתובעים.

השתכנעתי, במאזן ההסתברויות, שאם הנתבעים היו פועלים כפי שנדרש מהם, היו התובעים מתקבלים לחברות באגודה ובמקרה כזה, על פי החלטות בית המשפט, היה יגל זוכה לרכוש את נחלה 60 ורעות הייתה זוכה לרכוש את נחלה 78.

ביחס לנחלה 60 – למרות שיגל זכה בהתמחרות, בהחלטה מיום 7.5.21, נקבע שאין טעם למכור את הנחלה למי אשר בקשתו להתקבל לחברות באגודה נדחתה. אם האגודה לא הייתה דוחה את מועמדותו של יגל לחברות באגודה, היה הכונס לנחלה 60 מתקשר איתו בהסכם, בהתאם לאישור שקיבל מבית המשפט וטיוטות אף הועברו לבא כוחו של יגל. 

ביחס לנחלה 78 – למרות שניתנה לתובעים זכות קדימה לרכישת הנחלה, בית המשפט בהחלטתו מיום 1.12.21 קבע שנוכח הודעת האגודה שהתובעים לא התקבלו לחברות באגודה, הוא מאשר את מכר הנחלה לאסולין. אם היה מי מהתובעים מתקבל לחברות באגודה, אין ספק שבית המשפט היה מאשר את רכישת הנחלה על ידו, בהתאם לזכות הקדימה.

סיכום פרק זה

נוכח האמור לעיל, הנתבעים חבו חובת זהירות כלפי התובעים, הנתבעים המסרבים הפרו את חובת הזהירות וקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזקים שנגרמו לתובעים.

פרק ה' - הנזק 

בפרק זה אבחן את גובה הנזק, כאשר הוא מחושב בהתאם לטיעוני התובעים והנתבעים. בהמשך, לאחר שאבחן אם קיימו התובעים את חובתם להקטין את הנזק, אקבע לגבי כל אחד מהנתבעים האם הוא חייב לפצות את התובעים, ואם כן, את שיעור הפיצוי.

ביום 18.7.24 הגיעו הצדדים להסכמה כדלקמן:

"1.ביחס לנזק הנטען מכך שלא יתאפשר לתובעים לרכוש את המשקים שהם ביקשו לרכוש, יש בינינו מחלוקת מה המועד הנכון לבחינת הנזק.

לטענת התובעים, הנזק שנגרם הוא ההפרש בין ההצעה של התובעים לרכישת המשקים לבין שווי המשקים במועד הגשת התביעה.

לטענת הנתבעים, הנזק שיכול היה להיגרם הוא ההנחה במחיר המשק במועד הגשת ההצעה. ...

3.היה והשמאים לא יגיעו להסכמה ביחס לזהות השמאי השלישי, ימנה בית משפט שמאי מטעמו.

4.השמאי השלישי שימונה, ככל שימונה, יחשב כשמאי מומחה מטעם ביהמ"ש אשר מונה בהסכמת הצדדים. ...

8.האמור לעיל, נועד לקבוע את שווי הנחלות במועדים הרלוונטיים, שווי אשר יהיה מוסכם על הצדדים, אך הצדדים שומרים על כל יתר טענותיהם. ...".

בהתאם להסכמת הצדדים, מינה בית המשפט מומחה מטעמו, השמאי ארז כהן (להלן: "השמאי"), כדי להעריך את שווי הנחלות, אשר הגיש שומה לפיה:

שווי נחלה 60 נכון ל-20.9.20: 2,500,000 ₪.

שווי נחלה 60 נכון ל-19.1.23: 3,500,000 ₪.

שווי נחלה 78 נכון ל-14.11.21: 2,800,00 ₪.

שווי נחלה 78 נכון ל-19.1.23: 3,500,000 ₪.

לטענת התובעים, ליגל נגרמו נזקים בסכום של 1,780,000 ₪ נכון למועד הגשת כתב התביעה, לפי הפירוט הבא: 1,480,000 ₪ בגין סיכול רכישת נחלה 60, לפי ההפרש בין הצעתו לבין שווי הנחלה לטענתם, ו-300,000 ₪ בגין עוגמת נפש; לרעות נגרם, לטענתה, נזק בסכום של 1,200,000 ₪ נכון למועד הגשת כתב התביעה, לפי הפירוט הבא: 900,000 ₪ לפי ההפרש בין הצעתה לבין שווי הנחלה לטענתם, ו-300,000 ₪ בגין עוגמת נפש. לחילופין, לטענת התובעים, לפי חוות דעת שמאי בית המשפט, נגרם ליגל נזק המוערך בסך של 1,480,000 ₪ ולרעות נזק בסך 500,000 ₪.

לטענת התובעים, יש לפסוק לטובתם את הפיצוי שנתבע, גם אם הוא עולה על הערכת שמאי בית המשפט, משום שלביהמ"ש סמכות לפסוק בדרך של אומדנה את מלוא הסכום שנתבע או להגדיל את הנזק הלא ממוני. לחילופין, טוענים התובעים שיש לחשב את הנזק לפי מועד הגשת כתב התביעה.

לטענת הנתבעים, לא נגרם לתובעים נזק, משום ששווי הנחלות על פי הערכת השמאי במועד הגשת ההצעות על ידי התובעים, 20.9.20 ביחס לנחלה 60 ו-14.11.21 ביחס לנחלה 78, היה נמוך מסכום ההצעות של התובעים. בסיכומיהם שינו הנתבעים את טענתם, וטענו שהמועד הקובע לבחינת הנזק הוא המועד בו הוכרזו הזוכים לרכישת הנחלות, אך למרות זאת, בחישוב שערכו בסיכומיהם הסתמכו הם על השווי במועד הגשת ההצעות ולא במועד בו הוכרזו הזוכים.

לעניין הנזקים הלא ממוניים, נטען שהתובעים לא הוכיחו את הנזק הנטען.

המועד הקובע לבחינת הנזק הממוני שנגרם לתובעים

המחלוקת בין הצדדים ביחס למועד הקובע היא בשאלה האם בשל העילות הנ"ל יש לפסוק לטובת התובעים פיצויים בגין ההפסדים שנגרמו להם במועד ההודעה על מכירת הנחלות לאחרים או שבגין עליית הערך של הנחלות עד למועד הגשת התביעה.

לטענת התובעים, יש לפסוק לטובתם פיצויי בשל הנזק שנגרם להם עקב עליית שווי הנחלות עד מועד הגשת כתב התביעה, ואילו לטענת הנתבעים, גם אם יתקבלו טענות התובעים במישור החבות, לפי ההלכה בכל מקרה יש לחשב את הנזקים למועד בו זכו אחרים לרכוש את הנחלות.

בתביעות בשל גרימת נזקים (חוזיות או נזיקיות), נהוג לחלק את סוג הפיצוי לפיצויי הסתמכות (פיצויים שליליים), אשר נועדו להביא את הנפגע למצב בו היה לולא האירוע שגרם לנזק, לרבות הוצאות סבירות בפועל, פיצויים לא ממוניים ואובדן הזדמנות חלופית במועד האירוע שגרם לנזק; ופיצויי קיום (פיצויים חיוביים), אשר נועדו להביא את הנפגע למצב בו היה לוּ העסקה הייתה יוצאת לפועל, לרבות פיצויים לא ממוניים והרווחים שהיו צפויים לו.

תביעת התובעים לפיצוי בגין עליית שווי הנחלות עד למועד הגשת התביעה אינה פיצויי הסתמכות, משום שפיצויי הסתמכות בוחנים את הנזקים במועד האירוע המזיק, אך גם אינם פיצויי קיום במובן הקלאסי, שכן הם אינם מבקשים פיצוי על הרווחים העתידיים שיכולים היו להפיק מהנחלות לוּ הם היו רוכשים אותן, כגון רווחים מחקלאות, רווחים משותפים של האגודה, עליית שווי עתידי של הנחלות וכו'. הפיצויים הנתבעים דומים לפיצויים בגין אבדן הזדמנות חלופית, פיצויי שהוא בין פיצויי קיום לפיצויי הסתמכות. 

למרות שהפיצויים הנתבעים על ידי התובעים אינם פיצויי קיום במובן הקלאסי, אתייחס לדרישת הפיצוי של התובעים כאל תביעה לפיצויי קיום, אך מאחר שמדובר ביציר כלאיים בין שני סוגי הפיצוי, יש להקל במבחנים. ראו ע"א 4948/13 עו"ד יעקב הרכבי נ' מיכאל אבני (15.03.15):

"ענייננו בתביעת נזיקין כנגד המערער. המשיבים אינם זכאים לפיצויי קיום שיעמידו אותם במקום בו היו לו מצג השווא היה אמיתי, קרי, על פי שווי מגרשים לבניה בארסוף הישנה. במישור העקרוני, אין מניעה לתבוע ולקבל פיצוי בגין אבדן הזדמנות חלופית, על אף שאינו מהווה פיצוי הסתמכות נזיקי וחוזי "קלאסי", אך קיים קושי בהוכחת נזק זה. במקרה דנן, הטענה להחמצת הזדמנות חלופית הועלתה בעלמא ומבלי שהונחה לה כל תשתית ראייתית.".

להלן אחשב את שיעור הפיצוי לפי עמדת התובעים – פיצויי קיום בהסתייגות שלעיל, ואת הפיצוי לפי עמדת הנתבעים – פיצויי הסתמכות; ולאחר מכן אבחן לגבי כל אחד מהנתבעים אם יש לחייב אותו לפצות את התובעים ואם כן האם בפיצוי שלילי או בפיצוי חיובי, במובן של עליית שווי הנחלות עד למועד הגשת התביעה.

חישוב הנזק

הנזקים שנגרמו לתובעים מורכבים מנזק ישיר – ההפרש בין הצעת התובעים לרכישת הנחלות לשווי הנחלות במועד הקובע, כאשר לטענת התובעים המועד הקובע הוא מועד הגשת התביעה ואילו לטענת הנתבעים – המועד בו נמכרו הנחלות לאחרים; ומנזק לא ממוני – עוגמת נפש שנגרמה לתובעים כתוצאה ממעשי הנתבעים המסרבים.

מאחר שהגעתי למסקנה שיש לחשב את הפיצוי לפי מועדים קובעים שונים לנתבעים השונים, אחשב להלן את גובה הפיצוי לפי המועד הקובע כפי טענת התובעים וזה הנטען על ידי הנתבעים. לאחר מכן אבחן לכל נתבע האם יש לחייבו בפיצוי ואם כן, מה המועד הקובע לגביו.

הנזק הישיר

הנזק הישיר שנגרם לתובעים הוא ההפרש בין הצעתם לשווי הנחלות במועד הקובע, כאשר לטענת התובעת המועד הקובע הוא מועד הגשת התביעה ואילו לטענת הנתבעים המועד הקובע הוא מועד מכירת הנחלות לאחרים.

הנזק הישיר, נכון למועד מכירת הנחלות לאחרים

נחלה 60: ביום 7.5.21 הוחלט על אישור מכירת הנחלה לעמר. שווי הנחלה במועד זה לא חושב על ידי השמאי. לכן, לצורך חישוב שווי הנחלה במועד זה, אניח שהשינוי בשווי הנחלה היה לינארי בין שני המועדים שנבחנו על ידי השמאי. בחישוב לינארי כאמור, שווי הנחלה ביום 7.5.21 היה: 2,780,000 ₪.

מאחר שהצעת יגל לרכישת נחלה 60 הסתכמה ב-2,520,000 ₪, הנזק הישיר שנגרם לו הוא 260,000 ₪.

נחלה 78: ביום 1.12.21 אושרה מכירת הנחלה לאסולין. לפי חישוב לינארי בין שני המועדים כאמור לעיל, שווי הנחלה ב-1.12.21 היה: 2,828,000 ₪.

מאחר שהתובעים הציעו לרכוש את נחלה 78 ב-3,300,000 ₪, לא נגרם להם נזק ישיר נכון למועד מכירת הנחלות לאחרים.

הנזק הישיר, נכון למועד הגשת התביעה

המועד הקובע לחישוב הנזק לטענת התובעים הוא מועד הגשת כתב התביעה, 19.1.23. השמאי העריך את שווי שתי הנחלות למועד זה בסכום של 3,500,000 ₪. לכן הנזק הישיר שנגרם לתובעים נכון למועד הגשת כתב התביעה:

נחלה 60: מאחר שהצעת יגל לרכישת נחלה 60 הסתכמה ב-2,520,000 ₪, הנזק הישיר שנגרם לו הוא 980,000 ₪.

נחלה 78: מאחר שהצעת התובעים לרכישת נחלה 78 הסתכמה ב-3,300,000 ₪, הנזק הישיר הסתכם ב-200,000 ₪.

נזיקים לא ממוניים

ליגל נגרמה עוגמת נפש משמעותית מאובדן ההזדמנות לרכישת נחלה 60, הן עקב ההליך הארוך שהוא עבר, ניסיונותיו להשיג על ההחלטות השונות, ובסופו של דבר, עקב התנגדות האגודה, נמכרה הנחלה לאחר. אם קיווה יגל שהאגודה והמחליטים מטעמה יתקנו את הילוכם וכאשר מדובר בנחלה השייכת למשפחתו ושעל פי החלטת בית המשפט הוא היה זכאי לקבל זכות קדימה לרוכשה, הוסיפה האגודה חטא על פשע וגם כאשר היה מדובר בנחלה 78 היא חזרה על התנהלותה הלא ראויה ומנעה ממנו לרכוש גם אותה.

אני מעריך את הפיצוי המגיע ליגל בגין עגמת נפש ב-150,000 ₪ - 100,000 ₪ בגין נחלה 60 ו-50,000 ₪ בגין נחלה 78.

לרעות נגרמה עוגמת נפש ביחס לנחלה 78. גם רעות לא זכתה ליחס הוגן מצד הוועד והפסידה את זכות הקדימה שניתנה לה לרכישת נחלה 78 עקב התנהלותו. אני מעריך את הפיצוי המגיע לרעות בגין עוגמת נפש ב-50,000 ₪.

פרק ו' - הקטנת הנזק

הגעתי למסקנה שהתובעים פעלו באופן סביר להקטנת נזקם.

הנטל המוטל על ניזוק להקטנת ניזקו אינו מוחלט, אלא עליו לפעול להקטין את נזקו באמצעים סבירים, ראו ע"א 2298/21אליהו לוי נ' אגודת מושב מצליח - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ(4.1.23)‏‏:

"הנטל להקטנת נזק אינו מוחלט, שהרי נאמר, גם בהוראת סעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות), כי הזכות לפיצויים תישלל כאשר עסקינן ב-'נזק שהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין' ...".

לטענת הנתבעים, היה על התובעים לפעול להקטנת נזק בדרך של מיצוי הליכי ההשגה על ההחלטות השונות שגרמו להם לנזק ובניסיון לרכוש נחלות אחרות, גם במושבים אחרים.

לעניין ניסיון לרכישת נחלות אחרות – יגל ניסה להקטין את נזקו בכך שהודיע על מימוש זכות הקדימה לרכוש את נחלה 78 בסכום משמעותית יותר גבוה מהצעתו שזכתה בהתמחרות לרכישת נחלה 60. נוכח תגובת האגודה מיום 1.12.21, לפיה האגודה החליטה לא לקבל את התובעים לחברות באגודה ללא קשר לנחלה אותה הם מבקשים לרכוש, אני סבור שלא היה טעם שהתובעים ינסו לרכוש נחלה אחרת באגודה, עד למועד הגשת התביעה.

אינני סבור שסביר היה לדרוש מהתובעים לנסות לרכוש נחלות במושבים אחרים. אני מקבל את טענת התובעים שרצונם היה לרכוש נחלה במושב זוהר, מקום בו גרים וגרו בני משפחתם, לרבות הוריהם, אחיהם, סבם והורי סבם שהורישו לו את חלקו בנחלה 78. מאחר שאין מדובר בתובעים שהתעניינו לרכוש נחלה במושב כלשהו, אלא במושב ספציפי – מושב זוהר, חובת הקטנת הנזק אינה כוללת חובה לנסות לרכוש נחלה במושב אחר.

לעניין מיצוי הליכי ההשגה על ההחלטות השונות - יגל הגיש ערעור לאסיפה הכללית על החלטת הוועד שלא לקבלו לחברות; הודיע לבית המשפט שהוא מוכן לרכוש את הנחלה אף ללא חברות באגודה, ולקבל על אחריותו את קבלתו לאגודה, תוך התחייבות לשלם את מלוא התמורה ללא קשר לקבלתו לחברות באגודה; הגיש בקשות לבית המשפט; סב התובעים הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 1.12.21 לאשר את מכירת נחלה 78 לאסולין, אשר נדחתה ברמ"ש 33542-12-21 ביום 9.1.22; יגל הגיש ערעור על החלטות בית המשפט מיום 1.12.21 ו-25.11.21, לא לאשר את מימוש זכות הקדימה לרכישת נחלה 78, אשר נדחה ביום 16.1.22 בעמ"ש 38941-12-21.

נוכח האמור, השתכנעתי שהתובעים נקטו בפעולות סבירות להקטין את נזקם, ולכן אין מקום להפחית מסכום הפיצוי.

פרק ז' – בחינת חיוב הנתבעים

להלן אבחן את הפיצוי שיש להשית על כל אחד מהנתבעים המסרבים, כאשר ביחס לכל אחד מהם אבחן אם יש לחייבו בפיצויים שליליים או חיוביים.

ככלל, צד המפר את חובת תום הלב בשלב הטרום חוזי וצד אשר מתרשל כלפי משנהו, חייב בפיצוי הניזוק בפיצויי הסתמכות, כדי להשיב את המצב לקדמותו.

אולם, במקרים קיצוניים, ניתן לפסוק פיצויים חיוביים גם כאשר מדובר בהפרת חובת תום הלב בשלב הטרום חוזי ובגין התרשלות, ראו ע"א 6370/00 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ (17.02.02):

"הנה-כי-כן, במצב הדברים הרגיל התרופה בגין הפרת החובה לנהל משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה בתום-לב היא בפיצוי על הנזק שנגרם לנפגע מעצם הכניסה למשא ולמתן ("פיצויים שליליים"; "פיצויי הסתמכות"). עם זאת ישנם מקרים חריגים שבהם זכאי הנפגע לפיצויים בגין הנזק שנגרם לו בכך שההסכם שעמדו לכרות לא נכרת ולא הוגשם ("פיצויים חיוביים"; "פיצויי קיום"). המאפיין מצבים מיוחדים אלה הוא שהמשא והמתן הבשיל, למעשה, לכדי חוזה, ורק ההתנהגות חסרת תום-הלב מנעה את שכלולו. על-כן אין לומר כי סעיף 12(ב) לחוק מוגבל אך ל"פיצויים השליליים", כשם שאין לומר שכל הפיצויים הנפסקים על-פיו הם אך "פיצויים חיוביים". הכול תלוי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה תוך התחשבות במידת חוסר תום-הלב, בציפיות של הצדדים, בשלב שבו מצוי המשא והמתן ובנתונים אחרים העשויים להיות רלוונטיים."

ראו גם עניין פרינץ:

"ייתכנו איפוא מקרים בהם ייפסקו פיצויים חיוביים, אולם אלה יהיו חריגים, ויינתנו במשורה ובמידה. פרופסור שלו הביעה דעתה בנושא, כי 'יש להקפיד עד מאד על גבולות ההלכה שנקבעה בפרשת קל בניין, ואם כבר נגזר עלינו להכיר בפיצויים חיוביים בגין חוסר תום-לב במשא ומתן, יש להעניקם רק במקרים נדירים וחריגים, כפי שאומר הנשיא ברק..' ... אך אלו הם אותם מקרים 'נדירים וחריגים' במסגרתם יש להחיל פיצויים חיוביים? הנשיא ברק ציין בפסק הדין בעניין קל בניין, כי מטבע העניינים לא ניתן ליצור כללים נוקשים וברורים למצבים בהם נחיל את עקרון הפיצויים החיוביים. סבורני, כי אחד הרכיבים החשובים, עליו יש לתת את הדעת בפסיקת פיצויים חיוביים, הוא בחינת השלב בו מצוי המשא והמתן; אלה יינתנו ככלל רק בשלב מתקדם שלו, כשהבשיל לכדי ערב כריתת חוזה ... שיקול מרכזי זה נבחן יחד עם מלוא הנסיבות של הליך המשא והמתן, כולל התנהגות הצד הנפגע והלך הרוח של הצדדים הקשורים להליך זה.".

בעניין פרינץ, מנמק בית המשפט העליון מדוע באותו מקרה לא נכון היה לפסוק פיצויים חיוביים: (א) המשא ומתן בין הצדדים לא היה קרוב לשלב בו תוכנו ותנאיו היו ידועים לצדדים ואף לא בקרבה לכך; (ב) חוסר תום לב של המערער (הנפגע); (ג) מתן פיצויים חיוביים למערער אינו צודק בנסיבות העניין. ראו גם רע"א 235/12אירוס הגלבוע בע"מ נ' עומר הנדסה בע"מ(27.2.12):

"אשר לפסיקת פיצויי קיום לפי סעיף 12 לחוק החוזים – אין חולק כי פסיקת פיצויי קיום בגין הפרת החובה לניהול משא ומתן בתום לב ובדרך מקובלת אינה מעשה שבשגרה ותיעשה במקרים יוצאי דופן בנסיבותיהן. ההלכה שנקבעה בע"א 6370/00 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נז(1) 158 (2002) (להלן: עניין קל בניין), מגבילה את האפשרות לחייב בפיצויי קיום את מי שהפר את חובת תום-הלב במשא ומתן למקרים מיוחדים שבהם נוכח בית-המשפט 'שהמשא ומתן הבשיל, למעשה, לכדי חוזה, ורק ההתנהגות חסרת תום-הלב מנעה את שכלולו' ...".

חבות הנתבעים נובעת מהמעשים שביצעו בעצמם וחבות האגודה נגזרת מחבות יתר הנתבעים, אשר פעלו בשמה, לפי "תורת האורגנים".

נתבע 1 – אסל: בעניינו של אסל, אני סבור שמתקיימות נסיבות המצדיקות לחייבו בפיצויי קיום, בשל חוסר תום ליבו הקיצוני והעובדה שהוא החליט להכשיל את רכישת הנחלות על ידי התובעים עקב ניגוד עניינים ויריבותו עם תמיר.

מתקיימים בעניינו של אסל השיקולים המצדיקים פסיקת פיצויי קיום ולא מתקיימות נסיבות המונעות זאת - המשא ומתן לרכישת הנחלות היה בשלב הסופי שלו, ואילולא פעילותו הנמרצת של אסל להכשיל את העסקאות מול התובעים, היו נחתמים הסכמים עם התובעים; לא נפל חוסר תום לב בהתנהלות התובעים; ובנסיבות העניין, אני סבור שנכון ומוצדק לחייב את אסל במלוא הנזק שנגרם לתובעים עד למועד הגשת כתב התביעה.

לכן, אני מחייב את אסל לשלם ליגל סכום של 1,130,000 ₪ ולרעות סכום של 250,000 ₪.

נתבעת 2 – ברג'יט: אינני סבור שעניינה של ברג'יט הוא חריג באופן המצדיק סטייה מהכלל שיש לפסוק פיצויי הסתמכות.

לכן, אני מחייב את ברג'יט לשלם ליגל סכום של 410,000 ₪ ולרעות סכום של 50,000 ₪.

נתבעת 3 – מירן: ביחס לנחלה 60, המסקנה בקשר למירן היא כפי המסקנה בקשר לברג'יט.

ביחס לנחלה 78 – מירן נמנעה בהצבעה ביחס לשני התובעים ולכן אינני סבור שניתן לייחס לה חוסר תום לב בשלב הטרום חוזי או רשלנות. מירן לא הייתה בטוחה שהתובעים מתאימים לקבלה לאגודה, אך מצד שני, לא הסתמכה באופן עיוור על דעתו של אסל. מאחר שמירן לא הייתה בטוחה שנכון לקבל את התובעים לחברות באגודה, בחרה היא להימנע בהצבעה ולא להיגרר אחר אסל. ייתכן שהיה נכון אם מירן הייתה דורשת לזמן את התובעים בפני הוועד או ועדת משנה מתאימה, כדי לברר את התאמתם לחברות באגודה, אך נוכח התנהלות יתר הנתבעים המסרבים, אין בהימנעותה מכך כדי חוסר תום לב או רשלנות.

לכן אני מחייב את מירן לשלם ליגל סכום של 360,000 ₪.

תביעת רעות נגד מירן נדחית.

נתבע 4 – דוד: ביחס לשתי הנחלות, המסקנה בקשר לדוד היא כפי המסקנה בקשר לברג'יט.

לכן אני מחייב את דוד לשלם ליגל סכום של 410,000 ₪ ולרעות סכום של 50,000 ₪.

נתבעת 5 – אריאלה: אריאלה לא הייתה חברת ועד כאשר נערכו ההצבעות ביחס לנחלה 60, והיא לא נתבעה לשלם את נזקיו של יגל בקשר לנחלה זו. ביחס לנחלה 78, מאחר שאריאלה נמנעה בהצבעה, המסקנה לגביה היא כפי המסקנה בקשר למירן ביחס לנחלה 78.

לכן אני דוחה את התביעה נגד אריאלה.

נתבעת 6 – האגודה: אני סבור שיש לחייב את האגודה בפיצוי כפי שחויבו ברג'יט ודוד, כיוון שהם פעלו מטעמה. מאחר שמעשיו של אסל לא כוונו לטובת האגודה, אלא משיקוליו האישיים ולטובת מקורביו, ומאחר שחיוב בפיצויי קיום הוא חריג, ובמקרה זה הוטל על אסל בשל חוסר תום ליבו הקיצוני, לא מצאתי לנכון לחייב את האגודה בסכום בו חויב אסל. ראו בעניין זה זוהר גושן אסף אקסטיין דיני חברות (2023): עמוד 199:

"את גבולות האחריות הפלילית שקבע בית המשפט בעניין מליסרון ראוי ליישם גם בהחלת תורת האורגנים בהקשרים אזרחיים (ובמידה מסוימת, נראה כי הם אכן מיושמים בפסיקה). כלומר, הטלת אחריות נזיקית על החברה מכוח תורת האורגנים תתאפשר כאשר העוולה הרלוונטית לא התכוונה לפטור את החברה מאחריות מכוח תורת האורגנים; פעולת האורגן נעשתה במסגרת מילוי תפקידו; והפעולה כוונה לטובת החברה או למצער, לא כוונה נגדה.".

ראו גם ע"פ 99/14מדינת ישראל נ' מליסרון בע"מ(25.12.2014):

‏‏ "המבחן השלישי הוא למעשה מקרה פרטי של המבחן השני. נקבע בפסיקה לעניין זה, כי פעולה אשר ביצע האורגן במכוון נגד האינטרס של התאגיד לא תחייב את התאגיד עצמו, כיון שבמקרה זה האורגן אינו פועל כאורגן אלא כאדם פרטי, ועל כן אין לייחס את התנהגותו לתאגיד. כפי שמציינים קרמניצר וגנאיים, צידוק עיקרי בהשתת אחריות על התאגיד בגין מעשי הפרט נובע מכך שהפרט פעל כדי להיטיב עם התאגיד, ולכן, כאשר פעל נגד התאגיד, לא יהיה זה מוצדק לחייב את התאגיד בגין מעשיו ... כך למשל, כאשר נמצא שמנהל החברה ערך רישום כוזב בפנקסי החברה כדי להפיק רווח לגורם שאינו החברה, נקבע כי אין להטיל אחריות על החברה בפלילים ... ובמקרה (אזרחי) בו מעלו הדירקטורים בכספי הבנק בו כיהנו כדירקטורים, נקבע כי אין לייחס לבנק את ידיעת הדירקטורים בדבר המעילה ...".

בעניינם של התובעים, פעולותיו של אסל לא כוונו לטובת האגודה, אלא משיקוליו האישיים ולטובת מקורבים לו, ולכן אני סבור שאין מקום לחרוג בעניינה של האגודה מהכלל לפיו מחייבים בפיצויי הסתמכות.

לכן אני מחייב את האגודה לשלם ליגל סכום של 410,000 ₪ ולרעות סכום של 50,000 ₪.

מאחר שהנתבעים בחרו להיות מיוצגים במשותף, לא עלו טענות המייחדות עניינו הנפרד של כל אחד מהם, ולכן מלבד האמור לעיל בדבר חלקם השונה של כל אחד מהנתבעים בגרימת הנזק לתובעים, אין מקום לדון בחלוקת האחריות או שיפוי ביניהם.

לכן, החיובים של כל הנתבעים הם ביחד ולחוד, כל אחד עד לסכום בו הוא חויב, בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

התוצאה

אסל ישלם ליגל סכום של 1,130,000 ₪ ולרעות סכום של 250,000 ₪.

אסל ישלם ליגל הוצאות בסך 110,000 ₪ ולרעות בסך 40,000 ₪.

ברג'יט, דוד והאגודה ישלמו ליגל סכום של 410,000 ₪ ולרעות סכום של 50,000 ₪.

ברג'יט, דוד והאגודה ישלמו, ביחד ולחוד, ליגל הוצאות בסך 40,000 ₪ ולרעות בסך 10,000 ₪.

מירן תשלם ליגל סכום של 360,000 ₪.

מירן תשלם ליגל הוצאות בסך 40,000 ₪.

התביעה של רעות נגד מירן ואריאלה נדחית.

רעות תשלם למירן ואריאלה, ביחד, הוצאות בסך 50,000 ₪.

כל הסכומים שנפסקו נגד הנתבעים (למעט ההוצאות) ישולמו ביחד ולחוד, כל אחד עד לסכום בו הוא חויב, וישולמו תוך 30 יום, בתוספת ריבית והצמדה כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

סכומי ההוצאות שנפסקו נגד הנתבעים ישולמו ביחד ולחוד, כל אחד עד לסכום ההוצאות שנפסק נגדו. ההוצאות ישולמו תוך 30 יום מהיום ואם לא, יישאו תוספת הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן היום, כ' אלול תשפ"ה, 13 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.

עמית כהן, שופט